הסיום המגמגם של מרכבות גדעון, מבצע שנועד לשלוט באוכלוסייה באמצעות שליטה ישראלית בחלוקת המזון, והסתיים באובדן שליטה מוחלט בתחום הזה ממש, צריך לסמן את סיום השיטה שבה פועלת ישראל אל מול עזה כנראה מהיום הראשון של המלחמה - שיטת קיצורי הדרך והטריקים.

יש הרבה סיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות להתמשכות המלחמה, ולכך שסיומה לא נראה באופק אחרי כמעט שנתיים. הלחצים של ממשל ביידן שאחרי גיבוי ראשוני ניסה למנוע מישראל לפעול באמצעות לחץ ואמברגו חלקי, חוסר היכולת להתמקד בעזה כשחזית הצפון בערה, קושי מבצעי אמיתי, חסר תקדים עולמי, בלחימה באויב שביצר את עצמו במשך שנים בתוך אוכלוסייה אזרחית והפך כל בית למוצב, כל רחוב למלכודת, אלו רק חלק מהן.

סיבה נוספת, שהיא מעל כל הסיבות שהוזכרו, היא ההשפעה של ניהול מלחמה תוך כדי מצב חטופים שלא חווינו כמותו מעולם, שמגביל את יכולת הלחימה של צה"ל, מאט אותה על מנת לנהל מו"מ, והביא בחודש ינואר לנסיגה מהישגים אסטרטגיים שהיו בידינו, בראשם, ציר נצרים שאת תוצאות הנסיגה ממנו וחזרת המוני עזתים לעיר עזה אנו משלמים עד היום.

כל הסיבות האלו תקפות, וכל אחת תרמה את חלקה, אף מעל כולן עומדת סיבת אחת מרכזית: ישראל עשתה עד כה אך ורק צעדים שנועדו לנסות להכניע את חמאס בדרכים עקיפות, כלומר, לפגוע באלמנטים שונים של כוחו ולהפעיל עליו לחץ, בתקווה שייכנע או יופל בלחץ פנימי, כל זאת כדי להימנע מהבסת חמאס בדרך ישירה.

כוחו של ארגון גרילה כמו חמאס מצטבר על ידי שליטה באוכלוסייה. מאחורי גבה של האוכלוסייה הוא מתחבא, מהאספקה שמועברת לאוכלוסייה הוא מתפרנס, מהיכולת שלו לשלוט בגורלה של האוכלוסייה הוא יוצר מצוקות, מזויפות או אמיתיות, שפוגעות בכוחו של הכוח הצבאי החזק יותר להכניע אותו. לסיכום, כל עוד ארגון הגרילה מחזיק במפתחות למזון, לתנועה, ולחיים עצמם – הוא השולט.

ממש מתחילתה של המלחמה, עשתה ישראל כל שביכולתה בשביל לשלוט באוכלוסייה העזתית. החל משיטת הפשיטות, שנועדה לשבור את כוחו הצבאי של חמאס ללא החזקה בשטח, ועד למתחמים ההומניטריים של מרכבות גדעון שנועדו להפריד את חמאס מהאוכלוסייה מבלי לשלוט באוכלוסייה באמצעות מזון. במקביל, נמנעה ישראל מהפתרון המתבקש – שליטה בכל שטח הרצועה, מבלי שיש לחמאס עורף לוגיסטי מוגן ממנו הוא יכול להמשיך ולקיים את השליטה האפקטיבית שלו באוכלוסייה, והטלת ממשל צבאי ישראלי, לכל הפחות אחד זמני, שהוא התנאי הראשוני וההכרחי לכל אלטרנטיבה שלטונית אחרת לחמאס ברצועה.

