התוכנית הישראלית הייתה מצוינת: לבנות את כל ההכנות למבצע באיראן ואת הלחימה בעצמה כך שלדונלד טראמפ לא תהיה שום ברירה אלא להצטרף למסיבה. אך אליה וקוץ בה: אתה לא יכול להכניס את ארצות הברית למלחמה ואז לצפות שהיא תתפוגג לאחר שמילאה את התפקיד שיועד לה. וכך הגענו לאירועי הבוקר, כאשר איראן הפרה בבירור את תנאי הפסקת האש, ולישראל לא הייתה ברירה אלא לנצור אש משום שטראמפ קם בבוקר והטיל וטו זועם על כל פעולת תגמול. כל הרעש והרוח החמה מצד חברי הממשלה על "הרעדת טהרן" ותקיפות עצימות לא שווים כלום מול פוסט אחד קצר של מי שהפך בפועל גם למפקד העליון של הצבא הישראלי. התוצאה: תקיפה סמלית של מכ"ם מצפון לטהרן. כיצד הגענו לנקודה הזו, ומדוע טראמפ הגיב איך שהגיב? ננסה להסביר.
לדבר בשפה שטראמפ מבין
כבר שנים לפני שישראל פתחה במתקפה האווירית הגדולה על איראן היה ברור שכדי לנטרל את תוכנית הגרעין של האייתוללות נזדקק לתוכנית שתכלול יותר מאשר הפצצות של חיל האוויר. ריבוי האתרים שבהם עמלה איראן לפתח פצצות גרעיניות, ואמצעי הבטיחות שנקטה כדי למנוע תקיפת השמדה ישראלית כמו זו שחיסלה את מיזמי הגרעין בעיראק ובסוריה, הפכה את המשימה למורכבת במיוחד. אינספור מאמרים וכתבות נכתבו על כך שכדי לנטרל את תוכנית הגרעין האיראנית ישראל תצטרך עזרה משמיים – או לפחות מארה"ב.
ואכן, אם מביטים בתקופה האחרונה מנקודת המבט הזו – שישראל ידעה שהיא חייבת את האמריקנים כדי להצליח במשימה – הרבה דברים מסתדרים. אפשר להבין למשל מדוע ישראל שיתפה פעולה עם המשא ומתן הגרעיני שהכריז עליו טראמפ לאחר כניסתו לקדנציה השנייה בבית הלבן, שהרי גישה לעומתית מדי רק הייתה מרחיקה את הנשיא החדש; אך כנראה שבישראל ידעו היטב שאיראן לעולם לא תסכים לוותר לחלוטין על תוכנית הגרעין, ולכן היה צריך רק להמתין עד שהמו"מ ייפסק מסיבה כזו או אחרת. האולטימטום בן שישים הימים שהציב טראמפ לטהרן פתח ספירה לאחור עד למתקפה הישראלית – שאכן החלה ביום ה-61, כשהעסקה המיוחלת לא הושגה.
הכי מעניין
אך התפוגגות המשא ומתן לא הייתה מספיקה לבדה. טראמפ הצהיר שוב ושוב עם כניסתו לבית הלבן שהוא רוצה "לסיים מלחמות" ולא להתחיל מלחמות, ולא היה מכריז מלחמה על איראן לצד ישראל כשלא ברור לאן היא תיקח אותו. לעומת זאת, אם ישראל תיכנס בעצמה ותעשה את העבודה המלוכלכת, טראמפ יוכל להיכנס לאיראן כששטיח אדום פרוס לפניו – ואכן כך היה: ההגנות האוויריות הושמדו, שמי איראן הפכו לשטח ישראלי לכל דבר, והדרך פונתה למקרה שטראמפ ירצה להצטרף.
