ממשלת הפקקים: המסע הארוך להוצאת רישיון נהיגה שאבד

במדינה שהכאב בה כה רב, הסיפור הקטן שלי הוא זעיר שבזעירים ובלתי חשוב בעליל, אבל הוא מעיד על נגע עמוק

תוכן השמע עדיין בהכנה...

משרד הרישוי | פלאש 90

משרד הרישוי | צילום: פלאש 90

איבדתי כרטיס פלסטיק. במהלך מסע הרצאות בארה"ב שכחתי את רישיון הנהיגה שלי ברכב שכור. אמרו לי: שטויות, תחזור ארצה, תיכנס לאתר של משרד התחבורה – ותוך יממה יהיה לך רישיון נהיגה חדש. ישראל 2025.

ואכן, חזרתי ארצה, נכנסתי לאתר של משרד התחבורה, והזמנתי כרטיס פלסטיק חדש. אבל משום מה האתר לא חיבב אותי. אחרי כמה ניסיונות הוא הודיע לי שאיני כשיר לקבלת הרישיון וכי עליי לפנות למשרד הרישוי. התקשרתי למוקד השירות של משרד התחבורה, פעם ראשונה, שנייה ושלישית. אבל המענה היה שאין מענה. בשל עומס פניות משרד התחבורה לא יכול לענות לי כעת, אבל אם אשאיר מספר יחזרו אליי. השארתי מספר, לא חזרו. למחרת התקשרתי שוב, השארתי מספר ושוב לא חזרו אליי. כך היה במשך חמישה ימי עסקים.

אחרי שבוע הבנתי: אין ברירה אלא להגיע למשרד הרישוי עצמו. ישראל 2025. אבל אז הודיע לי האתר שאין תורים בסביבת מגוריי - לא היום, לא מחר, לא השבוע. התור היחיד שאוכל לקבל הוא במרחק שישים קילומטר ממקום מגוריי, בירושלים. אבל אני אוהב את ירושלים, אפנה יום עבודה, ואסע לבירת ישראל כדי לקבל כרטיס פלסטיק. השכם בבוקר שמתי פעמיי אל ההרים, שמח וטוב לב. בכביש 2 היה פקק של רבע שעה. בכביש 5 היה פקק של חצי שעה. בכביש 6 היה פקק של עשרים דקות. בכביש 1 שלושה פקקים של רבע שעה כל אחד. אחרי שעתיים וחצי בדרכים, בכוחות אחרונים ובעצבים מרוטים, הגעתי ברגע האחרון אל משרד הרישוי במרכז בירת הנצח של העם היהודי.

הכי מעניין

נת"צים בירושלים . | חברת מוריה

נת"צים בירושלים . | צילום: חברת מוריה

הפקידה בר הייתה חביבה מאוד. היא שיערה שאולי התצלום שלי לא מעודכן, שאולי לא שילמתי את האגרה. האם אני יכול להצטלם כאן? לא. במשרד הרישוי אין עמדת צילום. האם אני יכול לשלם כאן? לא. במשרד הרישוי אין עמדת תשלום. אבל אם אצא ואלך כקילומטר אגיע אל חנות הצילום המאושרת שזכתה במכרז של המשרד.

מצוין. כושר הוא דבר טוב, ומה יותר משמח מלהלך בתוך עבודות התשתית הרועשות המשנות את פניה של ירושלים של זהב? בחיוך על שפתיי הלכתי, המתנתי, הצטלמתי. האם עכשיו המערכת תסביר לי פנים ותעניק לי את הפלסטיק הנכסף? לא, שכן המערכת בשלה. שוב תשתיות ירושלים, שוב כושר ושוב הפקידה בר המבקשת לעשות ככל יכולתה – אבל קצרה ידה.

בשלב זה הייתי קצת עצבני, אבל מכיוון שאמי חינכה אותי היטב נשארתי מנומס. תביני, אמרתי לבר, שבועיים אני מנסה להיכנס למערכת שלכם ולא מקבל מענה. אני מבטל יום עבודה ונוסע שישים קילומטרים למקום היחיד שבו אתם מסכימים לקבל אותי – וגם כאן אין מזור. אחרי שהמתנתי לשווא עשרים שעות על קו הטלפון, אחרי שהשקעתי לשווא עשר שעות באתר, ואחרי שאיבדתי חמש שעות בדרכים, עדיין אין לי מענה.

עוד כתבות בנושא שירותים מדיניים

גם הדרך חזרה הייתה כיפית. חצי שעה בסיבוב מוצא, חצי שעה בבן־שמן, חצי שעה בחוצה ישראל. היעילות האופיינית למערך השירות של משרד התחבורה מאפיינת גם את התכנון ארוך הטווח של משרד התחבורה. אין זה מקרי שבמדינה דחוסה וצפופה כל כך שיעור הנוסעים בתחבורה הציבורית הוא פחות ממחצית ממדינות אירופה, ומהירות הנסיעה בתחבורה הציבורית היא כמחצית מהממוצע שם. בהיעדר חזון, מעוף ומחשבה, שולחים את כולנו לפקוק את הכבישים, לחסום את המחלפים ולחטוף עצבים. תהום מפרידה בין החדשנות והמצוינות של המגזר העסקי ובין הניוון של המגזר הממשלתי והציבורי.

גיל אליהו, ג'יני

צילום: גיל אליהו, ג'יני

איני מכיר את השרה מירי רגב. את שיחת העומק האחרונה ניהלנו לפני כעשרים שנה, כששיווקה לי את ההתנתקות. אבל היום הקפקאי והשבועיים המתסכלים שביליתי מול המערכת שהיא מופקדת עליה גרמו לי לתהות מה היא עושה בכוח שניתן לה. במדינה שהכאב בה כה רב, הסיפור הקטן שלי הוא זעיר שבזעירים ובלתי חשוב בעליל, אבל הוא מעיד על נגע עמוק. זו דוגמה אקראית לכך שאנחנו מידרדרים בממדים מסוימים מהעולם הראשון אל העולם השלישי.

עם כל הכבוד לפוליטיקת הזהויות ולפוליטיקת הקורבנות של הימין החדש, ממשלת ימין אמורה להאמין ביעילות ולנפק תוצאות. האם לא כדאי שבמקום להתקוטט ולהתלהם אלה מול אלה, נתחיל לשפר ולתקן? האם לא הגיעה השעה שהמדינה תעבוד למען אזרחיה ולא למען שריה?

כ"ה באלול ה׳תשפ"ה18.09.2025 | 15:26

עודכן ב