מתחילת המלחמה, מספר המוסלמים שהגיעו להר הבית היה נמוך ביותר. לקראת רמדאן, אחרי לחץ של גורמים במערכת הביטחון וקמפיין הפחדה תקשורתי, הוסרו רוב המגבלות. בימים הראשונים של החודש דיווח הווקף על עשרות אלפי מתפללים מוסלמים בכל ערב. המספרים צוטטו בתקשורת הישראלית ואפילו צה"ל ציטט אותם בהודעת חנופה של המתפ"ש.
אבל משהו לא הסתדר לי בתמונות מההר. הר הבית הוא מקום עצום שמחכה לרבבות עולי הרגל. אבל התמונות שהגיעו הראו רווחים גדולים מאוד בין שורת מתפללים מוסלמים אחת לאחרת. צריך להבין, המספרים בהר הבית הם חלק משמעותי מהמאבק המוסלמי – ה"רבאט", מאבק הנוכחות. התנועות האסלאמיות משקיעות הון רב באוטובוסים שיסיעו ערבים ישראלים לרבאט בהר הבית, ולאורך השנים הבאת ההמונים סייעה לפעילות טרור ולעימותים אלימים עם המשטרה.
הרבאט אינו נתפס רק בהקשר הדתי אלא גם בהקשר הלאומני, ולכן אפשר לראות קריאות של ועדת המעקב – שרוב חבריה חילונים – לעלות להר הבית כחלק מהמאבק הערבי על האחיזה באקס־טריטוריה שנוצרה שם. מספר המוסלמים בהר הבית הוא מבחינתם מרכיב חשוב במאזן האימה – האיום שמשתק את מדינת ישראל ומונע ממנה לתת זכויות יסוד ליהודים בהר הבית ולהילחם במוקדי חמאס בהר.
איני מומחה לספירת קהל, אבל לאחר שצפיתי בשידורים ובאחד הסרטונים וראיתי כיצד המצלמה עוברת מהרחבה החיצונית אל תוך המסגד, והוא מתגלה כריק למחצה, היה ברור לי שאין סיכוי שהמספרים שהווקף מציין אפילו קרובים לאמת. בואם של עשרות אלפים יורגש בכל הכבישים, במתחמי החניה ובמספר האוטובוסים במבואות ההר.
הווקף דיווח על 55 אלף שהגיעו לתפילת סיום הצום, אך אני מניתי בספירה נדיבה לכל היותר 5,000. אולי החמצתי משהו, אבל עד כמה?
התמקדתי ביום אחד, 7 ברמדאן, ואספתי תמונות וסרטונים מכל רחבי הרשת. כשמיקמתי את זוויות הצילום על גבי מפת תצלום אוויר של הרחבה, וספרתי ידנית את הנוכחים בהר, התוצאה הייתה מדהימה: הווקף דיווח על 55 אלף שהגיעו לתפילת סיום הצום, אך אני מניתי בספירה נדיבה לכל היותר 5,000. אולי החמצתי משהו, וכאמור איני מומחה בתחום. תוכלו להניח שטעיתי; אבל עד כמה? המספרים המתפרסמים כפולים ומכופלים מהמספר האמיתי.
הרחבה הדרומית בהר הבית מתחלקת לשניים: האזור הסמוך לשער הלל (שער המוגרבים), בין מסגד אל־אקצה לכיפת הסלע, והאזור המזרחי שמעל אורוות שלמה, ממזרח למסגד. הסרטונים מצולמים בזווית שנקטעת כך שלא יבחינו שהרחבה מעל אורוות שלמה ריקה לחלוטין. מהדברים אפשר ללמוד שהגיע הזמן להפסיק לפחד.
במשך מאה שנים היה הר הבית מוקד להסתה אסלאמית, תירוץ לאנטישמיות – שכמובן לא פסקה גם כשהר הבית לא היה בידינו. השאיפה לחיסול ישראל התקיימה גם אז. אבל בשלושים השנים האחרונות, כל גלי הטרור החלו מבסיס הטרור בהר הבית. לפי הקונספציה השלטת, במקום למגר אותו העדיפו להכיל אותו.
בניגוד לנרטיב שמנסים ליצור, העניין המוסלמי בהר הבית אינו דתי־עממי אלא חלק חשוב במאבק הלאומי והאנטישמי. ככל שמחלישים את הכוח ואת האחיזה של מחוללי המהומות בהר הבית, כך יהיה לנו יותר שקט. ודאי שאין להניח להם להכתיב את מהלך העניינים במקום הזה.
מאיר אטינגר, "הקול היהודי"
