פורים משולש פועל על פורים כמו צנטריפוגה על תמיסה במעבדה כימית. הסיבובים בצנטריפוגה חושפים את המרכיבים השונים של תמיסה שנראית אחידה במצבה הרגיל. גם פורים נתפס בדרך כלל כישות אחת, אבל פורים משולש מפרק אותו וחושף את מרכיביו השונים של החג.
הלמדנות הישיבתית, בעיקר זו שמבית מדרשו של ר' חיים מבריסק, נוטה לחשוף בכל סוגיה ובכל נושא הלכתי את היסודות המרכיבים אותם. לכל הפחות מוצאים בסוגיה שני יסודות שונים ואף מנוגדים, המכונים "שני דינים", שכל אחד תורם את תרומתו ומשפיע על הדעות בסוגיה ובהלכה. נכדו של ר' חיים, הרי"ד סולובייצ'יק, הראה את התופעה הזאת בעולם ההגות והמחשבה, כאשר המחשבה הדיאלקטית שלו רואה שניות בכל מקום: ברית גורל וברית ייעוד, איש האמונה ואיש ההדר. גם הרב מרדכי ברויאר השתמש בגישה דומה בפרשנות התנ"ך, והראה בנושאים רבים כיצד היבטים שונים באים לידי ביטוי במופעים שונים של הנושא בתורה ובתנ"ך.
הוגים אלה ורבים אחרים שקדמו להם ושהולכים בדרכם, מצביעים על כך שהתורה והמצוות, בהלכה ובאגדה, אינן עשויות מקשה אחידה אחת, אלא יש בהן ביטוי לרבגוניות ערכית ורעיונית. הרבגוניות הזאת יכולה להתבטא אפילו במצווה אחת ובסוגיה אחת.
החידוש בפורים משולש, הוא שהחשיפה של המרכיבים השונים של פורים אינה נשארת רק במישור העיוני והלמדני, אלא מופיעה בפועל ממש, במימוש ההלכתי של החג, בשלושת ימי הפורים בירושלים ובשאר ערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון.
כאשר חל פורים בשבת, מתחלקות מצוות הפורים על פני שלשה ימים. מקרא מגילה ומתנות לאביונים מתקיימים ביום שישי, בשבת עצמה אומרים על הנסים בתפילה, קוראים בתורה את פרשת "ויבא עמלק" ומפטירים במלחמת שאול בעמלק. ביום ראשון מקיימים משלוח מנות ומשתה ושמחה, דהיינו סעודת פורים. המהרלב"ח, ר' לוי בן חביב, רבה של ירושלים במאה ה-16, סבר שיש לנהוג את מצוות השמחה בשבת עצמה, אבל דעה זו נדחתה מההלכה ולכן נתמקד בגישה המקובלת, של החלוקה המשולשת: ערב שבת למקרא מגילה ומתנות לאביונים, שבת לתפילה וקריאת התורה, ויום ראשון למשלוח מנות, שמחה וסעודה.
כבר במגילה פורים מופיע בלשון רבים: "קראו לימים האלה פורים", "והימים האלה נזכרים ונעשים", "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם". מדובר על "שני הימים האלה" – שהם, מן הסתם, פורים של הפרזים ופורים של שושן. אולם גם בכל אחד מן המקומות בפני עצמו יש ניסוח של ריבוי זמנים. על שאר היהודים במדינות המלך נאמר שהם "נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויביהם… ביום שלשה עשר לחודש אדר, ונוח בארבעה עשר בו, ועשה אתו יום משתה ושמחה". וכן היהודים אשר בשושן, "נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה".
מן המגילה משתמע שיש גם הבחנה בין שני מקורות של הפורים: "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות – ואת אשר כתב מרדכי אליהם". היהודים החלו בחגיגה ראשונית באופן ספונטני עם הניצחון וההצלה, ובהמשך קבע מרדכי חגיגה רשמית. רק כאשר נשלחו הספרים, ובהם המגילה שכתבו מרדכי ואסתר, הופיע חיוב לקרוא את המגילה: "כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם".
המשתה והשמחה לא הוכתבו על ידי מרדכי והם נקבעו עוד לפני שמרדכי שלח את האגרות והספרים, חגיגת שמחה עממית של היהודים שנצחו את אויביהם. זוהי שמחה עולצת וקרנבלית, שיש בה משקל רב ל"משתה", שאינו קיים בסעודות שבת ומועד. החגיגה הזאת לא יכולה להתרחש בזמן המלחמה אלא רק לאחריה, בימים שבהם נחו היהודים מאויביהם. דהיינו בי"ד בפרזים וט"ו בשושן. לפי הירושלמי, אין מקום לשמחה זו בשבת, מכיוון שבשבת עסוקים בשמחת שבת, בעונג שבת וכבודה אי אפשר להעמיס עליה גם את שמחת הפורים שיש לה אופי אחר לגמרי. שבת גם אינה זמן מתאים למשלוחי מנות שכן יש לחשוש לאיסורי טלטול והוצאה. הרי"ף מסביר שאיחרו את המשתה והשמחה לאחרי השבת, כי לפני ט"ו עדיין לא הגיע זמן חיובם. אי אפשר לחוג משתה ושמחה בנחת לפני שמגיעים למצב של "נוח מאויביהם".