עוד כתבות בנושא
וכאן נכנס ממד נוסף באישיות של הנשיא האמריקני: הוא אוהב כוח, עוצמה והחלטיות, ואת כל אלו הראתה ישראל בכמויות גבוהות במבצע "עם כלביא". כשהפציצה מטרה אחרי מטרה, חיסלה בכירים והשפילה את הרפובליקה האסלאמית, היא דיברה בשפה שטראמפ מבין: כשמישהו מאיים עליך, תן לו בוקס בפנים, ואז תן לו עוד כמה. ורק כדי להפוך את הפיתוי לגדול באמת עבורו, בשלב הזה פנתה אליו ישראל וביקשה יפה שיצטרף – לא למשימה ממושכת, חלילה, אלא רק למשימה האחרת שחיל האוויר שלנו לא היה יכול לבצע בעצמו. מבחינת טראמפ, אם ישראל החזקה מבקשת עזרה, זה רק מגדיל את המעמד והיוקרה של האמריקנים – ושלו בעצמו, כמובן.
וכך הגענו למצב שבו השמיים פתוחים, הסכנה מינימלית וטראמפ יכול לעשות את מה שהבטיח מאז שהכריז על מועמדותו לנשיאות אי-אז בשנת 2015: לוודא שלאיראן לא תהיה תוכנית גרעין. וכל התנאים האלו גם יחד הובילו לאירועי מוצאי השבת האחרונה, כשחיל האוויר האמריקני נכנס לתמונה והפציץ את שלושת האתרים הגרעיניים המרכזיים של טהראן. אלא שכאן לא נגמר הסיפור. האמריקנים הפכו בכך לצד בסכסוך, ובאופן בלתי נמנע היו לכך השלכות.
השותף אומר לא
כשטראמפ אמר שהוא נשיא שמסיים מלחמות, היו מי שחשבו שהכוונה היא שהוא לא רוצה שתהיה שום מלחמה לאחר שייכנס לבית הלבן. ובעוד שאין ספק שהוא היה מעדיף שלום באוקראינה, בעזה, באיראן, בתימן וכן הלאה, נראה שזו לא בדיוק הייתה הכוונה שלו. מבחינת הנשיא האמריקני, פירושן של המילים "לסיים מלחמה" יכול להיות גם "לכתוש את האויב עד שהוא נכנע". כי גם כך מסתיימות מלחמות.
עוד כתבות בנושא
אז האמריקנים נכנסו לתמונה והפציצו את נתנז, פורדו ואיספהאן עם פצצות אימתניות, וישראל המשיכה לתקוף כרצונה, אך אז הגיע השלב שבו, מבחינת טראמפ, החגיגה הייתה צריכה להסתיים. איננו יודעים מה בדיוק נאמר בימים האחרונים, אך לפי הפסקת האש הפתאומית נראה שהן האיראנים והן ישראל רצו לסיים את המערכה בשלב הזה, וייתכן שישראל קיבלה ערבויות כלשהן שאיראן לא תחזור לבנות גרעין – לפחות בינתיים. בכל מקרה, התוצאה הייתה ההכרזה הפתאומית על הפסקת אש הלילה.
אך הבוקר הגיע והשקט המיוחל לא בא: לקראת הפסקת האש וגם בדקות שאחריה, איראן שיגרה טילים אל שטח ישראל – כולל אחד שפגע באופן ישיר בבאר שבע ורצח ארבעה. ואז, כעבור שעתיים נשמעו בצפון אזעקות על טיל נוסף מאיראן שיורט בהצלחה. באופן טבעי ישראל בחרה להגיב להפרה בוטה שכזו, אלא שאז טראמפ חזר לתמונה. ואם בעבר הוא רק היה האדם החזק ביותר בעולם, הרי שכעת הוא גם היה שותף במלחמה באיראן – ושותף שישראל תלויה בו ובחסדיו.
"אני צריך להרגיע את ישראל עכשיו", אמר הנשיא הבוקר, ושיגר סדרה של פוסטים זועמים. "ישראל, אל תפציצו", כתב בין השאר בתרות' סושיאל, "תחזירו את הטייסים הביתה עכשיו!"
