הם שם בכל צומת, מסדרון, חדר וועדה בכנסת בשנה ו-10 חודשים האחרונים. הם יצאו לרחוב ומתראיינים באולפנים כל אימת שנותנים להם מיקרופון לדבר, ובסוף הם הפכו להיות המצפן המוסרי במסדרונות הכנסת.
אני מדבר כמובן על ארגוני המילואים והמשרתים - מימין ומשמאל, חילונים ודתיים, צעירים ומבוגרים.
״בסופו של דבר המילואימניקים הצליחו, ניצחו אותנו. היה פה אירוע של מי יפחיד את יולי יותר, והם הצליחו״, כך אמר בריאיון למקור ראשון בשבת האחרונה ח״כ מיהדות התורה, יעקב אשר.
הכי מעניין
כמה ימים לפני פרישת החרדים צייץ גם הכתב החרדי יענקי פרבר רשמים בעקבות שיחה עם עסקן חרדי בכיר - ״הם בהלם מארגוני המילואימניקים, הם מעולם לא התמודדו עם דבר כזה. הם היו רגילים לסגור דילים מתחת השולחן בנושא גיוס, וכאן ארגוני המילואימניקים יושבים על הצוואר של חברי וועדת חוץ וביטחון״.
חוק הגיוס במליאת הכנסת. | צילום: אורן בן חקון
חוק הגיוס במליאת הכנסת. | צילום: אורן בן חקון
ישיבת ועדת חוץ וביטחון בכנסת בנושא חוק הגיוס, בחודש שעבר. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
מפגינים חרדים נגד חוק הגיוס, בזמן הדיון בבג"ץ בנושא | צילום: אריק מרמור, פלאש 90
גילוי נאות, אני הקטן פעיל באחד מארגוני המילואים, ב"כתף אל כתף", ואני יכול להעיד - לא בכדי דברים אלו נאמרים, ולא בכדי כל נכשלו כל הניסיונות שנעשו על מנת לייצר דה לגיטימציה ולצייר את הארגונים הללו כארגוני מחאה שמאלנים.
זה לא קרה כי הפחדנו חברי כנסת, וזה לא קרה כי שפכנו כסף על קמפיינים או כי הצלחנו להוציא מאות אלפים לרחובות. זה קרה כי בעבודה קשה, עם אנשים טובים שמזגזגים בין מילואים, בית, עבודה והמאבק בכנסת, ואחרי לא מעט דם, דמעות - הציבור המשרת הפך להיות המצפן המוסרי בכנסת.
במשך שנים החרדים היו רגילים לסגור בכנסת דילים מתחת לשולחן, הם היו המצפן הפוליטי לראשי הממשלה, שעל קולם יפלו ויקומו החלטות גורליות. אך בשנה ועשרה חודשים האחרונים ארגוני המשרתים צצו כפטריות שלאחר שדה הקרב, וקבעו - לא עוד!
במשך כל התקופה, היינו ועודנו המצפן המוסרי שיודע לסמן לשרים, חברי כנסת ולרוב גם ליו"ר וועדת חוץ וביטחון את הדרך הנכונה. באופוזיציה ובחלקים מהקואליציה מחכים למתווה המשרתים שלנו על מנת להניחו על שולחן הכנסת, ובחודש האחרון נלחמנו בכל יכולתנו כדי למשוך את הספינה לכיוון הנכון, בעוד הגוורדיה הישנה שעדיין מנווטת בעזרת המצפן הפוליטי בלבד, התעקשה לשוט ישר לקרחון.
ואוי, כמה שאלו אותנו בעדינות באולפנים - איך תסלימו את המצב? מה יקרה אם חוק השתמטות יעבור?
עוד כתבות בנושא חוק הגיוס
וכמה ברחוב והמרשתת דרשו מאיתנו בתקיפות, שלא לומר לעגו, על כך שאנחנו לא מסלימים את המאבק, משביתים את המדינה ומאיימים בהפסקת שירות המילואים.
אבל לכל אלה נתנו את התשובה הברורה - יש לנו אחריות לאומית.
מתברר שבציבוריות הישראלית משני צידי המתרס שכחו שיש דרך אחרת למחאה, ושלא את הכל קונים בכסף, איומים או שריפת המדינה.
לנו, לנציגי הציבור המשרת, האזרחים הפשוטים - מקשיבים עכשיו בכנסת לא כי אנחנו הכי "מפחידים" לדברי יעקב אשר, אלא כי אנחנו הכי אמיתיים וצודקים, וכי האחריות הלאומית שלנו לא מתבטאת רק בשדה הקרב, אלא גם בכך שאנחנו ידענו בניגוד אליהם ואחרים - לא לשפוך את התינוק עם המים.
הם מקשיבים לנו לא בגלל שאנחנו "מפחידים" – אלא כי אנחנו אמיתיים, צודקים, ולקחנו אחריות גם בשדה הקרב וגם בכנסת. בניגוד לאחרים, אנחנו לא שפכנו את התינוק עם המים
המאבק על חוק הגיוס לא נגמר וארגוני המילואים והציבור המשרת לא יכולים לנוח על זרי הדפנה עד שיחוקק התיקון המיוחל לחוק שירות הביטחון, שיביא לגיוס אפקטיבי לטווח הקצר ולשינוי חברתי ושילוב חרדים וערבים בצבא והשירות הלאומי לטווח הארוך. אבל כן אפשר ואף רצוי להביט על ההישגים, השינוי החברתי והגישה המחאתית והאחראית שנבחרה - וליישם אותה כבר בכנסת הבאה.