השבוע לפני 76 שנים, לאחר שהכריז על הקמת מדינת ישראל, כתב דוד בן־גוריון ביומנו: "ושוב אני אבל בין השמחים כביום כ"ט בנובמבר". אך בדף היומן מכ"ט בנובמבר לא נמצא אבל או חרדה. ככלל, למעט במקרים חריגים, רק לעיתים רחוקות הוא חשף ביומנו את צפונות ליבו. כך כתב אז: "נפלה הכרעה – 10:13:33" (תוצאות ההצבעה), ולאחר מכן עוד 18 מילים, שורה אחרי שורה: "ממשלה, שם, בירה, תקציב, משטרה, משדר, צבא, שירותים, פקידות, חוקה, משפט, נמלים, שדות תעופה, מחוזות, כספים, מטבע, המנון".
בן־גוריון בחר לנתב את תחושת החרדה להתמקדות במשימות מוחשיות הקשורות בעתידנו המשותף. הוא כתב "רשימת מכולת" להקמתה של מדינה – את שנדרש, את שצריך, את שחסר. הוא כתב שצריך להקים שירות ציבורי וכוחות ביטחון, כלכלה ישראלית, מערכת משפט וחוק, ואפילו לבחור עיר בירה והמנון. 18 מילים בסך הכול בדרך למדינה, 18 מילים בדרך להגשמת חלום הדורות.
76 שנים לאחר מכן, איננו "אבלים בין השמחים", פשוט כי אין שמחים לצידנו. ודווקא לכן עלינו לנסח רשימת מכולת חדשה, צידה לדרך הלא פשוטה שעוד צפויה לנו. אל נשכח, גם לפני 76 שנים היו מחלוקות לגבי הדרך שיש ללכת בה – בביטחון, בחברה, בחינוך. לאחר הקמת המדינה צה"ל הוקם והמחתרות פורקו – ולא ברצון. אלטלנה, אוניית הנשק של האצ"ל, הופגזה כחודש לאחר הקמת צה"ל, ועל פירוק הפלמ"ח הודיע בן־גוריון בעיצומה של המלחמה. חלק מההכרעות שהתקבלו אז מהדהדות עד היום.
אז איך מנסחים רשימת מכולת למדינה שכבר יש לה צבא ומשטרה ופקידות ומשפט ומטבע? איך מחליטים מהי הצידה לדרכה של מדינה שנמצאת בעימותים פנימיים מתגברים ובמשבר הנהגה? איך מסתכלים לעבר האופק כשאנו מצויים במלחמה מרובת חזיתות זה יותר מחצי שנה?
התשובה מתחילה בהתבוננות על הרשימה הזאת של בן־גוריון. מה את היית מוסיפה? מה אתה היית מוריד? אילו עקרונות ומקומות, אילו מוסדות ותפיסות, הכרחיים לקוממיות הישראלית כיום? מה נכתוב באותיות קידוש לבנה כדי לשרטט אופק למדינה בת קיימא, העומדת בחוזה בינה לאזרחיה? אילו משימות יאפשרו לישראל לקדש כמדינה וכחברה את החיים עצמם, חיים שראוי ונכון לחיותם?
הנה מילים ל"רשימת מכולת" אפשרית; מילים שנכתבות בשדה־בוקר, אך נכון שייכתבו מילים דומות ואחרות ושונות בכל חבלי הארץ, לאורכה ולרוחבה. אולי, כמו הזקן, זה הזמן שלנו כחברה להפוך את החרדה והאי וודאות לרגע של מחשבה על העתיד שלנו ושל עיצובו ביחד. אלה המילים שלי: אמון, אמנה חברתית מחודשת, ממלכתיות (להבדיל משבטיות), צבא העם, שירות לכולם, נגב, גליל, תקציב (מזון, מעון, מרפא, מורה, מלבוש), "שתי עגלות מלאות", חינוך ממלכתי, חוקה ומשפט, שוויון, בחירות (אזוריות וכלליות), שלום.
מנהיגים, בהיותם "אבלים בין השמחים" מאפשרים בעצם אבלם – בעצם דאגתם וחרדתם מהעתיד לבוא – את "השמחים", אותנו. הגיעה העת ליומניהם להיכתב ולהיסטוריה להיעשות.
איתן דוניץ הוא מנכ"ל המכון למורשת בן־גוריון
