לנו יש סיפור על דוד המלך והעכביש במערה. גם לסקוטים יש אגדה כזו. מלך סקוטלנד, רוברט דה ברוס, נלחם נגד אנגליה למען עצמאות מולדתו. ב־1306 הוא הובס בקרב מת'וון, ברח והסתתר במערה באי נידח. דה ברוס שקע בדיכאון, וחשב שהקִיץ הקץ על מאבקו. ואז ראה עכביש קטן, שהתעקש לבנות את רשת קוריו בפתח המערה. הרוח העזה קרעה שוב ושוב את הקורים, אך העכביש לא ויתר, וחזר לטוות בסבלנות, עד שלבסוף הצליח. דה ברוס אמר לעצמו: גם אני לא מוותר. הוא יצא מהמערה, אסף מחדש את צבאו, גיבש אסטרטגיה חדשה של לוחמת גרילה, וניצח את האנגלים ב־1307 בקרב לודון היל.
אדם נמדד בכישלונותיו יותר מאשר בהצלחותיו. מעין זה אמרו חכמינו, שאדם ניכר "בכוסו, בכיסו ובכעסו" – לא רק כשהוא בשיאו, אלא גם ברגעי השפל שלו. האם הכישלון מביא אותו לרפיון ידיים, או להחלטה נחושה להשתקם ולתקן? בזה אנחנו נבחנים.
לנוכח הממשלה הזו, הציונות הדתית חייבת בחשבון נפש. אנחנו צריכים לוותר על הפנטזיה המופרכת של עליית הציונות הדתית להנהגת המדינה. הנה, ראש הממשלה חובש כיפה סרוגה, ומה זה עוזר לנו? תחת הנהגתו יושב בממשלה אדם שקורא למתיישבי חומש הגיבורים "תתי־אדם". לו שר כלשהו היה קורא כך ללהט"בים, הקריירה הציבורית שלו הייתה מסתיימת תוך שעות, ובצדק. בנט לא יכול לפטר את יאיר גולן, כי הוא לא באמת שולט בממשלה. עמדת הנהגה אמיתית יש רק לכוחות גדולים, המייצגים את רוב החברה הישראלית. הציונות הדתית יכולה להיות מפלגת בוטיק משפיעה מאוד, אבל את המחנה הלאומי מנהיג הליכוד.
וכאן יש לנו בעיה, כי גם הליכוד חייב היום תיקון גדול. הליכוד נכשל בבחירות. חברי הליכוד מגיבים על העובדה הזו בזעם ובהכחשה: הם בכלל ניצחו, הנוכלים רימו, הממשלה לא לגיטימית. אכן היו כאן הרבה תרגילים מלוכלכים, אך העובדה היא שהליכוד לא הצליח להקים קואליציה יציבה במשך ארבע מערכות בחירות רצופות. הלב שלי עם האופוזיציה, והוא נחמץ לנוכח ההתמודדות הלא מרשימה של הליכוד עם הכישלון הזה. המפלגה המובילה של המחנה הלאומי צריכה להפסיק להדחיק, ולהתחיל לחשוב איך לנצח בקרב הבא, וחשוב מזה: איך להיטיב להנהיג את המדינה.
זה הזמן לנקות את הליכוד מקבלני הקולות ומהשתלטות ועדי העובדים. זה הזמן לשאול איך קרה ששני הכישלונות הגדולים של משטרת ישראל – האסון במירון ופרעות תשפ"א – קרו תחת שלטון הליכוד ובאחריותו. איך הניח הליכוד למשטרה להידרדר כך? שאלה דומה צריך לשאול בנוגע למערכת המשפט. כפי שמדגיש אהרן ברק, נתניהו והליכוד הגנו על המערכת הזו במשך שנים ארוכות, והתנגדו לכל ניסיון לתקן אותה. צ'רצ'יל אמר שפייסן הוא אדם שמאכיל את התנין, בתקווה שהתנין יאכל אותו אחרון. כך נהג הליכוד במערכת המשפט, והתוצאה הייתה מה שקורה תמיד לפייסנים.
אני מתנגד לממשלה הזו, שמובילה כמה תהליכים קטסטרופליים; אך הליכוד צריך להודות גם בדברים הטובים שהיא עושה, ולשאול מדוע הוא לא עשה אותם. למה לא נאבק בנחישות בעודף הרגולציה; למה לא שיווק דירות בקנה המידה שמקדם היום משרד השיכון; למה לא תיקן את מערכת הכשרות; ולמה משרד האוצר בקושי תפקד בעידן כץ. עולם הפוך ראיתי, כאשר מירי רגב מהליכוד חייבה אותנו להתקין מערכת יקרה נגד שכחת תינוקות ברכב, ומרב מיכאלי הסוציאליסטית ביטלה את הרגולציה המיותרת הזו. לפני חודש צהלה האופוזיציה, כאשר הצליחה להעביר בקריאה טרומית שורה של חוקים. אבל אילו חוקים? למשל, הצעת חוק מזיקה של מירי רגב למע"מ אפס על דירות, שיזם בזמנו יאיר לפיד. לליכוד יש משנה מדינית סדורה ומוצלחת, אך הוא צריך לגבש משנה סדורה גם בכלכלה, בתרבות, בחברה ובממשל, כך שיוכל להציג חלופה מגובשת ליריבים משמאל, ולחזור להנהיג באחריות ובתבונה את מדינת ישראל.
הליכוד הוא מפלגת השלטון הטבעית של ישראל. מספר חברי הכנסת שלו כמעט כפול מזה של המפלגה השנייה בגודלה. הוא בליגה אחרת משאר המפלגות בישראל מבחינת תפקודו ועוצמתו: זו המפלגה היחידה שיש בה גם יותר ממאה אלף מתפקדים, גם מוסדות דמוקרטיים, גם שטח תוסס, גם אלפי פעילים, וגם מסורת רצופה מימי קום המדינה. דווקא משום כך, הוא חייב להתמודד הרבה יותר טוב עם תבוסתו הפוליטית. כדי שהימין יחזור לשלטון, הליכוד חייב להתעשת.
