ראש ממשלת ישראל הודיע לאחרונה כי בכוונתו למנות ״אילון מאסק ישראלי״ שיופקד על קיצוץ הרגולציה. והרצון לשפר את המנגנון הוא מטרה טובה וחשובה ואפילו משימה לאומית ראשונה במעלה ויש שותפים רבים שרוצים בהצלחת המהלך ויעזרו בכל מה שצריך מהממשלה ומבחוץ. רק חשוב לזכור לפני שיוצאים לדרך, לא הכל הצליח במודל האמריקאי וכדאי מאוד ללמוד מהטעויות שנעשו ולא לחזור עליהן.
קיצוצים לבדם אין פירושם התייעלות. אולי זה חוסך כסף בטווח הקצר, אבל בטווח הרחוק, הם עלולים לפגוע בשירותים הציבוריים ולעלות הרבה יותר כסף ציבורי בשל חוסר יעילות.
עוד כתבות בנושא
תארו לעצמכם שני משרדי ממשלה זה לצד זה. בראשון, קיצוצים בתקציב מביאים לפיטורי 30% מהצוות, מה שמאלץ את העובדים הנותרים לטפל בניירת במהירות רבה יותר, אך האזרחים עדיין ממתינים שעות, מתוסכלים וללא שירות ראוי. בשני, עיצוב דיגיטלי מחודש מאפשר להשלים את רוב השירותים באופן מקוון תוך דקות, עם הדרכה מותאמת אישית למקרים מורכבים. שני המשרדים טוענים ל"יעילות", אך רק השני מספק מצוינות.
הכי מעניין
כאשר אילון מאסק קיבל את האחריות על מחלקת היעילות הממשלתית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הוא הבטיח מהפכה בתפקוד הממשלה. בתוך שבועות פוטרו למעלה מ-200,000(!) עובדים פדרליים. "אנחנו מתקדמים מהר," הודה מאסק, "אבל אנחנו גם נתקן טעויות במהירות".
המודל הדחפורי הזה משך תשומת לב עולמית, כולל בישראל, שבה הביורוקרטיה מהווה זה מכבר נקודת תסכול לאומית. הפיתוי לאמץ את המודל הזה מובן, אך מה שישראל זקוקה לו אינו ה-DOGE האמריקאי, אלא חשיבה מחודשת על הרעיון כולו, שבה ה-"E" מתפתחת מ"יעילות" גרידא ל"מצוינות" אמיתית.
מצוינות ואפקטיביות אינה אומרת לנטוש את ההגנות הנדרשות. האירוניה היא שישראל, אומת הסטארט-אפ, מפגרת באופן משמעותי בחדשנות ממשלתית. אותה מדינה שמובילה בטכנולוגיות מתקדמות בתחומי הסייבר, החקלאות והבריאות, עדיין מספקת שירותים ממשלתיים רבים בשיטות מהמאה הקודמת.
ה-DOGE האמריקאי הצליח בעיקר בכך שהעלה על סדר היום הלאומי את סוגיית ביצועי הממשלה. לפני ה-DOGE , רפורמה ממשלתית הייתה בעיקר עילה לדיון טכני בין המומחים, אך העיסוק של אילון מאסק בסוגיה קידם את הנושא לעמודי החדשות הראשיים. והדיון התקשורתי הזה מחייב אותנו לוודא שזו יוצרת אחריות ובונה את הרצון הפוליטי הנדרש לשינוי משמעותי – בדיוק מה שחסר לרפורמות במגזר הציבורי בישראל.
כיצד תיראה גישה ממוקדת מצוינות ואפקטיביות בפועל? רוב הפתרונות כבר ידועים, ודו״חות ועדה רבים מתארים את הרפורמות הנדרשות בשירות הציבורי בישראל. מה שחסר הוא לא רעיונות, אלא מחויבות פוליטית מתמשכת ותמיכה ציבורית ליישום שלהם.
קריית הממשלה בירושלים | צילום: אורן בן-חקון
שלוש יוזמות מרכזיות חייבות לקבל עדיפות: ראשית, יש לעצב מחדש את השירותים הממשלתיים מהיסוד, תוך הצבת האזרחים במרכז. וזה לא רק באמצעות דיגיטציה, אלא יש צורך בחשיבה מחודשת על אופן בניית השירותים והעברתם. אסטוניה מהווה דוגמה מאלפת: היא בנתה פלטפורמה ממשלתית דיגיטלית משולבת, שבה השירותים מתוכננים סביב אירועי חיים וצרכי המשתמשים, ולא סביב מבנה הסוכנויות. השינוי הזה הצליח לחסוך כ-2% מהתמ"ג בשנה ולשפר משמעותית את שביעות רצון האזרחים. התובנה המרכזית אינה רק טכנולוגית, אלא עיצוב מחודש של חוויית השירות כולו, תוך שימה של האזרחים במרכז.
שנית, מצוינות דורשת השקעה אסטרטגית בעובדי הציבור. המשמעות היא יצירת מסלולי כניסה מגוונים למשיכת כישרונות מובילים, הבטחת תגמול תחרותי לתפקידים מרכזיים, והטמעת תרבות של חדשנות שבה שיפור תמידי מתוגמל.
שלישית, יש להקים שיתופי פעולה מובנים בין מגזרים. הממשלה לא צריכה לפתור כל בעיה לבדה; היא יכולה להיעזר במומחיות מהמגזר הפרטי, ארגוני החברה האזרחית והאקדמיה. גישה רב-מגזרית זו מאפשרת הסתגלות מהירה יותר לאתגרים משתנים, תוך שמירה על רלוונטיות ויעילות השירותים הציבוריים.
השרטוטים לשינוי כבר קיימים בישראל. כעת נדרשת הנחישות ליישמם – לא באמצעות קיצוצים שרירותיים, אלא באמצעות עיצוב מחודש ומתחשב, הנתמך במחויבות פוליטית אמיתית לשירות טוב יותר.
עוד כתבות בנושא
אזרחי ישראל ראויים לשירות ציבורי התואם את המצוינות שהם מפגינים בתחומם. במדינה הידועה בחדשנותה ברחבי העולם, האם מערכות השלטון שלנו לא צריכות לשקף את אותה יצירתיות שמניעה את המגזרים המצליחים ביותר שלנו?
השאלה איננה האם אנו יכולים להרשות לעצמנו שינוי כזה, אלא האם אנו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך בלעדיו.