באביב 2021 נתנה ממשלת ישראל שיעור חשוב לחמאס. הכול החל בהחלטה שגרתית של מפקד מחוז ירושלים דורון תורג'מן להציב מחסומים על מדרגות שער שכם כדי למנוע התקהלות במקום. כך נהגה משטרת ירושלים במשך שנים בחודשי רמדאן. אלא שבאותה השנה חמאס החליט לחנך את משטרת ירושלים ואזרחי ישראל, והכריז ש"אל־אקצה בסכנה" ושהוא מקים "מפקדה לאומית מאוחדת" כדי להציל את המסגד.

השבאב מיהר לשתף פעולה, אבו־מאזן קרא להציל את בני העם הפלסטיני מתוקפנות המתנחלים, חמאס ירה לעוטף עזה, צה"ל הגיב בירי לעמדות תצפית, האמריקנים דרשו להרגיע את המתיחות, האו"ם קרא להפסיק את הפרובוקציות בירושלים, גורמי ביטחון צוטטו בתקשורת באומרם ש"המפכ"ל מבעיר את השטח", ושר הביטחון דאז בני גנץ ביקש מהמפכ"ל לאפשר חופש פולחן כדי למנוע התלקחות.

אחרי כמה לילות החליט המפכ"ל להסיר את הגדרות. במהדורה שיבחו אותו על האומץ ועל הרגעת הרוחות, אבל בחמאס החמיצו את החלק הזה במהדורה, וההתפרעויות נמשכו כל הלילה. ברשתות הערביות חמאס חגג.

המסר נקלט. שבוע אחר כך, שבוע לפני יום ירושלים, תהו כתבינו בקול אם ראוי לקיים את ריקוד הדגלים הקבוע. במהדורה צוטטו "בכירים" שמזהירים מ"פיצוץ בלתי נשלט" ואומרים ש"קיום אירועי יום ירושלים כסדרם עלול להבעיר את השטח". בחמאס הקשיבו ויצאו באיום משלהם: אם מדינת ישראל לא תסיג את כוחותיה מהר הבית ומשכונת שמעון הצדיק עד יום ירושלים בשש בערב – יהיה רע. המפכ"ל קובי שבתאי וראש שב"כ נדב ארגמן דרשו לבטל את הצעדה, גם שר הביטחון בני גנץ הצטרף, אך השר לביטחון הפנים דאז אמיר אוחנה וראש הממשלה נתניהו הכריעו לקיים את המצעד.

זה כבר היה מאוחר מדי. שיכור כוח מהניצחון על הגדרות, ירה חמאס על ירושלים תוך כדי ריקוד הדגלים ונתן את האות לפתיחת מהומות שומרי החומות. האלפים שהשתתפו בהן קיבלו את השיעור "כיצד מנצחים את ישראל" במחסומי שער שכם. במהלך המבצע, כפי שציפה חמאס, הנחתנו עליו "מכה קשה שלא חטף מאז צוק איתן", "השבתנו 50 אחוזים מהתת־קרקע", שידרנו סרטונים מדהימים של תקיפות מהאוויר – עד הפסקת האש.

מאביב 2021 ועד 7 באוקטובר 2023, גרף הטרור עלה בעקביות. השיעור נלמד. למרבה הבושה, במהלך השנים התריעו "מומחי" המודיעין שלנו שכל רגש יהודי בהר הבית עלול להצית הסלמה. במשך שנים עצרו שוטרי משטרת ישראל כל יהודי שמלמל בשפתיו, מחה דמעה, הסתכל לשמיים או שתה מים. בצד השני המסר הופנם ו"אל־אקצה" הפך לתירוץ הקבוע לכל פיגוע. אני מוריד את הכובע בפני פעילי ארגוני הר הבית שהמשיכו לספוג את ההשפלה, ולהילחם על עוד ועוד יהודים שיעלו בטהרה להר. והנה השבוע, ביום חגה של ירושלים, זכיתי לעלות להיראות ולהשתחוות בהר בית ה', ואפילו להניף שם דגל ישראל. כחצי שעה לפניי השתחווה שם ח"כ יצחק קרויזר, בנו של הרב יהודה קרויזר, מעולי הר הבית הקבועים. בהר כולו מסתובבים פי כמה יהודים מערבים, מתקיימים מנייני תפילה בקול רם, נשמעים שירים. לא מעט עוטים טלית ועטורים תפילין.

ונחשו מה? גורמי הביטחון שלפני 14 שנה הגישו נגדי כתב אישום על השתחוויה בהר, ודאגו לעצור באזיקים יהודים שבכו בתשעה באב בצידי ההר, כבר לא מפזרים הפחדות על התפרעויות המוניות. למען האמת, רוב כלי התקשורת בארץ, שבעבר החזיקו שבוע שידורים על עליית חברי כנסת למתחם, אינם מסקרים את הנעשה בהר, כי זה לא מעניין. השינוי כאן. זה קרה בזכות ההתמדה והמסירות של פעילי הר הבית וכמובן בזכות השינויים שערך השר בן־גביר במשטרה, אך הדרך עוד ארוכה. זה הזמן להצטרף ולקחת חלק בתהליך הגאולה.

אבל האירוע המרכזי הוא עד כדי כך פשוט: בכל פעם שמתכתבים עם הטרור הוא מרים ראש, ובכל פעם שלא נכנסים איתו לשום משא ומתן – הוא מבין את המסר. זה נכון בהר הבית וממנו לכל הארץ כולה. "אִם הָאָדָם הוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְעַקְשָׁן נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע וְאֵינוֹ פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל אֲזַי הַיֵּצֶר הָרָע מִסְתַּלֵּק וְהוֹלֵך לוֹ" (ליקוטי מוהר"ן נ"א).