אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.
בקרוב נסב אל שולחן החג ונספר בסיפור יציאת מצרים, הסיפור הקלאסי של גאולת ישראל. מה שמעניין הוא המשך סיפור הגאולה. היום כשנאמרת המילה גאולה, משהו לא מסתדר עם הדמיון הנוצץ שיש לנו בראש. העם הנגאל מקבל את התורה במעמד מיסטי אך כול מה שקורה לאחר מכן, לא מצטייר כמהלך גאולי. נדידה במדבר, חטא העגל, חטא המרגלים, משה רבינו, האדם המרכזי בסיפור הגאולה לא נכנס לארץ, פטירת מרים שבארה נתנה מים פיזיים ורוחניים במדבר. יש כאן סיפור של פרידות וכאבים וגם משברים קשים כמו שבירת לוחות הברית, פטירת בני אהרון וסיפור פנחס. אז איפה הגאולה?
לפני שנים הייתי בשיעור מקסים של הרב יהודה רויטר והוא אמר דיבור שהולך איתי עד היום. הוא דיבר על כך שיש שני סוגי אנשים, המשוטט והמחפש. שניהם מבחוץ נראים מאוד דומים. ההבדל המרכזי ביניהם הוא שהמשוטט לא מחפש שום דבר ולכן גם אין לו עניין למצוא. הוא עובר מדבר לדבר בצורה ריקנית.
כאן נכנסת משמעות הגאולה. אדם חופשי הוא אדם מחפש. הוא לא ילד אבוד שמשוטט בעולם ומתחזה למחפש. החיפוש שלו הוא עמוק וישר כי יש לו תמיד מטרה נעלה בתוכו שהוא לעולם לא יבגוד בה. הכוח המשוטט לפעמים ישתלט עליו ולכן הוא תמיד יידרש לבחון את עצמו, את ליבו וכוונותיו, אם ברצונו לא לשוטט. אבל מה שמכריע אצלו בסוף, הוא החיפוש.
נדמה לנו לפעמים שהישגים חיצונים הם גאולה. מצאת קריירה שמרגשת אותך, אבל רק עכשיו למעשה את מתחילה לחפש את הקול הייחודי לך שם ולהתמסר אליו. חזרת בתשובה, אבל עכשיו כדאי שתתחילי לשאול את עצמך שאלות נוקבות לגבי הדרך שלך, אחרת את תלכי לאיבוד בתוכה. הגאולה של מי שהיה מוכן לצאת מעבדות מצרים לחירות של מסע מפרך ומטלטל, הייתה הנכונות להיות חופשי, באמת הפנימית שלו, גם במחיר יקר של חוסר נוחות וכאב.
לפני שנים, הייתה לי זוגיות טובה ולמדתי בבית ספר לקולנוע סם שפיגל. הלימודים היו לי קשים, אבל הייתה דרך. גם הזוגיות למרות מעלות רבות בה, לא התאימה לי באמת. הזוגיות נגמרה ולאחריה הגיע משבר שהיה קשור באמונה שלי למציאת אהבה. בהתאמה, גם עם סיום הלימודים הלכתי והתרחקתי מעולם הקולנוע שלמעשה סבלתי בו. ידעתי שאני אוהבת ליצור אבל לא היה ברור לי איפה הלב שלי פועם בחוזקה ומתרגש.
אז הרפיתי מהגדרות של "קולנוענית" ומהמירוץ לזוגיות הבאה, וגם עברתי שנים לא פשוטות. אבל בסוף מצאתי עשייה שמשמחת אותי, שאני מתרגשת ממנה וגם עברתי דרך נפשית שגרמה לי להנכיח אהבה, קודם כל עם עצמי. זה דרש המון אומץ. האל עשה איתי חסד שהוא הראה לי הדרך הזו, כמו שהוא הראה לישראל במדבר. הם לא היו לבד.
אני מחפשת כדי למצוא, אבל מתי אמצא? אינני יודעת.
האם אמצא? אין לי הבטחה שכך יקרה.
אנחנו נוהגים להשוות את עצמינו לפי סטנדרטים חיצונים, אבל עכשיו זהו חג הגאולה. אז אפשר לשבת בסבבה, בהסבה עם כוס יין ליד השולחן וכשנגיע לשיר השירים בסוף ההגדה נוכל לומר, אל תראוני שאני רווקה, שחרחורת (או כל הגדרה אחרת שמקבעת אותנו בתוכה). הסביבה שמה אותי לטעת את הכרם שלהם, אבל אני, רק את הכרם שלי מחפשת.
