"הכניסו אותי לכלוב עם אסירים דוברי ערבית חלקם עזתים וכשנכנסתי הם התחילו לשקשק את הברזלים ולצעוק נתניהו נתניהו. איך הם ידעו שאני קשור אל נתניהו אין לי מושג , כי השם שלי היה אסור בפרסום. חשבתי שלא אצא משם בחיים". כך העיד ניר חפץ שנראה תרגיל החקירה שעשתה לו הפרקליטות. החקירה הנגדית שמתנהלת מול עד המדינה ניר חפץ חושפת חור שחור ואפל בתולדותיה של מערכת המשפט בישראל.
תרגילי חקירה כאשר יש פצצה מתקתקת או אקדח מעשן הם אופציה מוכרת. במרתפי השב"כ ובמחלקה היהודית יודעים לגרום לאנשים לדבר, גם מחבלים שתקנים במיוחד.
אבל המקרה של ניר חפץ אינו קרוב להיות כזה. מדובר בתיק גבולי על עניינים שהם לכל היותר בגבול האפור, שבשביל להסביר לבית המשפט למה הם בעייתיים, יש צורך בתשתית עובדתית עצומה, שגם היא אולי לא תבשיל לכדי כתב אישום.
מעדותו של חפץ עולים תיאורים שמזעזעים את אמות הסיפים. פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות, מניעת שינה, מניעת טיפול רפואי, הרעבה, ניקיון ותזונה שלא ניתנו לו במשך כשבועיים. בשלב מסוים נתנו החוקרים לחפץ להבין כי אם לא יספק את הסחורה, משפחתו תעורב באופן המכוער ביותר, מה שגרם לחפץ להתפרק. חפץ סיפר: "האיום היה ברור. אם לא אספק גרסה יהיה איום על משפחתי".
לפתע התגלה כי חומר רב על מה שעבר עליו בבית המעצר, הוסתר ומוסתר עדיין מעיניי ההגנה וצוות השופטים. נדמה כאילו אנשים חדורי מוטיבציית יתר, סימנו מטרה, כאשר כל האמצעים כשרים כדי להגיע אליה. גם אם בדרך צריך לדרוס, לרמוס, ולזהם את החקירה. הם גרמו לנחקר להבין שהוא חייב לספק גרסה שתניח את דעתם, אחרת שערי הגיהינום ייפתחו בפניו.
גם אנשים שלא נחשדים באהבת נתניהו משפשפים עיניים בתדהמה מול הצחנה המגיעה מבית המשפט. עננה סמיכה שאי אפשר להישאר אדישים מולה. סיפוריו של חפץ מעלים ספק על אמינותו כעד מדינה ועל החקירה כולה. מערכת שלטון החוק, המבצר האחרון נופל, ואין מי שיאסוף את השברים. ובקול הרעם המתגלגל מאולם הדיונים, בולטת עד כאב שתיקתם של כל אותם שמערכת המשפט משרתת אותם ואת האג'נדה שלהם. כתבי משפט שזועקים חמאס על ג'קוזי וגרביים במקרר, מדווחים כמעט בלחש, על סימני השאלה הקשים הנחשפים בדרך אל ראשו של בנימין נתניהו.
אנשים שרוממות תקינות החוק בגרונם, שצווחו מעל כל במה, על התעמרותה של שרה נתניהו לכאורה בעובדותיה, איבדו את המילים מול העדויות הקשות של חפץ. לוחמים למען הדמוקרטיה שהקדישו את מיטב זמנם וכספם לטוהר שילטוני, שותקים כאשר הגבולות נרמסים ומטשטשים.
עלייתו של נפתלי בנט לשלטון חידדה נקודה מבהילה; התקשורת תתגייס רק למען המטרה שהיא רואה בעיניה נעלה וצודקת, מערכת המשפט תתגייס לריסוק רק מה שהיא רואה כמערער על מעמדה.
במדינת ישראל של 2021 מומי למברג מורה לסגור תיק מזעזע על סרסור בסוהרות לצורך סיפוק צרכים מינים של מחבלים עקב חוסר בראיות. לולא הבריחה מכלא גלבוע והתעקשותו של כתב וואלה לירן לוי, התיק אולי היה צולל בתהום הנשייה. בישראל אויבים אמיתם משתוללים ויורים ברחבת בית חולים, אבל משוחררים לביתם. אנשים רבים מרגישים חסרי אונים מול מערכת משפטית שאינה מעניקה להם סעד בעת צרה, או מתנהלת באיטיות ורשלנות פושעת.
והנה, לפתע מתגלה במלוא תפארתה יעילותה ונחישותה של המערכת לחקר האמת, שיורה בכל התותחים, על מנת להצליח להכניע איש אחד.
העדות הזו צריכה להדאיג כל אזרח שחי במדינה. העובדה שמתנהלת מתחת לאף של כולנו, ללא שקיפות, מערכת אינטרסים שמדליקה אש זרה בקודש הקודשים של החברה בישראל, הגוף שאמור להיות נקי וחף מהתערבות זרה ומוטית.
