גם לאנשים הנחושים ביותר, האמונה בתוחלת המלחמה בעזה, כפי שהיא מתנהלת כעת, הופכת לקשה יותר ויותר. למילואימניקים שהותירו את כל חייהם מאחור, שהתגייסו למאות ימים, שפרנסתם נפגעה, כמו גם המשפחה והזוגיות שלהם, ובמקרים רבים מידי אף גופם וחייהם, תחושת חוסר התוחלת הופכת לקשה במיוחד.

ישראל לא מצליחה להתקדם בקצב משביע רצון, וישנו ספק אם וכיצד בכוונתה להתקדם, בין השאר, בגלל החשש לפגיעה בחטופים. מבצע מרכבות גדעון שהוכרז חגיגית לפני חודשיים מתנהל בכבדות, ונראה שעומד בפני מיצוי. על הפרק עומדת עסקה חלקית נוספת, שתסיג את כוחות צה"ל חזרה לקווים ההתחלתיים של הפסקת האש הקודמת, תוך הצהרה ברורה שלא מדובר בסוף המלחמה.

שוב ישראל מתקדמת, רק בשביל לסגת מכל מה שהושג. שוב המילואימניקים נקראים בהבטחה שהפעם זה יהיה שונה, שהפעם שטח משוחרר לא יוחזר, רק בשביל לגלות שכל מה שהושג עלול להיות מוחזר כמעט כלאחר יד.

נדמה שאם הדבר תלוי במקבלי ההחלטות, נוסחת הקסם של עסקאות חלקיות ללא סיום המלחמה יכולה להמשך לנצח. כאילו לכל סיבוב אין מחיר נוסף, בדם, בדמים וביכולת של אנשי המילואים להיקרא שוב ושוב.

אם ניצחון לא על הפרק, כל שנותר הוא עסקה

אין פלא שרבים מבין מי שהתנגדו עד כה לעסקאות ותמכו בהשגת ניצחון מוחלט על חמאס, מתחילים לגלות סימני שבירה. אם ניצחון לא על הפרק, כל שנותר על הפרק הוא עסקה. אם האלטרנטיבות הן דשדוש שיסתיים בחזרה לקווי הפתיחה, או עסקת חטופים שתביא אותנו לאותה נקודה, ההתלבטות קלה - החזירו לנו את אחינו החטופים, כמה שיותר מהר.

אולם חשיבה דיכוטומית זו של ניצחון מוחלט על חמאס ואם לא – הפסדנו ולכן יש לחתור לעסקה וסיום המלחמה, אינה מחויבת המציאות. היא מתעלמת מההישגים שכבר ישנם בשטח, השיגים ששני הצדדים לוויכוח נוטים להתעלם מהם משום שהם רואים בהם שלב ביניים, בין אם בדרך לניצחון מוחלט ובין אם לצורך הגעה לעסקה שתסיים את המלחמה.

צריך, בלית ברירה, לדבר על סוג חדש של ניצחון. לצורך הנוחות, נכנה אותו "ניצחון מובהק". לא ניצחון מוחלט, לא הבסה מוחלטת של הצד השני, אך צבירת הישגים משמעותיים, ולא פחות מכך - שמירה עליהם, שישנו את המציאות בדרום לטווח הרחוק ויאפשרו להגן ביעילות על יישוביו. הישגים שאם יישארו בידינו בסוף המלחמה, לא יהיה ספק מי מהצדדים יצא ממנה כשידו על העליונה – הצד ששינה את המפה לטובתו.

מטרת רצפה

על ישראל להגדיר קווי מינימום גיאוגרפיים, להבהיר שבכל תרחיש היא תישאר, באופן ארוך טווח, בשטחים מהרצועה שנחוצים לביטחונה. כך, גם אם לא תושג מטרתה האולטימטיבית של המלחמה – מיטוטו המוחלט של חמאס – והוא יישאר שליט ברצועה, ישראל תחזיק בקווי הגנה קדמיים שלא יאפשרו לו לחזור לכוחו ולאיים על הדרום ושעשויים לשמש כקווי זינוק משופרים בעימות עתידי.

