טבח 7 באוקטובר הוא תולדה של שני הסכמי שלום: הראשון היה הסכם ה"שלום" עם מצרים שחתם בגין, חורבן ימית ובנותיה והנסיגה מכל סיני. כל הנשק שטבח בנו ב-7 לאוקטובר הגיע מתוך שיתוף פעולה ועידוד של מצרים בזכות הסכם ה"שלום" ההוא.
ההסכם השני הוא כמובן הסכם ה"שלום" שחתמו רבין ופרס עם העם ה"פלסטיני" המומצא - כלומר עם פראי האדם האיסלאמונאצים בראשות ערפאת. מיותר להסביר שהסכם אוסלו והמשכו, ההתנתקות של שרון, עם חורבן נווה דקלים ובנותיה, הובילו במישרין ל-7 באוקטובר.
עוד כתבות בנושא
הקשר הישיר שבין מתן האוטונומיה שקיבלה המפלצת האיסלאמונאצית הזו על גבול נחל עוז לבין התוצאה האסונית ב-7 באוקטובר מובן מאליו. את שני ההסכמים הללו חגגו ביהירות כל החכמים והמשפיעים שבזו לבודדים שהתעקשו לא להבין את "גודל השעה", ולא לחגוג את "פעמי השלום". הם בזו לבודדים שלא חזון הנורמליות והמקום בין האומות (תחת השמש) זורם בעורקיהם אלא חזון תיקון עולם עתיק היומין של עם ישראל.
הכי מעניין
בשני ההסכמים, נשיאים אמריקנים גזרו קופון ומנהיגים ישראלים סחרו בליטוף האומות הזמני על ראשי ההמון הישראלי הנבוך. וכך בדיוק קורה גם עכשיו. אין חדש תחת השמש. בקמפ דייויד של בגין, באוסלו של רבין ובהתנתקות של שרון - איבדה ישראל את הדבר החשוב ביותר לקיומה של אומה - היא איבדה את כבודה. איזה עם מוותר על מולדתו עבור שקט? איזה עם מותקף כמה וכמה פעמים, מקריב את בניו כדי לשרוד, ואז מוסר את פרי ניצחונם לתוקפיו? כמו במקצוע העתיק, העיקרון נקבע כבר אז, נותר רק להחליט על המחיר. ואולם אובדן החיים מתחיל תמיד באובדן הכבוד.
עכשיו אנחנו מקבלים עוד סיבוב שכזה. חמור בהרבה מקודמיו, כי עכשיו כבר אין מקום לאשליות, עכשיו זה בא כסיום לזוועה הנוראה מכל שביצעו בנו האיסלאמונאצים. אני מבין שאין שום ברירה כי נתקענו עם הנהגה גם מימין וגם משמאל שלא מסוגלת להציב לעם המותש הזה, חזון אחר מלבד שרידות ומעט שקט זמני. אני מבין שאחרי שנתיים של מלחמת ההתשה בעזה, מלחמה שמטרתה האמיתית לא הייתה ניצחון מהדהד (בשביל זה כל שצריך היה הוא לסגור את ברז המים), כל מטרתה הייתה בדיוק ההסכם הזה. אני מבין שעכשיו, כשהצליח נתניהו לעקור את רגש הנקמה ולייאש את העם מן התקווה לניצחון - אין טעם בהמשך הפארסה המדממת הזו.
עוד כתבות בנושא
אני מבין את זה, אבל עם יד על הלב, אם שני ההסכמים הראשונים, שלא באו מתוך הזוועה, הסכמים שעוד היה בהם מרחב של הונאה עצמית - הובילו לבסוף ל-7 באוקטובר, לאן לדעתכם תוביל התבוסה המהותית הזו?
כיום אין לנו שום ברירה מלבד להעמיד לעם הגיבורים המופלא הזה, העם הנמשך יותר מתמיד אל זהותו ובשורתה מנהיגות שונה בתכלית. לא מנהיגות בגינית, לא מנהיגות רבינית, לא שרונית ולא ביביסטית. אנו צריכים מנהיגות עם חזון, מנהיגות שלא מחפשת שקט ומביאה עוד ועוד רפש, מנהיגות שלא מפחדת מהחלום הישן, ומנהיגה לאורו את מדינת ישראל. מן המקום הקשה שאליו הגיעה, אל מעמדה הראוי כמעצמה אזורית ישראלית-יהודית שאיש אינו מעז יותר לדרוך על קצה זנבה.
עוד כתבות בנושא