כאמור, מרכבות גדעון היה הדוגמא המובהקת למשמעות השליטה של חמאס באזרחי הרצועה, דווקא במבצע שנועד להחליש את שליטתו זו - החל משליטתו במזון, בחלוקתו ובמניעת חלוקתו לאחר שנכנס לרצועה, ועד למניעת הזזת אוכלוסייה, שהייתה אחד היעדים של המבצע. חמאס ניצל את ניסיון ישראל לשלוט במזון על מנת להפוך אותה לאחראית על מצבם של העזתים, בהם הוא שולט. בכך, הוא הצליח להעמיד את ישראל במצב הקשה ביותר אל מול העולם מאז שנפתחה המלחמה. במצב אותו יצר חמאס, השגת המטרה הבאה של מרכבות גדעון, הזזת האוכלוסייה לערים הומניטריות בשליטת ישראל, נראית כעת כמעט כלקוחה מעולמות המדע הבדיוני.

הפחד הישראלי מביצוע הצעד הנחוץ הזה אינו רק בשל החשש מפגיעה בחטופים, אלא מפוביה ישראלית, מיתית ממש, מהצורך בכיבושה מחדש של עזה על כל הכרוך בכך. שנות השליטה בעזה לא גורמות לאף ישראלי לחשק מיוחד לחזור על התענוג, ומחירי השליטה מוצגים באופן הפסימי ביותר האפשרי.

את האלטרנטיבה לכיבוש מלא של הרצועה, אנו רואים כעת, במלוא כיעורה, ובאופן החד ביותר האפשרי. המשך הניסיון למוטט את  חמאס ללא כיבוש של השטח, ולו לתקופת ביניים, גוזר על ישראל דשדוש שסופו לא נראה לעין, ונזק בין לאומי עצום עם כל יום שעובר, נזק שמועצם מיכולתו של חמאס להגביר את הסבל של האוכלוסייה שבשליטתו, כאשר הוא יודע היטב שהאשמה תיפול על ישראל.

המלחמה נמצאת כעת בנקודת הכרעה. המשך בדרך הנוכחית, של המשך הפעלת הלחץ העקיף, לא ישיג את מטרתו, בטח שלא בטווח זמנים סביר. על ישראל לבחור בין הכרעה שמשמעותה כיבוש מלא על כל משמעויותיו, או עסקה שמשמעותה כניעה. הניסיון להשיג את המטרה המקסימלית של מיטוט חמאס, ללא ביצוע הצעדים שהיה ברור מהיום הראשון שנדרשים לשם כך, אינו יכול להמשך עוד במתכונתו הנוכחית.

אם לא ניתן, בנקודת הזמן הנוכחית ובשל השתנות התנאים מאז תחילת המלחמה, לבצע את הנדרש כדי לכבוש את כל הרצועה, ניתן לבחור בהתייצבות קבועה בקווים הנוכחיים כאפשרות ביניים, ואף לשקול סיפוח חלק מאותם שטחים שכעת בשליטתנו (הרעיון שהציע סמוטריץ', סיפוח חלקי במקרה של סירוב חמאסי, מתכתב עם אפשרות זו). התייצבות שכזו אמנם אינה ניצחון מוחלט, אך היא נקודת סיום מתקבלת על הדעת. מה שבכל מקרה אסור לישראל לעשות, הוא להמשיך לא לבחור באף דרך ברורה.

יותר מידי זמן ישראל בוחרת בדרך האמצע בכל אחת מסוגיות המלחמה. לפעול להשמדת ארגון, תוך כדי ניהול משא ומתן עם אותו ארגון ממש. ניסיון להפסיק שליטה באוכלוסייה של גורם אחר, מבלי לשלוט באוכלוסייה בעצמה. לא להכריע בסדרי העדיפויות בין שחרור כל החטופים, לבין המטרה של הכרעת חמאס, אף כשברור לכל ששתי המטרות האלו לא יכולות להיות מושגות יחד, לפחות לא בכלים שישראל מפעילה היום.

מבצע מרכבות גדעון היה מבצע של גם וגם. מנסים לשלוט באוכלוסייה, בעודה תחת ידיו של חמאס. כובשים, וממתינים לעסקה. האפשרות להחזיק את כל הכדורים באוויר יחד הביאה להתקדמות בשתי מטרות המלחמה, לא בשלמותן, עד לנקודה בה אנו נמצאים, בה האפשרות להמשיך לא לבחור באף אחת מההכרעות הנדרשות אינה אפשרית עוד. אם לא נבחר, תבחר המציאות. וכשזו תכריע, כבר לא נוכל לערער על התוצאה.