קריאת המגילה בפורים היא ענין לעצמו, שנקבע על ידי מרדכי ואסתר ונוסף על החגיגה העממית. קריאת המגילה נועדה לשם זיכרון הגזרה ונס ההצלה, והיא חלק ממצות זכירת עמלק וחובת מחייתו. אנחנו מתחילים בזכירת עמלק כבר בקריאת "זכור" בשבת שלפני פורים. לפי המשנה, יש מקרים שבהם קריאת המגילה מוקדמת עוד יותר: מגילת נקראת בי"א, י"ב, י"ג, י"ד ובט"ו. הגמרא מחשיבה את יום י"ג כיום ראוי לקריאת מגילה מפני שהוא "זמן קהילה" – הזמן שבו נקהלו היהודים לעמוד על נפשם. מבחינת המוקפים, י"ד הוא זמן הקהילה, ולכן ראוי לקרוא בו את סיפור המלחמה וההצלה. מכיוון שלא מתאים לקרוא מגילה בשבת, הקדימוה בירושלים לי"ד, יום הקהילה. מכיוון שבמגילה נאמר במפורש "ולא יעבור", שלא לדחות את הקריאה לאחרי ט"ו באדר, העדיפו להקדים את מקרא המגילה ולא לאחרה, וכאמור, אין מניעה מבחינת תוכנה והאווירה שבה, לקראה גם לפני היום-טוב עצמו.
ההפרדה בין המצב הנפשי של הודאה על נס ההצלה שבו קוראים מגילה, לבין מצב השמחה והמנוחה שבו מקיימים את הסעודה, מתקיימת גם בכל שנה רגילה, במיוחד בפרזים. הפרזים מסיימים תענית אסתר וממשיכים למקרא מגילה ברצף, כשהם קוראים את המגילה בתענית. סעודת פורים מתקיימת רק למחרת במנוחה ושמחה, ואין יוצאים ידי חובה בסעודה שאכלוה בלילה.
הממד השלישי של פורים, שמתקיים בשבת, הוא הממד של קדושת יום טוב. כאשר מתוארת החגיגה שנוצרה על ידי היהודים היושבים בערי הפרזות, נאמר שיום ארבעה עשר הוא יום "שמחה ומשתה ויום טוב, ומשלוח מנות איש לרעהו". יום טוב, מבהירה הגמרא, מכיל גם משמעות של יום שבתון ואיסור מלאכה, אלא שהיוזמה הזאת לא התקבלה בסופו של דבר ולא הוכנסה לאגרת מרדכי, שם לא נזכר יום טוב, אלא רק "ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים".
אבל יש בפורים גם ממד של יום טוב. אין בו איסור מלאכה גמור, אבל חכמים אמרו שהעושה מלאכה בפורים אינו רואה בה ברכה. פורים הוא חלק מן הרצף של מועדי ישראל, וככזה יש בו מידה מסוימת של קדושת היום. הממד הזה נחשף במערבולת של פורים שחל בשבת. מכיוון שהממד הזה אינו סותר את השבת, הוא זוכה לביטוי בשבת עצמה, כבכל יום טוב שחל בשבת. לכן אנו אומרים "על הניסים" בתפילה, קוראים "ויבא עמלק" ומפטירים בפרשת עמלק שבספר שמואל ודוחים מפניה את הפטרת שבת כי-תשא.
סיפור מגילת אסתר וחגיגות הפורים, שתחילתן עוד בתענית אסתר, הם תרכובת לא פשוטה של זיכרונות ומעשים, זיכרון של קשיים, צרות וסבל, לצד הצלה פלאית שהמשך הגלות בצידה. אנחנו מצווים להעמיק בהבנת המרכיבים השונים של הזיכרונות והאירועים, לא רק בגלל זיכרון העבר, אלא בעיקר מפני שגם בימינו אלה, אנו חיים בתוך טלטלה וסחרחרת רגשות דומה ועלינו לדעת לתת ביטוי נכון ומאוזן לכל הרכיבים של המציאות המסובכת שבה אנו חיים. מן הסתם, יקל עלינו להעמיק בסוגיה כאשר פורים מתפרס על שלושה ימים, ויש פנאי להתמקד בהיבטים השונים בימים המתחלפים ובמגוון המצוות והמנהגים המפעילים אותנו בימים האלה.
