מורי ורבי הרב עמיטל נכנס פעם לבית המדרש כשהוא מזועזע. "נערה אחת התקשרה אליי, שאלה אם אני הרב עמיטל השמאלני, ואז קיללה אותי בטלפון. מה כל כך מפריע להם, שיש רב אחד שחושב אחרת?"
הרב עמיטל עצמו תמיד נהג לתת מקום לאלו שחושבים אחרת ממנו. אחרי שפעם דיבר בישיבה על עמדתו הפוליטית, הזמין את חנן פורת להביע בפני התלמידים את העמדה ההפוכה. כאשר תלמידו הרב יעקב מדן, שהיה ר"מ בישיבתו, שבת רעב כנגד ממשלת השמאל, תחת הסיסמה "אל תתנו להם רובים", בא הרב עמיטל לבקר אותו באוהל המחאה והרעיף עליו דברי חיזוק. מה צר שהסובלנות הזו נדירה כל כך.
שירית אביטן-כהן פרסמה ב"ישראל היום" שפורום קהלת נאלץ לפטר עשרות מעובדיו ולקצץ חלק גדול מפעילותו, בגלל הצלחת הקמפיין של פעילי השמאל נגדו. במהלך הקמפיין הזה התפרצו מתפרעים בכוח למשרדי הפורום, רדפו והטרידו את ראשיו, ומיררו את חייו של התורם לפורום, עד שנכנע והודיע על הפסקת תרומותיו. ראשי האקדמאים בישראל גיחכו בשמחה לנוכח הבריונות הזו.
לנוכח הרפורמה במשפט, האקדמיה בישראל התנהגה כמפלגה קיצונית וחד-ממדית. כל האוניברסיטאות כפו על המרצים והסטודנטים שביתה פוליטית נגד הרפורמה. יו"ר ועד הסגל הבכיר באוניברסיטה העברית התנגד לשביתת מחאה נוספת – והודח מיד. דיקנית הפקולטה למשפטים בבר אילן סירבה לחתום על מכתב נגד הממשלה – ותוך שלושה ימים חזרה בה, לאחר מחאות ולחצים. בריונים מנעו בכוח מח"כ שמחה רוטמן לשאת דברים בכנס באוניברסיטת תל אביב. פרופ' מני מאוטנר מאוניברסיטת תל אביב מחה על ההשתקה הזו – ולאחר שש שעות נאלץ לחזור בו. כאשר כל האקדמיה הישראלית יישרה קו, נותר רק מעוז אחד של חוקרים שהעזו להציג דעה שונה: פורום קהלת. עכשיו גם הוא מידלדל.
מקום אחד העז לחשוב אחרת – למה זה כל כך הפריע לשונאיו? לסתימת פיות כזו יש מחיר כבד. פרופ' דניאל כהנמן, שנפטר בשבוע שעבר, היה מחלוצי הכלכלה ההתנהגותית. הוא לימד אותנו על הטיות פסיכולוגיות שמעוותות לעתים קרובות את שיקול הדעת הרציונלי שלנו. אחת ההטיות הללו (שנתגלתה עוד לפני כהנמן) היא "הטיית אישוש" – הנטייה של אדם להתמקד רק במידע שמאושש את דעתו המוקדמת, ולהתעלם ממידע המפריך את עמדותיו. הדרך המרכזית להתמודד עם ההטיה הזו היא לקיים שיח בין מגוון דעות. כך כל אדם חושב ישמע גם אנשים אחרים, שיכריחו אותו לשים לב למידע שהוא מעדיף להדחיק. זה היה הטיעון המרכזי של ההוגה הליברלי ג'ון סטיוארט מיל בזכות חופש הדיבור, ובגנות כל לחץ לסתימת פיות. עם הרמיסה הדורסנית של פורום קהלת, האקדמיה הישראלית תתרחק עוד יותר מהמצב הרצוי הזה, ותתבצר עוד יותר בצד מסוים מאוד של המפה הרעיונית. לא חייבים להסכים עם חוקרי פורום קהלת. אם אתם חושבים שהם טועים, תכתבו מאמר ותנסו להוכיח זאת. למה לסתום להם את הפה? מי יעז עכשיו לאתגר את הקונצנזוס האקדמי?
הרב ברוך אפשטיין סיפר בביוגרפיה שלו, "מקור ברוך", שקנצלר גרמניה ביסמרק התלונן בקונגרס ברלין בפני ראש ממשלת בריטניה דיזראלי על הטרחה והטרדה שגורמים לו הוויכוחים בפרלמנט. דיזראלי ענה לו שלדעתו תרבות של ויכוחים ומחלוקת חיונית לבירור האמת, ואם חברי הפרלמנט לא היו מתווכחים איתו, הוא היה משלם להם כדי שיעשו זאת. לשאלתו של ביסמרק מאיפה למד רעיון זה, השיב דיזראלי, שהיה יהודי מומר, שהתפיסה הזו באה לו מהתקופה שלמד גמרא בילדותו. אינני יודע האם האגדה הזו נכונה; אך היא ודאי אגדה יהודית מאוד, שהפסיכולוגיה העכשווית מאששת את התבונה שבה.
האחידות הרעיונית באקדמיה אינה המצאה ישראלית. בשנות התשעים היו בין הפרופסורים לפסיכולוגיה בארצות הברית פי ארבעה אנשי שמאל מאנשי ימין; ב-2016 כבר היה היחס שבעה עשר לאחד. שאלתי דוקטורנט אחד האם אצלנו המצב טוב יותר, והוא אמר: אולי יותר גרוע. האקדמיה שלנו אינה פרוגרסיבית קיצונית כמו מקבילתה האמריקנית, אך גם היא נוטה לאחידות מחשבתית ולסתימת פיות. ואם החדשות בנוגע לפורום קהלת נכונות, המצב עומד להיות עוד יותר גרוע. נכון לעכשיו, הבריונים ניצחו.
