בשבוע שעבר ידידי יהודה יפרח שהיה איתי יחד במשלחת בארה"ב תיאר את רשמיו. נראה לי שנכון להאיר את המשלחת מזווית נוספת.
טורו המלא של יהודה יפרח
אם יש דבר שמדהים אותך בביקור בניו יורק זה רמת החיבור למדינת ישראל של יהודי ארצות הברית. אנחנו פשוט לא מבינים עד כמה אנחנו נוכחים בשיח שלהם, בעשייה היומיומית.
יצאנו קבוצה של בעלי תפקידים בכירים ומגוונים בחברה הישראלית לביקור של שבוע ומפגש עם יהודי ארה"ב מטעם ארגון גשר בראשות המנכ"ל אילן גאל דור. ביקור שאתה חוזר ממנו אחר. הידיעה שיש יהודים שחיים מעבר לים נמצאת במודעות של הציבור בישראל. אבל היא נמצאת כמו זיכרון עמום. המפגש הפיסי לעומת זאת מהמם אותך.
הכי מעניין
אתה הולך ברחבת הדשא בכניסה של ה-JCC (שהוא המקבילה של המתנ"ס) היהודי המקומי והרחבה מוקפת כולה דגלוני ישראל קטנים. בכניסה כמעט לכל בית כנסת ובית ספר שהיינו בו היו לא רק דגלי ישראל אלא גם תמונות של חטופים ומדבקות הזיכרון הכל כך מוכרות לנו של לוחמים שנפלו במלחמה.
עצרת לשחרור החטופים בניו–יורק | צילום: באדיבות מטה משפחות החטופים בניו–יורק
גם הם, כמונו, מתמודדים מאז ה-7.10 עם מציאות אחרת. אגב, זה ממש מאז ה-7.10, והחל מיד עם ההתקפה של חמאס, הרבה לפני שהחלה התגובה הישראלית. אצלם לא מדובר במלחמה פיסית, אבל גם עבורם החיים השתנו. אצל חלקם מדובר בשינוי מהקצה אל הקצה.
הדו"ח האחרון של ארגון PEW ארגון שעוסק בסטטיסטיקה של העם היהודי, מעלה שלראשונה בהיסטוריה רוב האמריקאים הם בעלי תחושה שלילית כלפי מדינת ישראל. זו מציאות שהקצינה מאז ה-7.10 אבל הייתה קיימת עוד קודם. אגב, גם עבור מדינת ישראל, שנסמכת על ארה"ב, זה נתון מדאיג מאוד, וטוב שיש ארגונים יהודיים שמשקיעים משאבים במשלחות של משפיעים מהציבור האמריקאי לביקורים בישראל.
להזדהות כיהודי, ובמיוחד יהודי תומך ישראל, יש משמעויות שיכולות להיות אישיות מאוד, כמו הוצאה מקבוצות ווטסאפ, התנכרות במקום העבודה ועוד. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, ראשי הארגונים ובתי הכנסיות מספרים על נהירה גדלה והולכת של הדור הצעיר לשותפות בארגונים יהודיים והשתתפות בתפילות בבתי הכנסת. בני הנוער שהלכו בעבר עם מגן דוד מתחת לבגד העבירו אותו אל מעל החולצה.
הסיפור של בתי הכנסת הוא גם ייחודי. הציבור היהודי בארצות הברית חייב לעבוד בשימור הזהות היהודית כי בניגוד למצב בישראל, אין שום אווירת שבת או חגים באופן טבעי, ואם לא פועלים לשם שימור של זהות יהודית פעילה הכיוון להתבוללות הוא חד סטרי. כפי שסיפר לנו אחד מראשי הארגונים, כשהיהודים הם 2.5% מהאוכלוסייה, זה בדיוק הסיכוי לנישואים בין בני זוג יהודים באופן רגיל. הנתון הזה מוביל את יהודי ארה"ב שרוצים בהמשכיות להתאגדות קהילתית, שהיא ברובה סביב בתי כנסת. חלקם דומים לבתי כנסת דתיים בארץ, וחלקם כאלו שנראים למבקרים מישראל מוזרים מאוד. כמו בית הכנסת בו ביקרנו שבו מעבר לישיבה המשותפת של גברים ונשים, ולשימוש בכלי נגינה בתפילה בשבת, גם התוכן של הדרשה של הרבנית הוא כזה שהיה גורם לרוב הציבור בישראל לזוע באי נוחות על הכסא.
