פעם שאל לקוח את עו"ד אמנון גולדנברג מה להגיד בעדותו במשטרה. גולדנברג השיב לו: "גם האמת היא אופציה". זהו עוד לקח שכדאי ללמוד מפארסת הבחירות לרבנות הראשית: גם אמת והגינות וקיום הבטחות הן אופציה; ולפעמים הן לא רק האופציה המוסרית, אלא גם האופציה היעילה.
ועדת רבנים גדולה ומכובדת בחרה ברב מאיר כהנא כמועמד הציונות הדתית לרבנות הראשית, ומתחריו התחייבו לכבד את ההכרעה הזו. לפני חצי שנה כתבתי שאסור יהיה להפר את ההבטחה הזו ולבחור מועמד אחר. אחרי שדבריי התפרסמו התקשר אליי אחד מחברי הוועדה, אדם חכם שאני מעריך, ובין היתר אמר לי: "העיקר זו התוצאה הסופית: צריך לקחת מועמד שיש לו סיכוי להיבחר". נדהמתי מהטיעון הזה, ושאלתי אותו אם אנחנו רבנים או כדורגלנים. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואין ערך רב לבחירת רב ראשי אם הדרך עקומה.
העניין הוא שאף שהתוצאה הסופית אינה העיקר, בדיעבד התברר שהתנהלות ישרה ושקופה הייתה מביאה גם לשורה תחתונה יותר מוצלחת. לנוכח תוצאות ההצבעה מסתבר שתמיכה נחרצת ברב מאיר כהנא הייתה מביאה לבחירתו בסיבוב הראשון, כנציג המובהק של הציונות הדתית. הפוליטיקה הערמומית נכרכה סביב תעלוליה עד שקרסה מרוב מאמץ נפתל. לפעמים גם האמת היא אופציה.
הרבנים שבחרו בדרכי עקלתון ודאי עושים עכשיו בעצמם את חשבון נפשם, ובנקודת הזמן הזו אולי מוטב לפנות ליו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', שגם לו יש יד ורגל בכישלון הזה. סמוטריץ' הוא איש מבריק ופוליטיקאי מוכשר, שהשיג לא מעט בשנים האחרונות בכל הנוגע להתיישבות ביו"ש. נראה שהאסטרטגיה הפוליטית שלו בקדנציה הזו היא ברית פוליטית עמוקה ומקיפה עם החרדים. סמוטריץ' הבטיח למצביעיו שוב ושוב שיביא לבחירת רב ראשי ציוני דתי. לשם כך רקם – לפי הפרסומים – דיל מחוכם עם דרעי מאחורי הקלעים. בתחילה תמך סמוטריץ' בוועדת הרבנים ובמועמד שלה, הרב כהנא. בשלב מסוים אף הצהיר שלא יעביר את תמיכתו למועמדים שהבטיחו לקבל את החלטת הוועדה וחזרו בהם. אך לאחר מכן הצטרף סמוטריץ' לשורת החוזרים בהם, והעביר את תמיכתו לרב מיכה הלוי, בשם הריאל-פוליטיק: עדיף לבחור במועמד הבחיר. כפי שקורה לפעמים, התברר שהריאליסטים הם הכושלים מכולם בתמונת המציאות, וכל הדילים והתחבולות קרסו בלא כלום.
אי אפשר להתלונן על פוליטיקאי שעושה דילים, וכאשר רבנים לא הפגינו טוהר מוסרי עילאי קשה להתמרמר על פוליטיקאים שצעדו בעקבותיהם. ובכל זאת, מוטב לסמוטריץ' ולאנשיו ללמוד לקח חשוב מהכשל הזה: הדילים הגלויים והסמויים עם החרדים לא יקדמו אותם הרבה. אין זה מקרה שמפלגת "הציונות הדתית" קורסת מתחת לאחוז החסימה בסקרים. מצביעיו של סמוטריץ' מאוד לא אוהבים את האסטרטגיה הפוליטית שלו. הם אוהבים אותו כאשר הוא פועל בגלוי ובנחישות, למשל: בהתנגדותו הגלויה והמנומקת לעסקת כניעה, בשלב קריטי של המלחמה. הם אינם מתגאים בו כאשר הוא מתלחשש עם דרעי ואנשיו בחדרים אחוריים, במקום להתייצב נגדם בגלוי בסוגיית הגיוס. הדיל ברבנות הראשית התגשם רק בחציו: ש"ס קיבלה את שלה, הציונות הדתית – לא. אף שבמקרה הזה התוצאה היא באשמתנו לפחות כמו באשמתם, סרוגים רבים חשים שזה העתיד הצפוי לרוב הדילים עם החרדים.
סמוטריץ' מצהיר בראיונות נחרצים על תמיכה תיאורטית ברורה בעיקרון המטאפיזי של שירות צבאי לכולם. אך זה לא מספיק; מצביעיו הסרוגים אינם מתעניינים בעמדותיו כהוגה דעות, אלא בפעולותיו כפוליטיקאי. הם רוצים לראות אותו פועל לגיוס חרדים – ולפחות, נגד חוק שימסד את השתמטותם – באותה נחישות ברוכה וגלויה שבה פעל להצלחת צה"ל במלחמה. אם סמוטריץ' ואנשיו לא יֵדעו להוביל מהלך כזה, הם עלולים לגלות שאחוז החסימה אינו הרצפה הנמוכה ביותר שאפשר לקרוס אליה.
