כשפתחו הגרמנים במלחמת העולם הראשונה הם ציפו לניצחון מהיר ומוחץ. ציפייה דומה רווחה גם בצד השני. כל המדינות הלוחמות נדהמו לנוכח המספר שלא ייאמן של הרוגים שספגו כבר בימים הראשונים של המלחמה. שום מלחמה בהיסטוריה לא הרגה כל כך הרבה חיילים, כי בשום מלחמה אירופית קודמת לא נלחמו במקלעים. אחרי שישה שבועות כבר מנו שני הצדדים חצי מיליון הרוגים. החלחלה שעורר המספר הזה מנעה סיום מהיר של המלחמה בפשרה סבירה. אחרי קורבן כזה, אמרה דעת הקהל, אי אפשר להסתפק בשום דבר מלבד ניצחון מוחלט, מהנפת דגלנו בבירת האויב. כולנו יודעים איך זה נגמר.
עוד כתבות בנושא
המלחמה העכשווית, שמשום מה אחרי שנתיים עוד אין לה שם רשמי, אינה דומה בשום דבר למלחמת העולם הראשונה. אבל את הלקח המסוים הזה כדאי ללמוד ממנה: אסור לנו להציב בשם הקורבנות שהקרבנו רף גבוה מדי לניצחון. כיוון שהאויב שלנו מזכיר את הנאצים, אנחנו חולמים על סיום הדומה דווקא לזה של מלחמת העולם השנייה, כלומר: כניעה ללא תנאי. אך כדאי לזכור שכניעה כזו היא מאוד יוצאת דופן בתולדות המלחמות. שום מלחמה בתולדות מדינת ישראל לא הסתיימה בכניעה ללא תנאי של האויב. גם בגלל זה אי אפשר לומר לא ליוזמת טראמפ.
בישיבת הממשלה הראשונה אחרי טבח שמיני עצרת תשפ"ד אמר שר החוץ דאז, לפי ההדלפות, שהעולם ייתן לנו שבועיים-שלושה להילחם, לפני שיכפה עלינו את סיום המלחמה. מאז אנחנו נלחמים כבר שנתיים. הממשלה בראשות נתניהו גילתה עמידה נחרצת לנוכח לחץ חיצוני עצום וממושך, ועל זה היא ראויה לשבח. מצד שני, היא ראויה לגנאי על הגישה ההססנית ללוחמה בעזה. הממשלה הייתה צריכה להכריז ברגע הראשון על כיבוש עזה ועל הקמת ממשל צבאי זמני למשך השנים הקרובות. היא הייתה צריכה להכריח את הרמטכ"ל להוביל גישה צבאית אגרסיבית יותר. גם מהזווית הצבאית הצרופה יש הרבה מה לחקור בנוגע להתנהלותנו בחזית הזו. אך ייתכן שאת הנעשה אין להשיב, ואי אפשר להעמיד פנים שאנחנו מתחילים עכשיו מאפס את המלחמה, עם גישה רעננה, אנרגיות אינסופיות, תמיכה בינלאומית וצבא נחוש מהניילונים.
הכי מעניין
נתניהו, טראמפ וצוותיהם בבית הלבן | צילום: אבי אוחיון/ לע״מ
גם על החטופים צריך לדבר. הגישה הישראלית העקרונית להתמודדות עם שבויים וחטופים היא קטסטרופה אסטרטגית מתמשכת, שמובילה אותנו מדחי אל דחי כבר ארבעים שנה. אחרי המלחמה נהיה חייבים לתקן זאת באופן יסודי. אבל קשה להאמין שברגע זה נצליח לתקן הכול – בעיצומה של מלחמה מתמשכת ומחלוקת פנימית קשה, ואחרי שרוב השבויים כבר הוחזרו, בעסקאות פחות מוצלחות מזו שמציע עכשיו טראמפ. בהתחשב בעסקאות השבויים שישראל כבר חתמה עליהן בשנתיים האחרונות, העסקה שעל הפרק אינה הגרועה ביותר שאפשר לדמיין. נדמה לי שזו ההצעה הרצינית הראשונה לסיום המלחמה שמנסה לכפות על חמאס להחזיר את כולם מיד – לא בטפטופים מייסרים, שלא ייגמרו לעולם, אלא בבת אחת. ההצעה גם מותירה ביד ישראל את הפרימטר, הכולל שטח לא קטן בעזה. נוכחות צה"ל בשטח הזה חיונית לביטחון ישראל, וחיונית גם ללקח שילמדו הפלשתינים: מי שטובח ביהודים לא רק גוזר על עצמו מוות, אלא גם מאבד אדמה. וכל זה, כולל פירוק חמאס, בגיבוי בינלאומי נרחב.
עוד כתבות בנושא
יש ביוזמת טראמפ גם צפרדעים, ובראשן הארכי-צפרדע של אזכור הרשות הפלשתינית, שאולי בעתיד תזכה לאיזו מעורבות בעזה, אחרי רפורמות פנימיות היפותטיות שתיאלץ לחולל. לנוכח הלחץ הכביר של ארצות הברית, ידידתנו האחרונה בעולם, ולנוכח ההישגים הגדולים האחרים שיש ביוזמה הזו, נראה שאת הצפרדע ההצהרתית הזו ניאלץ לבלוע. אחרי שנתניהו אימץ בפומבי את היוזמה הזו, הרי שאם חמאס ידחה אותה יהיה ברור מי הסכים לשלום ומי רוצה רק מלחמה. העולם יבין זאת, ויש אולי מקום לקוות שאפילו שונאי נתניהו בישראל יאלצו להכיר בכך. אבל האמת היא שלנוכח היתרונות הגדולים של יוזמת טראמפ אני מקווה שחמאס לא ידחה אותה. מזכ"ל הג'יהאד האיסלמי הגזים כאשר אמר בזעם שהתוכנית הזו "משקפת את עמדתה המלאה של ישראל" – אבל לא הגזים מאוד.
כתבתי שאסור לדחות את יוזמת טראמפ, אבל אולי כדאי לדייק יותר בהקשר הזה: לא נורא בכלל שהימין הישראלי ידגיש את ההתנגדות שלו ליוזמה. מבחינה דיפלומטית, טוב יהיה לנתניהו להראות שהוא לא יכול לוותר יותר אפילו במילימטר, כי הימין שלו עושה לו את המוות. כל עוד איש לא יעלה על דעתו לפרק את הממשלה כבר עכשיו, הפגנת שרירים מימין רק תחזק את עמדת ישראל במשא ומתן על פרטי ההסכם. ואם ההצעה הזו תבשיל בימים הקרובים להסכם ממשי לסיום המלחמה, הרי שלמרות כל המחירים נדמה לי שזו תהיה פתיחה טובה לשנת תשפ"ו. את התקווה הזו אצרף לתפילותיי ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
עוד כתבות בנושא
