בקמפוס אוניברסיטאי בנאפולי שבאיטליה קראו סטודנטים "ציונים החוצה!" כדי למנוע מעורך עיתון יהודי בכיר לשאת את הרצאתו המתוכננת; בסנאט של רומא הוכתרה ניצולת שואה בת 94 שהגנה על זכות קיומה של מדינת ישראל בתואר "בוגדת בארצה"; ובאוגוסט פרסמה "המפלגה הקומוניסטית החדשה" – ארגון שמאל קיצוני שקם לתחייה – רשימה שחורה של יותר מ־150 יהודים איטלקים – עיתונאים, אקדמאים ופוליטיקאים – וסימנה אותם כ"סוכנים ציונים" ש"יש להוקיעם ולהילחם בהם". אירועים אלה, שעד לפני כמה שנים היו בלתי נתפסים, חושפים בזירה הציבורית האיטלקית של אנטישמיות ושנאת יהודים גלויה.
עוד כתבות בנושא
איטליה התגאתה שנים רבות בכך שהיא מדינה בטוחה יחסית ליהודים לעומת מדינות אחרות באירופה. אלא שתפיסה זו מתרסקת במהירות. לפי המרכז לתיעוד יהודי עכשווי במילאנו CDEC)), מרכז מחקר העוקב אחר מצב האנטישמיות באיטליה, מספר פשעי השנאה נגד יהודים כמעט שהכפיל את עצמו בשנת 2024, ללא שום סימנים לירידה בתחילת 2025. יהודים במילאנו וברומא שואלים את עצמם כיום שאלות שלא נשאלו מאז 1945: האם בטוח לנו לחבוש כיפה ברחוב? האם עדיף לנו להסיר את המזוזות מדלתות בתינו? האם אנחנו יכולים לשלוח ללא חשש את ילדינו לבתי ספר יהודיים?
המלחמה בעזה שימשה בלא ספק זרז, אך האנטישמיות הנוכחת באיטליה חורגת אל מעבר לכעס גאופוליטי. המדאיג ביותר הוא מיקוד ההתקפות באינטלקטואלים ובדמויות ציבוריות יהודיות בולטות. במילים אחרות, הדיון עבר מביקורת פוליטית על מדיניותה של מדינת ישראל להתקפות אישיות על יהודים שעיצבו, ועדיין מעצבים, את התרבות ואת החיים האזרחיים באיטליה.
הכי מעניין
הפגנה פרו פלסטינית בדואומו, מילאנו, איטליה | צילום: EPA/MATTEO CORNER
הסימן הראשון המובהק ביותר הופיע באוגוסט 2024, כאשר "המפלגה הקומוניסטית החדשה" פרסמה רשימה שחורה של יותר מ־150 יהודים ותומכי ישראל סופרים, עיתונאים, פוליטיקאים, אקדמאים, רבנים וראשי קהילות. הללו תוארו כסוכנים ציונים העוסקים בהפצת תעמולה, והציבור נקרא להוקיעם ולהילחם בהם. בקרב המוזכרים היו הרב הראשי של רומא שמואל (ריקרדו) די־סיני, נשיאת הקהילה היהודית באיטליה נעמי די־סניי, עיתונאים ואינטלקטואלים מוּכרים דוגמת העורך הראשי של העיתון "לה רפובליקה "מאוריציו מולינרי והסופרת הישראלית־איטלקייה מנואלה דבירי. ההדהוד משנות השלושים של המאה הקודמת ברור: מסמך רשמי מכתים יהודים ומציגם כאויבי האומה.
הכללתו של מולינרי ברשימה זו לא הייתה סמלית בלבד. הדרך שעבר ממחישה כיצד האקלים החדש בא לידי ביטוי הלכה למעשה. בתפקידו כעורך הראשי של "לה רפובליקה" ניסה מולינרי לשמור על איזון בסיקור של מלחמת ישראל-חמאס וסירב לתאר את ישראל באופן חד־צדדי וביקורתי בלבד. בעקבות התנהלותו זו פרץ נגדו מרד פנימי במערכת העיתון שתוצאתו הייתה פיטוריו באפריל 2024 מתפקידו. לפני כן, בחודש מרץ. לאחר שנענה להזמנה להרצות באוניברסיטת נאפולי, הוא נאלץ לרדת מן הבמה לנוכח הקריאות "ציונים החוצה!" שצעקו מולו סטודנטים. נשיא איטליה, סרג'ו מטרלה, גינה את המעשה והגדיר אותו בלתי נסבל, אך המסר היה חד: עיתונאי יהודי אינו יכול עוד לדבר בחופשיות בלי להיות מוקע כמוקצה.
עוד כתבות בנושא
ליליאנה סגרה, ניצולת שואה וסנטורית לכל החיים באיטליה, חוותה אולי את המפנה החריף ביותר – מאישיות ציבורית נערצת וסמל למוסריות היא הפכה ליעד להכפשות לאחר שהתעקשה על דעתה שלישראל הזכות להגן על עצמה ודחתה אנלוגיות שקריות לשואה. סנטורים שבעבר העריכו אותה ונהגו להגיב לדבריה בתשׁואות נותרו דוממים. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה היא קיבלה המלצה להישאר בביתה. סגרה הסבירה מדוע היא אינה מכנה את המתרחש בעזה "רצח עם": "אני חוויתי באופן אישי את צירוף המילים 'רצח עם'. עכשיו הוא משמש לכל דבר". אמירה זו לבדה גררה גל של התקפות נגדה.
החוט המקשר בין הרשימות השחורות של אינטלקטואלים, הדחת עיתונאים ממערכות עיתונים, הפחדה בקמפוסים וקמפיינים נגד דמויות סמליות כמו ליליאנה סגרה ברור: מדובר באנטישמיות עטופה בלשון "מכובדת" שעיקרה ביקורת אנטי־ישראלית. לא עוד מתקפה ישירה על ה"יהודי" כפי שנעשה בשנות השלושים, אלא התקפה רבתי על ה"ציוני", ה"מטיף", ה"סוכן". אבל המהות זהה: שלילת הלגיטימציה של נוכחות יהודית ושל הקול היהודי במרחב הציבורי.
עוד כתבות בנושא
