תושבי סווידא והר הדרוזים נתונים בסכנה מול כוחות עוינים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מנגד. הגיע הזמן לחזור לחזון יגאל אלון ולהוביל מהלך להקמת אוטונומיה דרוזית בדרום סוריה – גם כאינטרס ביטחוני, אך קודם כול כחובה מוסרית.
בשנת 1956 נרקמה ברית יוצאת דופן במזרח התיכון בין העדה הדרוזית לבין מדינת ישראל. ברית זו לא הייתה כורח המציאות. היא נבעה מרצון ובחירה ביצירת מציאות חדשה במזרח התיכון של חיבור בין עמים נרדפים והתגבשות לכדי קבוצת אזרחים נאמנים, שותפים מלאים בהגנה על גבולות המדינה. בני ובנות העדה השתלבו מהר מאוד כלוחמים, מפקדים, אנשי אקדמיה ורוח ועוד. חיבור ארוך שנים זה לא היה חיבור הדומה לחוזה בין שני צדדים שמפרט את מחויבויותיהם ומכיל, כמו בכל חוזה, סעיפי הפרה ותנאי סיום ויציאה. זו ברית ערכים עמוקה ומחייבת, שנשענה על אמון ושותפות גורל.
דווקא מתוך שותפות זו, קשה להבליג מול המציאות המתרחשת מדרום לרמת הגולן. תושבי סווידא והר הדרוזים, קרובי משפחה של אזרחים דרוזים בישראל, חיים תחת מצור כלכלי, רעב, טרור רצחני ואיומים מצד המשטר הסורי, המיליציות השיעיות האיראניות וגורמים ג'יהאדיסטיים סוניים. הם נרדפים בשל זהותם ומתנגדים בגבורה לניסיונות לרמוס את תרבותם ואורח חייהם.
הכי מעניין
שתיקתנו מול העוול הזה לא תהיה מוסרית. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מהצד שעה שאוכלוסייה מיעוטית בעלת קשר דם הדוק עם אזרחינו נאבקת על קיומה. זו אינה ברית למחצה, לשליש ולרביע, אלא ברית שמחייבת את ישראל לצאת מגדרה ומגדרותיה, גם במקום בו האינטרסים אינם מובהקים, אך הערכים היהודים מחייבים וזועקים.
כוחות הביטחון הסוריים בזירת הטבח בסוריה | צילום: AFP
אומנם ההיסטוריה מלמדת כי בעבר לא כל החברה הדרוזית, בדגש על זו החיה בגולן, חשה מחויבת לברית הזו, ולא תמיד הביעה סולידריות מלאה עם ישראל, אך יחד עם זאת, לא ניתן לנהל את ההווה ולעצב עתיד מתוקן על חשבונות העבר. מי שנאמן לכאבי העבר יותר מאשר להזדמנויות שהעתיד מזמן לנו, ימצא את עצמו, בדומה להנהגה הפוליטית של ערביי ישראל, מתבוסס ברגשי נקם ואכזבה במקום במציאות של התחדשות תיקון ובנייה.
נוכח ההתערערות הגוברת בסוריה והיעדר משילות שלטונית אמיתית בדרום המדינה, נוצר חלון הזדמנויות אסטרטגי שלא ניתן להתעלם ממנו. כעת הוא אולי הזמן הנכון ביותר לשוב ולבחון את חזונו של יגאל אלון מ-1967, שקרא להקמת אוטונומיה דרוזית בדרום סוריה – חופשית, פרו-מערבית, מתואמת עם ישראל ונשענת על תמיכת שותפים אזוריים.
זה מהלך שישרת שלוש תכליות חשובות שההזדמנות להשגתן עלולה לא לחזור שוב בעתיד:
1. ביטחונית – יצירת חיץ מגן מפני התבססות איראנית מחודשת וחדירת טרור לגבולנו הצפוני.
2. מוסרית – הצלת קהילה נרדפת הקשורה לחלק מאזרחי ישראל בכל רמ"ח איבריה, באופן שאינו ניתן להפרדה.
3. חברתית־לאומית – מענה כנה לדאגה של אזרחי ישראל הדרוזים ולגורל משפחותיהם שמעבר לגבול וחיזוק המחויבות לברית עם החברה הדרוזית בישראל.
הדרוזים על הגדרות | צילום: AFP
תנועת "הביטחוניסטים" קוראת לממשלת ישראל ליזום מהלך משולב – דיפלומטי, ביטחוני והומניטרי – לשם הצלת הקהילה הדרוזית מרודפיהם הרצחניים והקמת ישות טריטוריאלית דרוזית בדרום סוריה. זהו צו השעה, לא רק למען הדרוזים, אלא למען זהותנו המוסרית והמחויבות האסטרטגית שלנו לעתיד מדינת ישראל.
עוד כתבות בנושא
