ההתיישבות כולה חייבת היום לשנס מותניים ולקחת את ההזדמנות שנקרתה בפנינו ואת תוצאות הפעילות המוצלחת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', של מִנהלת ההתיישבות בראשותו של יהודה אליהו, ושל שרת ההתיישבות אורית סטרוק. אבל בלי פעולה עצימה שלנו, תושבי יו"ש, ההצלחה הזו לא תתורגם ל"רוב יהודי ביהודה ושומרון".
שני העשורים האחרונים היו תקופה של מאבקים בלתי פוסקים נגד ההתיישבות. היא הפסידה במאבק אחרי מאבק: עמונה פונתה פעמיים, מגרון הוחרבה אחרי מאבק ארוך, ושכונות שלמות נהרסו בעפרה, בבית־אל ובדרך האבות. בעשרות יישובים צעירים לא הותרו בנייה והתפתחות.
ההתיישבות נאנקה תחת הלחץ המשולב בין הייעוץ המשפטי של אוגדת איו"ש, מערכת הביטחון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, וכמובן בג"ץ. למרות שברוב השנים שלטו כאן ממשלות הליכוד, הן לא נאבקו נגד הרודנות המשפטית.
הכי מעניין
ביתר עילית. | צילום: שאטרסטוק
דו"ח טליה ששון וגזרותיו היה הקו המנחה של הפרקליטות, וממשלת ישראל סירבה לאמץ את המלצות ועדת אדמונד לוי. בג"ץ לעומתי ביטל את חוק ההסדרה שחוקקה הכנסת. ההתיישבות נכנסה למגננה ולהישרדות.
גרף ההתפתחות של ההתיישבות הלך וירד עם השנים עד לגובה הגידול הטבעי, ואלמלא ההתפתחות של ביתר־עילית ומודיעין־עילית היא הייתה צונחת אף למטה מזה. אימת גזרות היועמ"שים כמעט גרמו להקפאה של יוזמות ההתיישבות פורצות הדרך שאפיינו אותה בעבר.
הממשלה הנוכחית הצליחה לשנות את המגמה באופן הדרגתי. בשנת 2023 אושרו בוועדה לתכנון עליונה במנהל האזרחי כ־12,300 יחידות דיור, וב־2024 - 9,900 יחידות, והשנה אושרו כבר כ־21 אלף יחידות דיור, כמות חסרת תקדים. אבל כשבוחנים את התחלות הבנייה בפועל, המצב מביך. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ו"שלום עכשיו", בשנת 2022 נספרו כ־4,600 התחלות בנייה, ובשנת 2023 - כ־3,800 יחידות, ובשנת 2024 כ־2,500 התחלות בנייה בלבד.
עוד על הבנייה ביו"ש
אפשר כמובן להסביר שבשנות הקורונה והמלחמה בעזה הייתה בעיית זמינות של פועלים, אבל הפער בין האישורים לבין התחלות הבנייה גדול מדי, ובפרט שחלק ניכר מהן היו בביתר־עילית, מודיעין־עילית ומעלה־אדומים.
במקום הזה באה לידי ביטוי האחריות שלנו, התושבים. בעוד שבשנות השמונים והתשעים היינו מגויסים להכפלת ההתיישבות, ויישובים רבים גדלו בקצב של 10 אחוזים בשנה, דומה שכיום אנחנו מעדיפים לשבת איש תחת גפנו ותחת תאנתו. הרי לא ייתכן שיישוב מקבל מתנה, אישור תוכנית בניין עיר של 400 יחידות דיור, ובמשך ארבע שנים לא תתחיל בו בנייה.
בנייה במעלה־ אדומים. | צילום: EPA
רבות דובר בעבר על ההסתגרות של ההתיישבות, על הרצון של חלק מהיישובים להישאר קטנים, על הרצון לקהילות הומוגניות. אלה הן מותרות שאנו לא יכולים יותר לאפשר לעצמנו.
אם נדמה היה שאחרי 7 באוקטובר איש לא יעלה על דעתו מדינה פלסטינית, המציאות טפחה על פנינו. רוב מדינות העולם לוחצות להקים מדינה פלסטינית ולהחרים את ההתנחלויות, ואלמלא ממשל טראמפ - הלחץ הבינלאומי היה עלול להיות בלתי נסבל. אם חשבנו שהנוכחות של למעלה מחצי מיליון תושבים ביהודה ושומרון לא תאפשר הקמת מדינה פלסטינית, הגיעה תוכנית המאה בכהונה הקודמת של טראמפ והשאירה את ההתיישבות עם פרוזדורים של כ־30 אחוזים משטחי יו"ש.
אנו תולים תקווה גדולה בהכרזת הריבונות על שטחי יו"ש, וחושבים שהריבונות תקבע את האחיזה שלנו שם לנצח. אך תהיה זו טעות לחשוב שהיא תסיר מעלינו את סכנת המדינה הפלסטינית. ממשלות ישראל המשיכו לשאת ולתת על הגולן ועל ירושלים גם אחרי החלת הריבונות על ירושלים והגולן.
רק רוב יהודי ביו"ש ישנה את התמונה. כדי ליצור זאת על כולנו לקבל אחריות. גם ממשלה בישראל כמו זו הנוכחית, הטובה ביותר להתיישבות, לא תוכל לעשות זאת במקומנו. ההתיישבות חייבת לפתוח את שעריה למגוון גדול של סוגי האוכלוסיות. אי אפשר להסתמך רק על הציבור הדתי־לאומי, שעומס על שכמו משימות לאומיות רבות כמו גרעיני התיישבות ואחיזה בנגב ובגליל. צריך להוביל מהלך גדול של בניית ערים חרדיות והקצאת שכונות ויישובים חדשים לציבור החילוני, שכן ביהודה ושומרון ניתן להקים שכונות עם דיור בר־השגה.
ממשלת ישראל צריכה להוביל את המאמץ באמצעות "הסכמי גג" שייחתמו בין משרדי האוצר, השיכון, התחבורה, רשות מקרקעי ישראל, הערים והמועצות, ודרכם לקדם תשתיות, תחבורה ומבני ציבור. הפעולה המשולבת הזו תוביל את התנופה. רוב יהודי ביהודה ושומרון הוא משימה לאומית הכרחית.
עוד על הבנייה ביו"ש