אם יום אחד ראש אמ"ן לשעבר אהרון חליוה יפגוש אחריות ברחוב, הוא כנראה לא יצליח לזהות אותה, כי לחליוה אין שמץ של מושג מה זו אחריות. הקצין הבכיר, שאמנם היה הראשון להתפטר בעקבות מחדל 7 באוקטובר, יודע אולי איך מנהלים קמפיין תקשורתי, אבל בטח לא יודע לקחת אחריות. "הקלטות חליוה" שפורסמו בחדשות 12 מלמדות שמדובר באדם גס רוח, וולגרי, מביך ובעיקר חסר מודעות עצמית, שגם היום, כמעט שנתיים אחרי 7 באוקטובר, מאשים במחדל הנורא את כולם, חוץ מאשר אדם אחד - הוא עצמו. חליוה יודע לספר סיפורים, אבל לקחת אחריות באמת, כלומר לספר איפה הוא כשל ושגה? בחלומות הלילה. הוא הרי אדם מושלם, נזר הקצונה הבכירה בצה"ל, שנפל קרבן למחדליהם של אחרים ומשלם את מחיר השגיאות שלהם. בינדר אשם, בסיוק אשם, ראש השב"כ, ראש המוסד, ובעיקר נתניהו אשם, העיקר לא הוא. זה מה שחליוה מעוניין שנחשוב.
האשמים במחדל על פי חליוה הם מכל הדרגים, אבל לא קשה להבחין שאת עיקר החיצים הוא מפנה לאדם אחד, בנימין נתניהו, שהתעלם מהתרעה למלחמה שאותה הוא, חליוה, שיגר אליו. האירוע, יש לציין, אכן התרחש. אמ"ן, בפיקודו של חליוה, אכן העביר לנתניהו מסמך שהוגדר כ"התרעה אסטרטגית למלחמה". כזכור, הימים היו ימי הרפורמה המשפטית, הקרע הפנימי בציבור הישראלי היה בשיאו, בין היתר על רקע קמפיין ההפחדה כאילו נתניהו, לוין ורוטמן מבקשים לפרק לחלוטין את הדמוקרטיה הישראלית. אחת מתוצאותיו של הקמפיין המופקר הייתה התגברות הקולות הקוראים לסרבנות אפורה או שחורה במערכים קריטיים לביטחון ישראל. ראשי מערכת הביטחון שנבהלו, וממילא מראש מאוד לא אהבו את הרפורמה, התגייסו בשלב הזה למאבק לסיכולה, גם אם כמובן לא באופן רשמי. "מסמך ההתרעה" עליו מדבר חליוה היה בראש ובראשונה חלק מהמאמץ הזה. כלומר, מסמך כביכול צבאי, אך כזה שמטרתו היא בעיקר פוליטית, לא מבצעית. ראש הממשלה נתניהו קרא את המסמך הזה כאירוע פוליטי, משום שגם חליוה וחבריו לצמרת הביטחונית ראו אותו ממש כך, ולא התייחסו אליו כאל מסמך מבצעי.
איך אני יודע את זה? כי ככה הם פעלו. צה"ל, ובתוכו אמ"ן עצמו, לא פעלו כארגונים ביטחוניים שמאמינים באמת ובתמים שמלחמה ניצבת בשער ויש להתכונן אליה. הכוננות לא תוגברה, המערכים המבצעיים לא עברו למצב דרוך במיוחד, ולמעשה צה"ל כולו התנהל בחגי תשרי התשפ"ד כאילו התרעה למלחמה מעולם לא נמסרה לדרג המדיני. כולם, מראש הממשלה ועד אחרון חוקרי חטיבת המחקר באמ"ן, התייחסו להתרעה האסטרטגית כאל אירוע פוליטי שמטרתו להשפיע על המערכת הפוליטית ופעלו בהתאם. איש באמ"ן, כולל חליוה עצמו, לא הרים דגל אדום והזהיר את יתר בכירי הצבא שהערכות המודיעין לא נלקחות ברצינות, משום שגם באמ"ן לא התכוונו שתהיה להן השפעה כזו. ההערכות נועדו לעיניו ואוזניו של נתניהו ומטרתן הייתה פוליטית, כולם ידעו את זה. ולכן, אל תאכלו את לוקש ה"התרעה", גם אם מילולית לא מדובר בשקר מוחלט.
הכי מעניין
בשוליים, ממש בלי קשר לכלום, ועדיין, ראוי להתייחס למחולל התגובות האוטומטי של דוברויות נתניהו, שמנפק פעם אחר פעם, והפעם בתגובה להקלטות חליוה, טקסטים מביכים. התגובה, שיצאה מלשכת נתניהו, נפתחה במשפט: "חליוה, שמונה לראש אמ"ן על ידי ממשלת בנט-לפיד-עבאס, נכשל במשימה הבסיסית ביותר של תפקיד זה - התרעה למלחמה". החלק השני של המשפט ללא ספק נכון. חליוה נכשל. יש רק בעיה קטנה: הוא לא מונה לתפקידו על ידי "ממשלת בנט-לפיד-עבאס" כי אם בתקופת ממשלת נתניהו-גנץ. אכן, בין ההחלטה על המינוי ובין כניסתו של חליוה לתפקיד התחלפה הממשלה, וחליוה החל לכהן כראש אמ"ן רק אחרי שבנט הפך לראש הממשלה, אך ההחלטה על המינוי נפלה כשנתניהו עוד היה בתפקיד. זה כמובן לא אומר שנתניהו אחראי למינוי חליוה, משום שמי שאישר את המינוי היה שר הביטחון בני גנץ, והממשלה הייתה "ממשלת חילופים" שבה גנץ כיהן כראש ממשלה חלופי. ממילא, היכולת של נתניהו להשפיע על מהלכים כדוגמת מינויים בצה"ל הייתה אפסית עד בלתי קיימת. אז נתניהו אמנם לא "אשם" במינוי חליוה, אבל גם הפעם, ולא בפעם הראשונה, רפלקס "ממשלת בנט-לפיד-עבאס" מתברר כחירטוט.
עוד כתבות בנושא
