הנה ימים באים, ושוב מגיע החופש הגדול. אומנם אנחנו חיים במציאות כאוטית אבל יש שני קבועים ודאיים בקיץ הישראלי: חום אימים וילדים משועממים. עם פרדתנו משלב גני הילדים התחלנו בעת האחרונה מסורת משפחתית חדשה: בכל יום הולדת של אחד מבני המשפחה אנחנו יוצאים לארוחת ערב מוקדמת במסעדה לפי בחירתו של חתן השמחה. כך מצאנו את עצמנו באולדיס הרעננית שבקניון רננים, לאחר שבן התשע הכריז שהוא רוצה מסעדת פנקייקים.
הישראלים ידועים בחיבתם העזה למרכזי קניות סגורים וממוזגים, אבל באופן אישי יש רק דבר אחד שאני מתעבת יותר מלהסתובב בקניון – להסתובב בקניון עם ילדים. אירוע המוכר בשם הקוד "אמא תקני לי". קניון רננים נהנה בעבר מהילה אליטיסטית, שדרת מעצבים (חצאיות טאפט, אינני מתגעגעת אליכן) ואטרקציות מושקעות לילדים. זוהרו עומעם עם השנים אבל הוא עדיין מספק חוויית קניון סבירה ולא מאוד צפופה.
לאחר הליכה מזורזת ונטולת עצירות צרכניות הגענו אל היעד. אולדיס מעוצבת בסגנון דיינר אמריקני – ספסלי ספה מרופדים שהילדים מיהרו לתפוס לצד שולחנות וכיסאות רגילים, כולל ישיבה ברחבת הקניון לקבוצות גדולות (ושיהיה בהצלחה עם האקוסטיקה).
מלבד פנקייקים מתוקים עם כל תוספת אפשרית, מוצע כאן מבחר גדול של טוסטים, פיצות, ארוחות בוקר, שקשוקות, פסטות, כריכים וסלטים לצד פנקייקים מלוחים.המקום ידידותי במיוחד לילדים ולמעשה מסתכלים עליהם כעל הלקוח העיקרי. זה בא לידי ביטוי בתפריט ילדים (טוסט, פסטה ודומיהם) ובהברקה בדמות תפריט לקטנטנים (עד גיל 3) ובו חביתה או ביצה קשה, גבינה לבנה, ירקות חתוכים ומיני פנקייקים. גולת הכותרת היא כמובן גזרת הפנקייקים שכוללת כל שילוב שאתם יכולים לחשוב עליו. למשל: בננה, אלפחורס, בלונדי, נוגט, לוטוס, פיסטוק ועוד ועוד. פנקייק הדגל "אינפיניטי" מוגדר "אל תשאלו מה יש בו, זה לא ייגמר #שחיתות". מי שמעדיף את הסוכרת שלו קשיחה יותר יכול ללכת על ופל בלגי.
המשמעות הנוספת של מסעדה שמכוונת לילדים ונוער היא שחוץ מכמה יציאות מעניינות, רוב המנות נשארות בספקטרום הסביר של הביצוע: פסטה יבשה משקית, פיצה מבצק רגיל ולא כזה שעבר התפחה ממושכת, סלטים עייפים ועוד. זה לא שהמנות גרועות – אצל הטף נרשמה התלהבות רבתי – אלא שהאמא הפלצנית שלהם כבר התרגלה לרמת הקפדה ארטיזנית יותר, ואולדיס אומנם משדרת אווירת רטרו של שנות החמישים, אבל נתקעה איפשהו בניינטיז.
דגמנו כמה וכמה מנות. פלורנטין הייתה המרשימה מכולן וכללה שני פנקייקים שמנמנים שהועמדו זה מעל זה, ביניהם גבינת מסקרפונה, מקיפים אותם עלי תרד מבושלים ומעליהם ביצת עין (במקור נכתב ביצה עלומה, מה שהיה מחמיא למנה אף יותר). כל הקונסטרוקציה הזאת שחתה ברוטב שמנת ופטריות קרמי מלפניה, מאחוריה ומצדדיה. עשיר, טעים ומוצלח. מה שכן, הפנקייקים היו יותר מתוקים ממלוחים, אך עדיין השתלבו היטב עם שאר המרכיבים. משם המשכנו לסלט קינואה עצום שהוגש לצד ג'בטה או לחם בריאות. ריבועי בטטה וסלק מבושל (שהשתלט מעט על העסק), עשבי תיבול, אגוזים ושקדים קלויים, המון קינואה ובולגרית מגוררת (אמרנו ניינטיז). הלאה למנת פסטה פנה נפוליטנה סתמית ומשם לפיצת שמנת כמהין מבעבעת עם בצק קצת דחוס, רוטב אלפרדו, מוצרלה ועלי בזיליקום.
עוד נקודת התמחות של המקום היא משקאות מיוחדים (קפה קר עם מקופלת או פקאן), גזוז בטעמים כמו פעם ומילקשייקים מושקעים. מילקשייק הקינדר־בואנו שבחרנו היה פצצת מתיקות עשירה ועמוסה, והתחלקנו בה כולנו, פשוט כי שני שלוקים ממנה וכבר אי אפשר יותר. לקינוח הלכנו כמובן על פנקייק ילדים ולאחר התלבטות אין־סופית (הילד כבר עוד רגע חוגג עשר) בחרנו בממרח נוטלה, מרשמלו וסוכריות צבעוניות שלא הכזיב וחוסל חיש קל.
עם צוות חמוד וקשוב, אולדיס אולי לא תספק לכם חוויה גסטרונומית מהמעלה הראשונה, אבל בהחלט תשמח לכם את הילדים ותסגור פינה לימים החמים והמרוחים. אתם יודעים שהם בדרך.
