יש להודות, "גלדיאטור 2" הוא שם קצת סתמי עבור פרק ההמשך ל"גלדיאטור", זוכה האוסקר המשובח משנת 2000. הוספת כותרת משנה מסוגננת או לפחות ניסוח "סנדקי" כמו "גלדיאטור החלק השני", היו יכולים להוסיף מידה מתבקשת של פאתוס. מצד שני, אולי זו בדיוק הייתה כוונת היוצרים – לספק לצופים, כבר באמצעות שם הסרט, איתות מקדים לתיאום ציפיותיהם. כי בניגוד לקודמו, גלדיאטור 2 ממש לא עומד לזכות בשלל אוסקרים חשובים. עיקר עניינו הוא לספק לקהל חוויה מוגזמת, מרהיבה ומבדרת. ואם תבואו לסרט מוכוונים כך, מצפה לכם כיף גדול.
גיבור הסרט הוא לוציוס (פול מסקל), בנם של לוסילה (קוני נילסן) ומקסימוס (ראסל קרואו). עשרים וכמה שנים לאחר שהוברח כילד מרומא ובנה לעצמו חיים באפריקה, צבא רומא בראשות הגנרל אקסיוס (פדרו פסקל) כובש את ארצו והורג את אשתו. לוציוס הופך לגלדיאטור תחת מרותו של אדון הגלדיאטורים מקרינוס (דנזל וושינגטון) ומתכנן את נקמתו. במקביל, גם מקרינוס השאפתן טווה תוכנית להפיל את הקיסרים משולחי הרסן קרקלה וגטה ולהשתלט על הרפובליקה.
נדירים המקרים שבהם המשכון שמגיע יותר מעשרים שנה לאחר קודמו הקלאסי מצליח לעמוד בציפיות. ניכר כי הבמאי רידלי סקוט מבין זאת היטב ובמקום להמתין להשוואות הבלתי פוסקות מצד הצופים, הוא בוחר להקדים תרופה למכה כשהוא מנכיח את אירועי הסרט הראשון על כל צעד ושעל. באמצעות ציטוטים, אימג'ים ומקטעים מוזיקליים, רוחו של מקסימוס מלווה את האירועים כשהמסר הוא ברור: גלדיאטור 2 נישא על כתפי קודמו האהוב ומעצם כך הוא אינו מנסה להתחרות בו. וכך, כשהוא משוחרר מכבלי הצורך להתעלות על הישגו הקולנועי המצליח ביותר, סקוט יכול להתפנות לספק שואו גדול מהחיים, וזאת הוא אכן עושה בהצלחה לא מבוטלת.
הכול כאן עמוס יותר, רועש יותר ומופרך יותר – הדרמה הרצינית הפכה למלודרמה נוטפת תככים, האקסצנטריות של קומודוס שודרגה למפגן של טירוף כפול בחסות צמד הקיסרים הפרוורטיים, והאקשן בזירה אומנם הולך על חבל דק מאוד של אמינות, אבל זה ממש לא יפריע לכם בזמן שתפערו עיניים מול עדר של קופים רצחניים, קרנף ענק אימתני והשיא – זירה מלאת מים שורצי כרישים שבה נלחמות ספינות הגלדיאטורים. אבל גם כל ההמולה הזו אינה יכולה להסוות את החולשות הקיימות באגפי הדרמה והדמויות. אלו, נובעות בעיקר משאפתנות התסריט לגולל לצד סיפור הנקמה גם את סיפורה של רומא המסואבת והיריעה הקצרה יחסית היא מכשול שכופה האצה לא משכנעת דיה של מהלכים דרמטיים והעמדת דמויות שבלוניות חסרות ניואנסים.
צוות השחקנים עושה עבודה טובה, גם אם לא מושלמת – לפול מסקל האנונימי למדי ישנה הנוכחות הפיזית הנדרשת והוא אמין מאוד בקטעי הפעולה. אלא שבשל גילו הצעיר הוא נעדר את הכריזמה הממגנטת שהביא עמו קרואו. סקוט מציב לצידו את דמות הלוחם הבוגר והנבון של אקסיוס, ואומנם פסקל הוא תואם קרואו לא רע בכלל, אך זמן המסך המועט מותיר את דמותו כלואה בתוך גבולות השטנץ. מן העבר השני, צמד הקיסרים המופרעים מתפקדים בעיקר כסמלי הדקדנטיות הרקובה של רומא בהתנהלותם ההדוניסטית, והם רחוקים שנות אור מדמותו המורכבת של קומודוס הקנאי, המעונה והאכזר שגילם חואקין פיניקס. מי שמציל את המצב הוא דנזל וושינגטון בדמות מקרינוס החלקלק והמסוכן. וושינגטון האדיר נהנה כאן מכל רגע כשהוא לועס את שורותיו בתאוותנות ולא תוכלו להסיר את עיניכם מהמפגן האופראי הזחוח והכוחני שלו, שגונב כל סצנה בנוכחותו. גלדיאטור 2 לא יזכה למעמד המונומנטלי של קודמו, אבל כסרט ראווה גדול ומבדר הוא בהחלט מקבל אגודל מורם. אפוסים תקופתיים עשירים ומרהיבים כמותו הפכו לצערנו למחזה נדיר בהוליווד, אז נצלו את ההזדמנות וצפו בו על המסך הגדול ביותר שתמצאו. אתם מוזמנים לקולוסיאום!
גלדיאטור 2 ארה"ב 2024, בימוי: רידלי סקוט. 148 ד'