הגדרת קווי המינימום תיקבע על פי הצרכים הביטחוניים והמצב בשטח. אולם ניתן כבר כעת להצביע על הצורך באחזקת תוחמת דרומית בין ציר מורג לפילדלפי שתנתק את חמאס מהיכולת להתחמש, על פרימטר רחב שירחיק את היישובים מקו המגע ועל אחזקת כל התוחמת הצפונית שבתוכה הרכסים השולטים שבאזור בית חאנון.

כלל השינויים הגיאורפיים המתוארים הם לא כאלו שיש כיום צורך להשיג. למעשה, הם כבר הושגו כולם כמעט בשלמותם, וכלל האזורים המצוינים שוטחו כמעט לחלוטין, בעיקר מאז הפסקת האש האחרונה. לא יהיה באחזקתם כל קושי מבצעי נוסף ששונה מהתייצבות על קו הגבול, שתדרוש כוחות גדולים בכל מקרה שבו חמאס לא יובס סופית. החזקה באזורים המתוארים תהפוך את משימת ההגנה לפשוטה ויעילה יותר. גם אם היא תגבה מחירים, את המחיר האלטרנטיבי של החזרת היישובים לקו המגע כבר למדנו. כל שנדרש הוא החלטה שמקווים אלו אנו לא נסוגים, בשום תרחיש.

הסכמה על קווי מינימום לא חייבת לבוא במקום המטרה הרחבה יותר של הבסת חמאס, אך עשויה לתת למלחמה תכלית, שבעיני רבים כבר אבדה, למקרה שבו המטרה הזו תתרחק. מטרה שהיא בהגדרה רצפה ולא תקרה. לא מטרה שמגבילה את המשך המלחמה, אך מבטיחה שאף אם לא נצליח בסיבוב הזה להשיג את הניצחון המוחלט, המלא, נדע שכבר עתה שינינו את מצבו של הדרום, לנצח.

אם נשכיל לשמור על מה שכבר השגנו, נדע שלא סיימנו את המלחמה בקווי הפתיחה, אלא במציאות גיאוגרפית חדשה. מציאות שבה עזה, שתקפה את ישראל, מאבדת משטחה, ואילו ישראל מתרחבת, מגינה על עצמה מקווים חדשים ומשופרים ושומרת מהם, באופן אקטיבי והתקפי, על ביטחונה.

האפשרות להשיג ניצחון מוחלט, מלא, על חמאס, עודנה קיימת. ניצחון שכזה עודנו אפשרי. אולם ניתן להבין מדוע עם התקדמות השנה השנייה למלחמה, רבים מתקשים להאמין באפשרות להשיגו. הצבת מטרת ביניים ריאלית, משמעותית, אשר תיחשב מעתה נקודת הסיומת המינימלית של המלחמה, עשויה ליצור סוף סוף נקודת התייחסות אמיתית להתקדמות שהושגה. זהו הקו האדום ממנו אסור לישראל לסגת, ואותו עליה להגדיר כלפי פנים וחוץ, רשמית. זאת עמדת המינימום שאיתה ראש הממשלה צריך להגיע השבוע לבית הלבן.

קיבוע ההישג יבהיר שישראל מנצחת ותיוותר מנצחת, בכל תרחיש. גם אם לא ניצחון מוחלט, ניצחון מובהק. ניצחון שהוא לא סיום העבודה, אבל הוא אבן דרך. ניצחון שהוא שינוי אמיתי, שהושג בעקבות מאמץ אדיר, מתיש, הירואי, של עשרות אלפי חיילים בסדיר ובמילואים. ניצחון שכזה הוא המינימום שהעם הזה ראוי לו אחרי 7 באוקטובר.

רועי קונקול הוא לוחם מילואים, חבר הנהגת 'הרבעון הרביעי' דובר רה"מ לשעבר לפיד