במלחמת ששת הימים היה יוסף אלבוים נער ירושלמי בן 14. קולות הנפץ במקלט־מחסן ששהה בו בעת ההפגזות וההכרזה "הר הבית בידינו" הניעו בו משהו. הוא היה בטוח שבממשלה יושבים כבר על תוכניות אדריכליות של המקדש וחותרים לחדש בהקדם את עבודתו מהמקום שפסקה בו לפני אלפיים שנות. אחרי שנה תמימה של המתנה נכזבת החל לשאול רבנים בסביבתו את השאלות שהציקו לו בעניין, אולם בתגובה הם רק הביטו עליו ברחמנות. זמן עבר בטרם העז לגשת מהוסס לדודו, ניצול השואה הרב דוד אלבוים, ולתהות אם רק לו נדמה שהגיע הזמן לסייע לגאולה להגיע לידי גמר ולפעול להקמת המקדש.
להפתעתו, דודו הנהן מיד בהבנה ונרתם למאמץ. הדוד ניסח כרוזים על חשיבות העלייה להר הבית ועל אי־התוחלת שבהסתמכות על ירידת המקדש משמיים, ויוסף הצעיר תלה אותם לאורך רחוב יפו הירושלמי. רק אחרי ההצלחה עם הדוד אזר יוסף עוז וניגש להעלות גם באוזני אביו, הרב אביגדור אלבוים, תאומו של הדוד דוד, כמה קושיות לגמרי לא מופשטות בענייני הגאולה השלמה. גם אביו לא נזקק להתלבטות ממושכת בטרם הצטרף ליוזמה החריגה. "אבא שלי למד בנעוריו בישיבה של סאטמר", סיפר הרב יוסף אלבוים (71) פעמים רבות, "אבל לעומת השקפתם שהשואה באה משמיים ואילו המדינה מהסיטרא אחרא, אבי סבר שהשואה הגיעה מהסיטרא אחרא ודווקא המדינה משמיים".
חלוקת העבודה ביניהם הייתה כזו: הרב דוד עסק בהכנת בגדי הכהונה ובשחזור חלק מכלי המקדש (בגלגול הראשוני של מכון המקדש), הבן יוסף עסק במאמצים להביא יהודים רבים ככל האפשר להר הבית, ואילו האב אביגדור פעל בחזית בית המדרש. כחלק מהמאמץ הזה ערך האב חוברת שליקטה התייחסויות לבעיות עכשוויות רבות בדרך לבית השלישי. את החוברת הדפיס ב־1,300 עותקים, ששיגר בדואר ל־1,300 הרבנים המופיעים תחת התואר "רב" בדפי זהב. רק שניים מהם טרחו להשיב – אחד תמך בטענות הרב אלבוים ואילו האחר שלל אותן. "בשביל אבא זאת הייתה מכה קשה", סיפר הרב אלבוים, "ובכל זאת הוא לא התייאש והמשיך ללכת מרב לרב ולשדל בעניין הזה".
להר הבית הצליח יוסף אלבוים הצעיר לעלות לראשונה רק ב־1972, כשהוא בן 19. כשכבר החליט סוף־סוף שאין טעם לחכות עד לאישור הרבנים, ניסה במשך שנה תמימה לעלות לאתר המקודש, ללא הצלחה. באותה עת יהודי דתי ובטח חרדי בהר היה בגדר הבלתי נתפס. "זה היה כמו האדם הראשון על הירח", העיד אלבוים. "לך לכותל", הורו לו השוטרים.
במטרה להרחיב את מעגל העולים החלו האב אביגדור ובנו יוסף לסובב מקהילה לקהילה ומבית כנסת לבית כנסת – סרוגי כיפות וחובשי מגבעות, נטורי קרתא וציונים אדוקים. האב היה מדבר עם גבאֵי הקהילה או רבניה, סופג את העלבונות, מסביר ומפשר, עד שהואילו לאפשר לבנו לשוחח בין קבלת שבת לערבית על חובת השעה: לעלות ההרה.
לפעמים נרשמו הצלחות. הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון, שמע בפסח 1980 הרצאה של הרב אלבוים ומאז החל לעלות בעצמו ההרה ואף לשלם דמי חבר לתנועה של אלבוים. כך גם הגיע הרב יוסף אלבוים כעבור שלוש שנים לליבו של האדם המזוהה כיום יותר מכל עם דרישת המקדש – הרב ישראל אריאל, אז מגורש טרי מימית ותלמיד ישיבת האידרא של הרב גורן. אלבוים הגיע לשם חמוש בחוברת השו"תים של אביו (שצמחה מאז לספר בעל שלושה כרכים), וניסה לעניין בכך את הרב אריאל, שעסק אז בהוצאת אטלס כרטא על גבולות ההבטחה. הוא השתמש בביקורתם של חז"ל על דוד המלך: פלטרין של מלך לא כבשת, ואתה כובש לך ארצות? למה לדבר על הפרת והנילוס, בעוד הר הבית נתון למרות אסלאמית? מבחינת הרב אריאל, שהשתתף כצנחן בשחרור הר הבית בששת הימים ואפילו הופקד אז לשמור על כיפת הסלע, זה היה טיעון מנצח.
גם הרב שלמה גורן חיבב את הרב אלבוים וחלק לו כבוד, אולם מפעם לפעם נרשמו התנגשויות. בכנס רבנים שערך הרב גורן בישיבתו בעניין ההר באמצע שנות השמונים, הזמין הרב גורן את הרב אלבוים לבמה: "איש הר הבית, בוא ודבר". הרב אלבוים בחר לדבר על כך שאפשר להסתמך על מי שנחשבים בזמננו לכוהנים ככוהנים ודאיים, לשם חידוש עבודת המקדש. מיד אחרי שסיים את דבריו שב הרב גורן ועלה לבמה, והתבטא בחריפות ביחס לאלבוים: "כל מה שהוא אמר עכשיו אלה שטויות. אין כיום בנמצא כוהנים ודאיים".
