ההודעה שפרסם שר הביטחון ישראל כ"ץ על "הקמת ועדה מייעצת לבחינת פעילות תחנת גלי צה"ל" החזירה אותי לציטוט ששמעתי השבוע בתחנת הרדיו הצבאית. כמי שמנסה לשמור על בריאותו הנפשית מפני ברברת האקטואליה המדכדכת שנפוצה באולפני החדשות בישראל, אני מקפיד לא להאזין לרשתות החדשות ואף לכבות את הרדיו בכל שעה עגולה כשהמקלט ברכב מכוון לאחת מתחנות המוזיקה.
ובכל זאת, השבוע, באחת הנסיעות הארוכות במהלך מילואים בצפון, נקלעתי בטעות להאזנה למהדורת הרדיו הצבאית, ושמעתי את הקריין אומר ש"לפחות 41 חטופים נהרגו או נרצחו כתוצאה מהלחץ הצבאי, ועשרות שורדי שבי העידו כי נפגעו או שמצבם הורע בשל הלחימה". הציטוט במהדורה, אם תהיתם, לא היה מהודעה שהוציא דובר חמאס, אלא הובא כתזכורת בשם חיילת־כתבת כלשהי בתחנה.
גם אם נתעלם לרגע מהעובדה שגל"צ סובלת זה עשרות שנים מנטייה פוליטית חד־צדדית, גם אם נניח בצד את העובדה שהטיעון ש־41 חטופים נהרגו או נרצחו "כתוצאה מהלחץ הצבאי" הוא שקר מוחלט (מומלץ לקרוא את טורו של עמיתנו ישי שנרב השבוע במוסף יומן, שמרחיב בעניין) - המציאות העצובה היא שתחנת הרדיו של צה"ל מהדהדת מסרים מחלישים ושקריים שעלולים לסייע לאויב. התחנה שמתהדרת בסלוגן "הבית של החיילים" הפכה מזמן להיות עוד גורם שמחליש את מי שמשרתים באותו צבא ממש.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לא צריך להיות איש ימין כדי להבין שגל"צ היא נזק לצה"ל ולחברה הישראלית. כמעט כל רמטכ"ל וכל שר ביטחון בישראל הקים ועדה, ובכל הוועדות הוסכם שתחנת גל"צ לא משרתת את המטרה שהוקמה לשמה. אם הוועדות היו מבצעות עבודה מעמיקה, הן היו מגלות שגל"צ לא פוגעת רק בצבא - אלא בשוק התקשורת כולו.
גם מי שחושב שיש צורך בשידור ציבורי ברדיו לא יכול להכחיש שאין סיבה להחזיק שתי מערכות כאלה. הדואופול הממשלתי הזה, שיש בו רק שתי מערכות רדיו ארציות ושתיהן ממשלתיות, הוא הזיה שפוגעת באופן ברור בכל שוק הרדיו. כל זה, מבלי להיכנס לשטחיות המובנית של החומרים שמייצרים כתבים בני 18 חסרי ניסיון חיים או הבנה, שמייבאים את הנורמות הללו לאחר מכן לגופי התקשורת שהם עובדים בהם.
חלק מהוועדות העזו להגיע למסקנה המתבקשת שאין מנוס מהוצאת התחנה מהצבא (וכך בעצם לסגור אותה), אלא שפעם אחר פעם שרי הביטחון פחדו לקבל את ההחלטה הנכונה. רוב הוועדות ברחו להמלצות בסגנון "שינויים בתמהיל" והכנסת יותר "תוכן בעל אופי ביטחוני־צבאי", אלא שהמציאות מוכיחה שכל המילים היפות הללו לא שינו דבר בהתנהלותה של גל"צ.
והנה, כאילו לא למדנו שום דבר, ישראל כ"ץ מקים עוד "ועדה מייעצת". לכו תדעו כמה זמן ייקח עד שהיא תגיש את המסקנות שלה, כמה שבועות יחלפו עד שהשר ידון במסקנות שלה, כמה חודשים יעברו עד שהייעוץ המשפטי במשרד המשפטים יוציא את חוות דעתו בעניין - וכמובן כמה זמן יידרש ללשכת היועמ"שית להגיש את חוות הדעת שלה בדרך לעתירה בבג"ץ. זה הרי לא מינוי ראש שב"כ שאפשר להוציא עליו מכתב בתוך שתי דקות. כאילו לא היו כבר אינספור ועדות, כאילו אין חוות דעת שהייעוץ המשפטי לממשלה הכין רק לפני שנים ספורות – שאפילו בה נכתב בכנות שדי בהחלטת ממשלה כדי לסגור את התחנה. שוב הזמן יחלוף ודבר לא יקרה, למעט הצהרות נוספות על הקמת ועדה.
יש להודות שישראל כ"ץ התגלה עד כה כשר ביטחון שמוכן לנקוט צעדים אמיצים. ייתכן שהוא עושה את הדברים כדי למנוע "לזות שפתיים" ובמטרה להראות "הליך תקין", אבל בסופו של דבר הוא ייבחן בשורת התוצאה: האם גל"צ תיסגר או לא. לא "שינוי בתמהיל", לא "הוספה של תכנים הנוגעים לחיילים", ולא מינוי מפקד חדש לתחנה – גם לא אם יהיה איש ימין מובהק. כל אלו נוסו בעבר, וגם נכשלו. אם מטרתה של הוועדה לייצר הליך סדור שבסופו כ"ץ יאזור את האומץ לעשות את המהלך ההיסטורי ולסגור את גל"צ, יגיע לו כל הפרגון שבעולם. כרגע, כ"ץ הוא עוד שר שבורח ל"הקמת ועדה".