ימי בין המצרים מתאפיינים במנהגי אבל על חורבן בית המקדש, ששיאם מגיע ביום ט' באב. ידועה אמרת חז"ל שאחת הסיבות לחורבנו של בית המקדש השני והגלות הארוכה והמייסרת שבאה בעקבותיו, היא שנאת חינם.

למרבה הצער והחרדה, הנגיף הזה מעולם לא נעלם מתוכנו. הוא עובר גלגולים ומוטציות, ולעיתים מתפרץ ועושה בנו שמות, ועלול אף לסכן את קיומנו. בשנים האחרונות אנו חווים התפרצות קשה של הנגיף של שנאת החינם, ולכן מחובתנו לעמוד על טבעו בתקופתנו ולהתחסן נגדו, פן יגבר עלינו.

המוטציה הייחודית של הנגיף בימינו מתבטאת ברגשות שנאה בין מגזרים בחברה הישראלית, המבוססים על תפיסה לא מידתית של המחלוקות בין הצדדים ועל דמוניזציה של אנשים וקבוצות, שאינה מתכתבת עם המציאות. לראיה, השנאה הזו, ההולכת ותופחת בחיי היומיום, נעלמת כלא הייתה בעת צרה - ותעיד על כך ההתגייסות המדהימה של העם לאחר טבח 7 באוקטובר לטובת כל הנפגעים ממנו. בחברה הישראלית קיימת מוסכמה שבורכנו בה, שיש להושיט עזרה לכל אדם בצרה באשר הוא. אין זה מובן מאליו כלל.

יתר על כן, קיימות סיבות רבות להאמין שהרוב המכריע של העם מגלה נכונות רחבה לפשרות מעשיות במרבית הסוגיות המרכזיות. רבות נכתב על כך, ואין כאן המקום להרחיב.

אז מדוע פוטנציאל האחדות הזה אינו בא לידי ביטוי ברמה האידיאולוגית, ובתחושות בין המגזרים? זוהי בדיוק מהותו של הביטוי "חינם". השנאה אינה מבוססת על המציאות בשטח. היא מנופחת ומוגזמת. היא מזינה את עצמה, ממש כמו תא חולה המשכפל את עצמו.

אין בזאת לומר שאין מחלוקות של ממש בחברה. יש כאלה, ואלו מחלוקות כואבות שיש לנהלן. אבל אסור שהן ייפלו טרף לנגיף ויהפכו לשנאה הדדית, המכלה בנו כל חלקה טובה.

כיצד אפשר להתחסן נגד הנגיף הזה? מעבר לעצם המודעות לטבעו, אחד מרכיבי החיסון הוא יצירת שיח מונחה בין הקבוצות דרך מפגשים בלתי אמצעיים, שמטרתו שיקוף התחושות של כל הצדדים ויצירת הבנה גם ללא הסכמה. שיח כן, שקוף ובלתי אמצעי כזה יש בו כוח להילחם בדמוניזציה, ולהמחיש כי רב המוסכם עלינו מאשר מה שנראה לעין.

השקיפות היא רכיב נוסף בחיסון. בכל מערכת יחסים תקינה קיימת ציפייה הדדית לנהוג בשקיפות, שהיא למעשה חלק מהעיקרון הכללי של הגינות. להיות שקוף פירושו להיות מובן ככל האפשר לגבי כוונותיך, לקחת אחריות על מעשיך ולתקן בעת הצורך. כך נוצר אמון. בהיעדר שקיפות יש חשדנות ההופכת לשנאה.

במישור היחסים בין האזרח לשלטון, בדיוק לשם כך חוקק חוק חופש המידע. הוא מאפשר לאזרח לדרוש שקיפות מהשלטון, ומחייב את השלטון ככלל להיענות לדרישה לשקיפות. אולם לא די בכך כדי ליצור אמון. כפי שהמחקרים מראים, לצורך יצירת אמון יש לייחס כוונות טובות לרשות הציבורית המוסרת את המידע. בנוסף, כדי שהשקיפות תביא גם לצעדי תיקון במקרים המתאימים, על הרשות לייחס כוונות טובות למבקש המידע. גם כאן הדרך עוברת דרך שיח משותף והוגן, באמצעות העיקרון של שיתוף הציבור, שבאחריות הרשויות ליישם.

מיגור נגיף שנאת החינם הוא בהישג יד, והוא עובר דרך שיח, הקשבה, ריסון עצמי ורצון טוב. האחריות על כך מוטלת על כולנו. זהו צו השעה, וכמעט לא נותר זמן.

עו"ד שלומי בילבסקי הוא ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים