בבוקר 31 באוגוסט 2025 מצאתי את עצמי עומד על הר הבית בירושלים. ידעתי כי באותו לילה אעמוד מתחת לחופה בחתונתי, ואשבור כוס לזכר חורבן המקום הקדוש ביותר שלנו, כסמל לשבר.

אבל הנה הדבר שלמדתי בשנתיים האחרונות מאז הטרגדיה שגבתה את חיי אשתי ושתי בנותיי הקטנות: לזכור את השבר זה לעולם לא מספיק.

כי החיים הם כמו הליכה במעלה מדרגות נעות שיורדות. ברגע שאתה מפסיק לנוע – אתה מתחיל להידרדר. עמידה במקום איננה אפשרות – לא עבורי, לא עבור ישראל ולא עבור העם היהודי.

בשבילי, השיקום התבטא בשלושה דברים: חלום, מעשה והחלמה. ההחלמה האישית שלי החלה לפני שנה, כאשר התחלתי לצאת שוב לדייטים, והמעשה הגיע אתמול, כשנשאתי את כלתי היפה, עליזה. אבל החלום שלי – החלום שלי גדול ממני, גדול מילדיי. הוא נוגע לעם היהודי, למדינת ישראל, למלחמה המתמשכת ולחטופים שעדיין מוחזקים בעזה.

זהו הפרדוקס שבו אנו חיים: את המלחמה הזו לא ננצח בעוד התקפות על עזה, גם אם הן מוצדקות. לא ננצח גם במשא ומתן עם טרוריסטים, שאיננו מוצדק. ובוודאי שלא ננצח בקריאות "להחזיר את החטופים" ברחובות אירופה, אמריקה או ישראל. היא תסתיים רק כאשר נעשה את הדבר האחד שנמנענו ממנו במשך 60 השנים האחרונות: כאשר נחזור ונבסס ריבונות יהודית על המקום הקדוש ביותר שלנו – הר הבית.

תחשבו על זה. במשך אלפיים שנה התפללו היהודים לשוב לירושלים, ובתפילותינו הביטוי הזה מתכוון כמעט תמיד לדבר אחד: הר הבית. נביאינו אמרו שהמקדש ייבנה מחדש, וגם נוצרים ומוסלמים מאמינים שמשיחם יבוא רק כשזה יקרה. היחידים שנראים כמי שמפקפקים בדברי הנביאים – הם היהודים עצמם.

להיסטוריה יש דרכים משלה לדחוף אותנו. כשהיהודים אינם פועלים, הקב"ה יוצר תנאים שבהם אין לנו ברירה. כשאנחנו מפולגים, אויבינו תוקפים אותנו ומכריחים אותנו להתאחד. כשאנחנו מתעלמים מהר הבית, הקב"ה מאפשר לחמאס לכנות את מלחמתם "מבול אל־אקצא" – תזכורת למה שבאמת עלינו להילחם עליו. כשאנחנו לא משחררים את בן הערובה הקדוש ביותר שלנו – את הר הבית – אלוהים מונע מאיתנו לשחרר את בני הערובה מבשר ודם.

אז כן, עליתי להר הבית עם חלום: שהוא יהיה שלנו שוב. כי ביום שבו ניקח אותו בחזרה, ביום שבו נשחרר את בן הערובה הוותיק ביותר שלנו – זה יהיה גם היום שבו נשחרר את כל השאר. כמילותיו של דוד המלך בשיר המעלות: "היינו כחולמים".

ובתוך תפילותיי מצויה גם התקווה שמנהיגינו יבחרו בקרוב באפשרות הזו – למען ישראל, למען עמנו ולמען שיבתם המהירה של החטופים.