טראמפ ונתניהו שוחחו והגיעו להסכמה על מחווה בלבד, המסר הועבר, ובמקום ההתקפה המוחצת שבכירים בממשלה הבטיחו, קיבלנו תקיפה סמלית של מכ"ם.
לסיים מלחמות
בעקבות הדרמה הבוקר, ישראלים רבים תהו מדוע טראמפ התהפך ככה על המדינה היהודית. הרי רק לפני כמה ימים הוא התייצב בבית הלבן עם מילים חמות לראש הממשלה נתניהו ובקשה שאלוהים יברך את מדינת ישראל. והנה הוא זועם ומגנה – ואף מקלל בשידור חי – משום שישראל מעזה להגיב באופן לגיטימי על הפרה של הפסקת האש שהוא בעצמו תיווך, ואפילו מפרסם טענה חסרת שחר שגם ישראל הפרה את הפסקת האש (הבסיס לטענתו הוא שמיד לאחר שהושגה הסכמה עקרונית, ישראל החלה בסדרה של תקיפות משמעותיות ברחבי איראן. כמובן שאין בכך הפרה). איך הגענו מדגלי ארה"ב בכנסת למצב הזה?
עם כלביא: הנשיא טראמפ, מנהיג איראן חמינאי, ראש ממשלת ישראל נתניהו | צילום: AFP
התשובה קשורה כמובן לאישיות של טראמפ – שמעולם לא חשש להכריז הכרזות בוטות שהקשר בינן לבין המציאות תלוש או מקרי – אך חשוב מכך, היא קשורה לאינטרסים שלו. מבחינתו, הוא עשה בדיוק את מה שהבטיח לעשות באיראן: הוא השמיד את תוכנית הגרעין, ובכך סיים את המלחמה. ישראל קיבלה גם היא את מה שהיא רצתה, טהרן הושפלה, העיר שושן צהלה ושמחה. ומכיוון שזה המצב, הרי שהדבר היחיד שנותר לעשות מכאן הוא לסיים את הלחימה ולהגיע להפסקת אש ואולי אף להסכם רגיעה שישכין שלום – או לפחות שקט – במזרח התיכון הבוער. בעוד שטראמפ לא הקשיב לבדלנים בתוך מפלגתו שהזהירו מפני התערבות באיראן, הוא בהחלט מסכים איתם באופן עקרוני שאין לארה"ב שום עניין להסתבך במלחמה ארוכה (או "מלחמת אינסוף" כפי שהיא מכונה שם) במזרח התיכון. ומבחינתו אם ישראל ממשיכה להילחם באיראן, זה משפיע גם עליו, השותף הנאמן שלה שאפילו הסכים להבליג על התגובה האיראנית הרפויה אתמול נגד בסיסים אמריקניים בעיראק ובקטאר.
טראמפ אולי עושה רושם של משוגע, אבל למעשה ישנם כמה עקרונות פוליטיים שהוא דבק בהם באופן רציף, ואחד החשובים שבהם הוא רצונו לסיים סכסוכים, ואם אפשר גם לכונן הסכמי שלום במקומם או בעזרתם. אם ארה"ב השיגה את יעדה באזור, ואפילו שימחה את ישראל, ואז למה שיהיה אכפת לו מטיל או שניים ששיגרה איראן אחרי תאריך היעד להפסקת האש? מבחינתו הסיפור נגמר, ושום דבר חוץ מהפרה בוטה הרבה יותר של הפסקת האש לא ישכנע אותו אחרת.
ובשלב הזה של המלחמה, אחרי שהאמריקנים נכנסו עמוק כל כך לסכסוך, אין שום דבר שישראל יכולה לעשות בעניין. בניגוד לקודמו בבית הלבן, המזרח התיכון כבר למד שכשטראמפ אומר don’t, מומלץ להקשיב.