הרמטכ"ל אביב כוכבי סיים היום (ב') את תפקידו כמפקד צבא ההגנה לישראל. שורה של טורים סיכמו את האתגרים שעמד בהם, את ההצלחות הרבות וגם את הכשלונות. את האתגרים בגדולים במבצעים, בעימות הישיר והעקיף מול איראן ובמלחמה על אנשי הקבע. כוכבי יכול לסכם בסיפוק רב את הקדנציה, ואנחנו הכתבים הצבאיים והפרשנים נמשיך להעניק לו ציונים לרוב ולסכם את כהונת הרמטכ"ל ה-22.
במאמר האחרון בסדרה לסיכום כהונת הרמטכ"ל היוצא, ננסה לתאר איך נראתה הקדנציה של כוכבי לא מנקודת מבטי ככתב ופרשן כי אם מנקודת מבטו שלו. במהלך כהונתו היו לי שעות רבות של אביב כוכבי. חלקן עם העורך הראשי של מקור ראשון, חגי סגל, וחלקן בפורומים נוספים. כל אלו העניקו לי הצצה נדירה לראשו של הרמטכ"ל.
הטורים הקודמים בסדרה:
- לקראת פרישה: כמה באמת שינה אביב כוכבי את צה"ל
- רות סוף: אביב כוכבי מסיים קדנציה מצוינת עם כישלון אחד משמעותי
- אביב כוכבי השאיר להרצי הלוי תפוח אדמה לוהט: הפנסיות התקציביות
לאורך ארבע שנות כהונתו ראה אביב כוכבי את התפקיד משלושה היבטים מרכזיים – מה מצב המציאות הביטחונית ביום שנכנס ומה השאיר ביום שאחרי, מה המוכנות המבצעית ליום פקודה שקיבל מקודמו בתפקיד גדי איזנקוט ואיזו מוכנות הוא משאיר לבא אחריו הרצי הלוי, ומה מצב הערכים של צה"ל שהוא משאיר ביום שאחרי.
כוכבי היה רמטכ"ל שעסק רבות באיום האיראני – בהתעצמות חיזבאללה מחד ובניסיון לבסס התעצמות דומה בגזרה הסורית מאידך. עזה הניבה לו שני מבצעים מוצלחים, ויהודה ושומרון הפכו לאתגר עצום ולקראת סיום הקדנציה גם גל טרור קשה ואכזרי. אבל הוא היה צריך לגעת בעוד לא מעט סוגיות בוערות – כמו מצב השירות בצה"ל והאוכל במטבחים. הוא עצמו ידע לאורך כל הדרך שאפשר ללכת לאיבוד בעיסוקים הלכאורה צדדיים הללו, ואפשר גם לומר לציבור שזה חשוב אבל לא החלק המרכזי. המטה הכללי צריך לעסוק במשימת ההגנה על מדינת ישראל ולהכין את צה"ל למלחמה הבאה – אבל לא רק, וגם כוכבי הבין את זה מהר מאוד. לא בכדי הוא עסק בנושאי רפואה, מזון, כלכלה של חיילים, פריפריה ומצב הגיוס וגם מוטיבציה וערכים. הוא ראה את המכלול בצורה מורכבת, אבל בחר לפשט אותו.
בעיניו, היכולת של צה"ל והאסטרטגיה שלו, לצד תוכנית הפעולה שהציב והתוכניות המבצעיות, השפיעו באופן ישיר על העמידה הלאומית והחוסן של הציבור, כשהמטרה העיקרית הייתה לספק למדינת ישראל, לדרג המדיני ולצה"ל את הלגיטימציה לפעול. בחלק הזה הייתה לו הצלחה גדולה כי צה"ל קיבל חופש פעולה מלא מהדרג המדיני. כוכבי האמין שכאשר יש לצה"ל כושר התקפי גבוה מאוד, הוא יהיה מסוגל גם ליצוק תוכן למה שמכונה "תפיסת ההפעלה" – היכולת להבין את הצרכים הטקטיים והאסטרטגיים שלו – ובמצב כזה הדרך לניצחון סלולה.
כוכבי ידע שקל מאוד ליפול לביטוי הזול "מוכנות" – צה"ל ערוך ומכן לכל תרחיש. בעיניו, זהו מושג שמתאים להודעות לתקשורת, אבל רדוד מדי ביחס לצבא עצמו. בלב האמונה שלו הוא ראה רק את רוח הלחימה, וההבנה כי כאשר יש את היכולות המבצעיות ורוח לחימה אין סיכוי להפסיד. חלק מרכזי בעבודתו של כוכבי היה הניסיון לחזק את רוח הלחימה. הוא ירד בכל שבוע לפגוש את החיילים בשטח, את הקצינים הזוטרים, לשתות איתם קפה ולדבר איתם, כי בראייתו – שם הכל מתחיל.
כוכבי פעל לצמצם את הפער הטכנולוגי של צה"ל מהעולם המודרני. הדרך לשם לא הייתה קלה אבל ההצלחה הייתה כבירה. הדרך לצמצום פערים מלאה עוד ארוכה אבל צה"ל בנתיב הנכון, ולהרחבה ראו את הכתבה בגיליון האחרון של "דיוקן" על הבינה המלאכותית בצה"ל.
אחרי 40 שנה בצה"ל, מתוכן ארבע שנים כרמטכ"ל, ראה כוכבי את תפיסת הכוח כמעצבת מציאות וגזרות. הוא יודע – בניגוד אגב לקודמו בתפקיד – שהכוח שהופעל בעזה עיצב שם את המציאות. לא פתיחת המעברים לפועלים, כי אם התגובה הקשה על כל בלון טרור. את מה שאיזנקוט לא הבין וגרם בשל כך לא מעט נזק בא כוכבי ותיקן. מה שהתחיל בתגובות ברורות הסתיים בשני מבצעים מוצלחים בעזה. הוא ידע גם שלקיחת יוזמה מכריעה, ולכן בחר לפתוח במבצע עלות השחר לפני שהג'יאהד האיסלאמי הגיב על האירועים ביו"ש. הוא גם ידע שתגובה לא סימטרית – תקיפת מנהרה בתגובה לירי רקטה – מייצרת בצד השני הבנה ש"בעל הבית השתגע" ולא כדאי להתעסק איתו. הוא ראה את בניין הכוח כחלק משמעותי מתפקידו והשקיע בכך המון. שיפר את צה"ל והפך אותו ליותר קטלני ויותר מכריע. הוא משאיר אחריו צבא חזק יותר מזה שהוא קיבל לפני ארבע שנים, וגם מחליף ממשיך דרך שיכול לקחת את צה"ל עוד כמה צעדים קדימה.