ישראל מידד משילה, מוותיקי פעילי ההר, זוכר היטב את הרב אלבוים מראשית שנות השבעים: "הוא הצטרף לעולים להר עוד לפני מלחמת יום כיפור. הוא ודודו היו הפריצה הראשונה מעבר לחוג המצומצם של 'הלאומיים' וותיקי המחתרות. נדהמנו מהופעתם כחרדים שם. במשך שנים רבות הם היו היחידים מהמגזר הזה שהגיעו להר".
בראשית שנות השמונים ייסד הרב אלבוים את התנועה לכינון המקדש. עד לשנים האחרונות הוציא לאור מדי חודש במשך קרוב לשלושים שנה את העלון "ייבנה המקדש". שנים רבות נמנו בו בשמם העולים להר בכל יום, עד שאלה רבו מלהימנות. הרב אלבוים ערך בשקדנות את הרשימות. "זה עיתון שיצא בלי עיתונאים, בלי מנויים ובלי קוראים", התבטא אלבוים בהומור עצמי.
לרב אלבוים 16 ילדים ויותר ממאה נכדים. בנו בכורו שמשון עומד כיום בראש עמותת "מנהלת הר הבית", המשמשת אמצעי להעברת מסרי המשטרה לעולים בלא שהמשטרה עצמה תצטרך "ללכלך את ידיה" בהתייחסות ישירה לנושא. המשטרה מאפשרת לשמשון אלבוים גישה חופשית יחסית להר ולמבואת הכניסה אליו, ולזכותו נזקף שינוי ניכר בחזות המקום. השער היחיד שמי שאינם מוסלמים יכולים לעלות דרכו להר נראה עד לפני שנים מעטות ככניסה לכלא, אולם כיום הוא מקבל יותר ויותר חזות של מרכז מבקרים. בכניסה תלויות הלכות העלייה להר, לצד דגם של המקדש ותצלום אוויר ענק של ההר. נכדו של הרב יוסף, חיים אלבוים, חבר בצוות הדוברות של סיעת עוצמה יהודית.
העמותה המכנה עצמה "מנהלת" היא נושא למחלוקת עזה בין פעילי ההר. רבים שם אינם רואים בעין יפה את הגוף הבלתי נבחר שמתיימר לדבר בשמם ומגבה את פעולות משטרת ההר על שלל עוולותיה. נראה שגם הרב יוסף אלבוים רואה במשטרה גורם מפריע יותר מאשר מי שאפשר לשתף עמו פעולה. חמישים שנות נוכחות בהר הבית לא שיפרו את תדמית המשטרה בעיניו. פעם אמר לי ש"לולא התנכלות המשטרה, ההר היה מלא היום במאות אלפי יהודים".
בעשורים הרבים הללו בא הרב יוסף אלבוים במגע מפעם לפעם עם ראשי המדינה. שבוע לפני בחירות 1992, שהשמאל עלה בהן לשלטון, הוא פגש ביורדו מההר את יצחק רבין, שהגיע לכותל מלווה באנשיו ובצלמי עיתונות מכל העולם. אלבוים שאל אז את רבין אם כשיהיה ראש ממשלה ישתפר היחס ליהודים בהר הבית. רבין התחמק: "כשתביאו אישור מהרבנות, נערוך על כך דיון בממשלה". הרב אלבוים שאל אותו אם גם כדי להקים את בית־אלפא, עין־חרוד ואפיקים נזקקו לאישור הרבנות, ורבין השיב ש"ארץ ישראל זה חולין ולכן פסקנו לבד, אבל הר הבית זה קודש ולכן בעניינו הרבנות צריכה לפסוק".
ב־2011, בעת ניחום אבלים על מות אביה של שרה נתניהו, נתקל שם אלבוים בראש הממשלה. אלבוים הציג את עצמו בפניו כחבר בתנועה לכינון המקדש. "אתם באמת רוצים לבנות את המקדש?", שאל נתניהו, ואלבוים השיב בחיוב. ראש הממשלה ציין שתוכניות המקדש כבר מצויות בספר יחזקאל. הרב ענה שהרמב"ם כתב שתוכנית המקדש של יחזקאל איננה מובנת דיה, ולכן בית המקדש השני נבנה לא לגמרי על פי דברי הנביא. בעזרת הטכנולוגיה של המאה ה־21 כבר יהיה אפשר לבנות את הבית השלישי על פי תוכניתו של יחזקאל. נתניהו אמר בתגובה ש"התוכניות, ברוך ה', נמצאות, אבל לא זאת הבעיה".
"גיששנו באפלה את דרכנו", שחזר פעם הרב אלבוים, "אבל מכל צעד שנקטנו בכל כיוון שהוא, צמח בסוף מפעל גדול". זה ודאי נכון בנוגע לעלייה היהודית להר הבית. יותר מחמישים שנה לאחר שהרב אלבוים עלה לראשונה להר, היום יהודים שומרי מצוות במתחם הזה הם בגדר מחזה יומיומי. בכל חג מקיים שבט אלבוים – בנים, חתנים ונכדים – עלייה המונית להר הבית. פעם זה היה מחזה מוזר, כיום הוא שגרתי כמעט לגמרי. אלבוים נמנע מלטפוח לעצמו על השכם. פעילותו רבת השנים אומנם נושאת פרי באיטיות, אך הוא עדיין מתוסכל. הוא מצפה להרבה יותר מזה.
