נקודת האור היחידה כעת במערכת היחסים העכורה שבין ישראל לעצמה היא ההצעה של ראש השב"כ היוצא רונן בר לראש השב"כ המיועד דוד זיני לפתוח בחפיפה. בר, שאינו חשוד באהדה יתרה למינוי זיני, מימש בכך את העיקרון שהממלכה חשובה מהמלך, והרי אין ממלכה בלי שב"כ ואין שב"כ בלי ראש, גם אם הוא חובש כיפה, אב לאחד־עשר ילדים, מתנחל בגולן, פרו־משיחי.  

בחודשים שקדמו להודעת הפרישה של בר, אולי כמה מהקוראים עוד זוכרים, לא הדהדו כאן תשואות להתנהלות הממשלה מולו (וגם לא להתנהלותו מול הממשלה). כתבתי אז כי ההסתערות עליו מימין היא סוג של טענת אליבי שנועדה לנקות את ראש הממשלה מאחריותו הכבדה והעילאית למחדל אוקטובר 23'. גם היום ברור לי שאילו בר והרצי הלוי היו מתקשרים השכם בבוקר לנתניהו ומשתפים אותו במידע המעיק שקיבלו, האסון לא היה נמנע, לכל היותר נדחה. ובכל מקרה, כראש ממשלה עמדו לרשות נתניהו שלוש־עשרה שנים תמימות כדי לחסל את חמאס. הוא לא ניצל אותן, ולפיכך אחראי למחדל יותר מכל ראשי השב"כ ומהרמטכ"לים שכיהנו בינתיים. את רובם המכריע הוא עצמו מינה.

אבל עכשיו, לפי החלטת הבוחר הישראלי מנובמבר 22', וכל עוד לא הוחלט אחרת בכנסת או בקלפי, נתניהו עודנו ראש הממשלה, והוא נדרש למנות יורש לבר. מינוי ראשי מערכת הביטחון הינו אחת המטלות המובהקות של כל ראש ממשלה. באמצעות בעלי התפקידים הנכבדים הללו הוא מעצב את מדיניות הביטחון שלו. אומנם לכל מינוי יש פרוצדורה חוקית משלו, אבל ראש הממשלה הוא תמיד הממנה העיקרי בפועל. כשהיועצת המשפטית לממשלה מבקשת לשלול ממנו את הסמכות הטריוויאלית הזו, היא ממשיכה את המבצע לריקון סמכויותיו, מבצע משותף לה ולשופט עמית. לפני שבועיים הם שללו ממנו את הסמכות המפורשת בחוק למנות נציב חדש לשירות המדינה, בשבוע שעבר פסקו – יש מאין – שאסור לו להדיח את בר, וכעת נערכים לטרפד גם את האפשרות שימנה את זיני. מבחינתם, במקרה הטוב הוא חצי ראש ממשלה, ועל החצי השני חלה נבצרות.

חוות הדעת שלשכת היועצת פרסמה השבוע בנדון היא מסמך ציני קיצוני. בין השאר מצוטטים בה בהרחבה הכחשות נתניהו לחשדות נגד עוזריו בפרשת קטארגייט, ונטען שעצם ההכחשה מסגירה את "נגיעתו האישית של ראש הממשלה" לפרשה. כמו בג"ץ, היועצת מאשרת שנתניהו אינו חשוד בפרשה, ודאי לא נאשם, אך הופכת לבומרנג נגדו דווקא את הכחשותיו כדי לנמק את האיסור שהטילה עליו למנות את זיני. כבר לא מופרך לשער כי אילו נמנע נתניהו כליל מהתייחסות פומבית לפרשה, לא מאשר ולא מכחיש, היועמ"שית ובג"ץ היו קובעים ששתיקתו חשודה מאוד, ולכן אוסרים עליו את המינוי. 

לפי שעה, נכון לכתיבת המילים הללו, האלוף זיני אינו שועה ללחצים שיוותר ביוזמתו על התפקיד. מי ייתן ויתמיד בכך. לפי השמועה הוא לוחם אמיץ ונחוש, ואלו תכונות נצרכות גם בזירת המאבק החדשה שנכפתה עליו. כניעה לרודנות של השופט עמית והיועמ"שית בהרב־מיארה תרוקן מתוכן לא רק את סמכויות ראש הממשלה, אלא גם את סמכויות הבוחר.