שנה אחרי 7 באוקטובר, בננו דניאל ז"ל ועוד מאה אחרים עדיין חטופים בעזה. מוסלמים ויהודים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים מ־26 לאומים שונים. אחרי 163 ימים של תקווה ותפילה ועשייה, שמענו שבננו דניאל נרצח ב־7 באוקטובר וגופתו נחטפה.
במהלך השבת של השבעה שאלתי את אשתי בעדינות ובחשש איך היא מרגישה, ונדהמתי מתשובתה: "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני מרגישה תחושת הקלה. יש לי שארית חיי להתאבל, ואני יכולה להתמודד עם הכאב שלי, אבל לא יכולתי להתמודד עם החרדה הבלתי נגמרת והחשש על דניאל בכל רגע. בקושי יכולתי לאכול – אני לא יודעת אם דניאל אכל; בקושי יכולתי להתקלח – אני לא יודעת אם יש לדניאל מים חמים בחורף הקר. עכשיו אני יודעת שהוא לא סבל, לא סובל ולא יסבול. אומנם אין לנו כבר תקווה לראות אותו שוב, אבל הידיעה שלא סבל בידי חמאס, שהוא בסדר, ולפי המסורת היהודית הוא במקום הגבוה ביותר כקדוש, מייצרת הקלה".
באיזה עולם מרגישה אם תחושת הקלה מהידיעה שבנה מת ונהרג? בעולם הברברי והמעוות שיצרו חמאס, חיזבאללה והאייתוללות האיראניות. בעולם הנתעב של טרוריסטים ומענים, בעולם האפל שאליו דעתם המעוותת וליבם המרושע מנסים להכניס אותנו.
בספטמבר 1944 נפתח בוושינגטון אחד הכנסים המכוננים של חבר הלאומים המתחדש. הכנס הסתיים ב־7 באוקטובר 1944, לפני 80 שנה בדיוק. ארה"ב, בריטניה, רוסיה וסין, לצד בעלות ברית רבות אחרות, התכנסו כדי להביס את הנאציזם לנצח, וליצור עולם בטוח יותר. מאחר שחבר הלאומים הפך לבלתי יעיל, הם הקימו את האומות המאוחדות. 80 שנה אחרי, צו השעה של בית זה הוא לעמוד מול תופעת הטרור המחרידה של סוחרים בבני אדם, שכן הטרור זהה לברוטליות הנאצית.
חמאס הצהיר שוב ושוב שהוא לא אחראי על אזרחי עזה. בכל מרחב ציבורי ובית בישראל יש מרחב מוגן, אולם ברצועה לא דאגו אף לא למקלט אחד, רק מנהרות טרור שמגינות על הטרוריסטים עצמם ועליהם בלבד. מי שלא דואג לאזרחים שלו, ודאי שאינו דואג לאזרחים אחרים. הוא יורה ורוצח אותם ללא הבחנה. אלה לא לוחמים מול לוחמים, אלה לוחמים מול אזרחים. הם מטילים טרור מכוון לאזרחים חפים מפשע. חמאס הרג, שרף, עינה, אנס ורצח 1,250 בני אדם ביום אחד – 900 מתוכם אזרחים. הוא שרף תינוקות, אנס צעירות ורצח סבתות.
בתוך זה, המעשה הבלתי אנושי מכולם: חטיפת אזרחים בלתי מוגנים כבני ערובה. תשעים אחוזים מתוך 250 בני הערובה היו אזרחים המחזיקים באזרחויות של 29 מדינות שונות. לא שבויי מלחמה אלא חטופים חסרי הגנה. מי חוטף תינוק בן תשעה חודשים? מי שובה סבים וסבתות? מי חוטף ללא הבחנה מוסלמים, יהודים, נוצרים, בודהיסטים, צעירים ומבוגרים? את השורשים לזה אפשר למצוא בתנ"ך.
המוסלמים קראו תמיד לעם היהודי "עם הספר", ונשענו כמו הנוצרים על התנ"ך. בספר בראשית, כשהמבול הגיע, מופיעה לראשונה המילה "חמס" כסיבה לכך שהאנושות איבדה את דרכה. הסיבה שאלוקים קיבל את ההחלטה הטרגית להשמיד את העולם ולהביא עליו מבול היא "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". אונקלוס הגר פירש לפני אלפי שנים את המילים הללו כך: "ותמלא הארץ חטופין".
העולם איבד את זכות קיומו כשלא היה כבוד בסיסי לא רק לרכוש, אלא בעיקר לבני אדם: היו תולשים תינוקות מעריסותיהם, סבים ממשפחותיהם. כשאין כבוד בסיסי לזכותו של אדם אחר לחירות ולביטחון, כשלא רואים את צלם האלוקים שבו, מאבדים את זכות הקיום המוסרית.
גם היום, בדומה למקימי האו"ם לפני שמונים שנה, הגיעה השעה לקרוא להחזיר את הארגון לרוח מייסדיו – שיהיה מעבר לפוליטיקה מפלגתית, מעל אידיאולוגיות שנויות במחלוקת, ויפעל למען הומניזם אוניברסלי ומתוך סמכות מוסרית שתדרוש את החזרת כל בני הערובה ללא תנאי. בלי לתגמל או לשלם כופר, ובכך לעודד סחר נוסף בבני אדם. האנושות חייבת לדרוש להחזירם הביתה, את כולם. בית זה צריך לקבל החלטה חד־משמעית ללא תנאים להחזירם הביתה. בית זה יכול להחזירם הביתה.
ג'ון סטיוארט מיל אמר לפני כ־150 שנה: כל מה שאנשים רעים צריכים כדי להצליח, הוא שאנשים טובים יסתכלו לכיוון השני. אי אפשר לטעון שאתה אדם טוב מבלי למחות נגד הרוע. בית זה לא הוקם כדי למחות נגד הרוע בלבד, אלא כדי למנוע אותו ולפעול נגד ברבריות לא אנושית.
זה הזמן של כל בני האור, האהבה והחיים, להתאחד מכל קצוות העולם ולומר: "המוסר האנושי חייב להיות מעל הפוליטיקה. תביאו את כולם הביתה למען עתידנו המשותף. תחזירו אותם הביתה עכשיו".
מתוך נאומו של הרב דורון פרץ, יו"ר המזרחי העולמי ואביו של דניאל ז"ל, בטקס שנערך באו"ם לציון שנה לטבח 7 באוקטובר