הכנות לתפילת ראש השנה בבית כנסת בלוס אנג'לס. | צילום: גטי אימג'ס
סוגיית חינוך הדור הבא גם היא משמעותית ביותר. בניגוד למצב בישראל, אין שום מימון לחינוך שאינו ציבורי לחלוטין. כתוצאה מכך עלות שנת לימודים לילד בבית ספר יסודי או תיכון מגיעה ל-30 עד 40 אלף דולר בניו יורק (ישנם אזורים אחרים בהם הסכומים נמוכים יותר). אחד מרבני הקהילות התבדח ששכר הלימוד הוא אמצעי המניעה היעיל ביותר.
מכיוון שרק 9% מהתלמידים היהודיים מתחנכים בבתי ספר יהודיים, עבור חלק יש פתרונות של בתי ספר משלימים אחרי הצהרים או ביום ראשון, אך עבור רובם אין פיתרון והם גדלים ללא שום חינוך יהודי. בבתי הספר היהודיים הרבה מהחיבור ליהדות עובר דרך חיבור לישראל. רבים מהם שולחים את התלמידים בכיתה י"ב לשלושה חודשים בארץ, שמהווים עבורם מרכיב משמעותי בעיצוב הזהות. חלקם גם ימשיכו לשנת מעבר בישראל לאחר כיתה י"ב.
נושא זה משמעותי במיוחד עבור הקבוצה העצומה של הישראלים שמתגוררים בארה"ב. בעבר היה מקובל לכנות אותם יורדים. היום הכינוי פחות מקובל, אבל אחוזי ההתבוללות המדהימים של הדור השני שלהם, גרמו להם להבין שאי אפשר לגור בארה"ב עם מנטליות ישראלית. כזו שמניחה שלא צריך לעסוק בזהות. כי התוצאה של חוסר העיסוק בזהות היא התבוללות בהיקפים מבהילים. כיום גם רבים מהישראלים מאורגנים סביב ארגון משלהם, שנועד לתת מענה לצרכים הייחודיים של הקבוצה הזו. אחת מהפעילויות היותר מרגשות הן סניפי הצופים שפועלים עם הציבור הישראלי בארה"ב. זה לא הצופים העולמי אלא סניף של הצופים הישראלי, שאחת ההצלחות המשמעותיות שלו הוא גרעיני צבר של צעירים יהודים שמגיעים לשנה בישראל. חלקם הגדול ימשיכו לשירות צבאי ולאחר מכן לעלייה לארץ שהיא בעצם חזרה לישראל לאחר היעדרות של דור. הנתון המצמרר שנחשפנו אליו הוא ששמונה מהמתגייסים במסגרת גרעינים אלו נפלו במלחמת חרבות ברזל.
צריך לומר שהשלטונות בארה"ב לוקחים ברצינות רבה את הנתונים החדשים ועל פיהם למרות שהיהודים הם רק 10% מאוכלוסיית ניו יורק חצי מפשעי השנאה מופנים כלפיהם. ראש עיריית ניו יורק פתח אצלו במשרד יחידה שעוסקת במאבק באנטישמיות שמשתפת פעולה עם הארגונים היהודיים שעוסקים בנושא כמו הליגה נגד השמצה ועוד.
ראש עיריית ניו־יורק אריק אדמס בצעדה למען ישראל בניו־יורק, בשנה שעברה | צילום: מיכאל טוכפלד
נחשפנו גם לארגונים ולאנשי תקשורת שלא תמיד רואים את הדברים עין בעין עם המדיניות של ממשלת ישראל, וחלקם בכלל עם מדינת ישראל. אלו ויכוחי מדיניות קשים, אבל הם מדגישים לאורך כל הדרך שאלו ויכוחים בתוך המשפחה, ודווקא בגלל שחיבור שלהם לישראל כל כך חשוב להם להשמיע את הקול שלהם בנושא.
רגע השיא של הביקור היה במצעד. קשה להאמין עד שרואים בעיניים. השדרה החמישית במנהטן נחסמת כולה לטובת מצעד של למעלה מ-50,000 יהודים ותומכי ישראל שאינם יהודים. במיוחד מרגשות המשלחות של תנועות הנוער. בני עקיבא מצפון אמריקה שצעדו מאחורינו לא הפסיקו לשיר שירים ישראליים, שאותם הכירו בעל פה, ואם לא המבטא האמריקאי יכולת בקלות לחשוב שמדובר באחד מהסניפים בישראל.
אולי כבר הגיע הזמן שגם אנחנו נתגייס לטובת הקהילות האלו ונתחיל לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות עבורן.