היחידים שבאו לבני־ברק בגלל הטשולנט הם כלי התקשורת

התושבים בבני־ברק מגלגלים עיניים כשאני שואלת אם באו להתחסן בגלל הטשולנט שחולק במתחמים, חלקם אפילו נעלבים. הצלחת המבצע בשבוע שעבר גררה תגובות רבות והיום (ב') ייערך בעיר מבצע המשך, "לילה ירוק 2", במסגרתו יחולק מגש פיצה משפחתי לכל תושב שיגיע להתחסן בין 14:00 ל־22:00 בלילה. אבל האם המנה האיטלקית באמת גורמת לאנשים ללכת להידקר בזרוע? זה מה שצריך לתת לנו כדי שנמנע ממחלה קשה?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הדיפלומטים הישראלים מאפריקה: "עושים הרבה כדי להתחסן"
– האם האיראנים מסתירים אמל"ח במתקנים של האו"ם?
– מטנפי הטבע ומפרי תקנות הקורונה עשויים מאותו החומר

חמישי בלילה, אדי הטשולנט כבר כמעט אינם, אבל האווירה החגיגית בבני־ברק ממשיכה לשרור ברחובות. השילוב של ר"ח אדר, ליל שישי ומבצע החיסונים לא יכול היה להיות מוצלח יותר עבור תושבי העיר. השעה 23:00 ושירי פורים עליזים בוקעים מרכבים נוסעים. נערים נעים בקבוצות קטנות ברחובות, וגם משפחות וזוגות צעירים עושים דרכם למתחמי החיסונים. כמה שעות קודם לכן צוותי צילום וכתבים עמדו ליד הדוכנים וראיינו את התושבים, את הצוות הרפואי וגם את העובדים שהעמיסו לשקיות קופסת טשולנט, ארבעס ופחית קולה.

ארבעה מתחמי חיסון, ארבע עמדות שידור. בני־ברק שוב במרכז העניינים, והפעם באופן חיובי. רק לפני שלושה שבועות הרחובות בעיר עברו לדום. האוטובוס השרוף, ההפגנות, ההפרות, עיר התורה והחסידות עלתה לכותרות ופתחה מהדורות בהקשר אחר לגמרי.

במתחם החיסונים של מכבי ברחוב רבי עקיבא 86 בעיר, האוכלוסייה צעירה משמעותית ממה שרגילים כאן בשבועות האחרונים. לפני שלושה שבועות, יממה לאחר תקרית האוטובוס השרוף, שררה במקום דממה מוחלטת. כל אדם התכנס בפינה שלו, והמתין לתורו. כעת, כמו פקעת אנרגיה שרק חיכתה להתפרץ, המגמה הזו התהפכה לגמרי.

בתחילה קבוצות של בחורי ישיבה, אחר כך בנות סמינר. זוגות, משפחות. סמוך לחצות המתחם שוקק ונדמה שלא הולכים לסיים לחסן כאן בשעה הקרובה. שתי בנות סמינר עומדות בתור ומצחקקות. כשאני שואלת לגילן מתברר שהן בכלל בנות 20. לפני עשר דקות הן החליטו לבוא להתחסן, אחת שכנעה את השנייה והן באו. אני שואלת אם הן מתרגשות מהחיסון והצעירה מביניהן עונה לי שהן פשוט לא התראו הרבה זמן. הן מסתכלות זו על זו ושוב מצחקקות. "למה באתן דווקא הערב?", שאלתי. אחת הצביעה על השנייה ולרגע פניה הרצינו. "זה חשוב וזה מציל חיים, גדולי ישראל הנחו, ועכשיו גם היה אפשר לבוא בלי תור. דחינו את זה קצת אבל עכשיו פשוט החלטנו ובאנו".

התשובה הזו חזרה על עצמה בכמה מוקדים. כששאלתי אנשים מה גרם להם לבוא דווקא עכשיו, כמעט כולם העלו את עניין התורים והזמינות הגבוהה לאורך היום. כמה פשוט, ככה אנושי.

למרות ההצלחה, מספר אנשי תקשורת לא הצליחו להתחבר לתחושות האלו וגם הביקורת לא איחרה לבוא. "‏יאללה, שבוע הבא מבצע חמין ומיסים. מתקדמים לאט לאט", צייץ בטוויטר עקיבא ביגמן, כתב ישראל היום. "למה אנשים רצו להתחסן בשביל אוכל ולא בשביל הצלת חיים?", תהה יקי אדמקר על המנגנון המפעיל של אותם תושבים. ולא רק הם העלו את השאלה המתבקשת, האם מצוות "ונשמרתם לנפשותיכם" איננה מספיקה כדי להגיע ולהתחסן? להציל את סבתא אאוט, פיצה אין?

"כשאתה מתעסק בבוץ, אתה מתעסק בבוץ, אין איך לברוח מזה", מספר לי קיווי הס, דובר העירייה וה"מוח" מאחורי מבצע לילה ירוק. הס מסביר את ההיבט הפסיכולוגי מאחורי התמריץ: "הרעיון הגיע מכך שהבנו שצריך לשנות את המשוואה לגבי החיסונים. כשמסתכלים על הנושא כפרויקט רפואי שכל אדם צריך להתמודד איתו, אז יש אנשים שצפות אצלם השאלות, כן לעשות חיסון לא לעשות חיסון. אפילו שמדובר בסוף במניעה וריפוי מקורונה ולא במחלה עצמה, כל אחד מגיע עם המטען האישי שלו. לכן הרעיון היה לשבור שוויון".

הס, איש פרסום וקריאייטיב במקצועו, מסביר שגם השעות הארוכות הן חלק מאותה פסיכולוגיה. "אם זו פעילות חברתית וטרנדית אז עושים אותה ברצף. כמו שביום הבחירות הקלפיות פתוחות עד 10 בלילה. הקורונה השאירה את הקבוצתיות בחוץ והמבצע היה ניסיון לתת לזה ביטוי. ההיענות הייתה חסרת תקדים, בחלום הכי אופטימי שלנו דיברנו על אלף מתחסנים וגם את זה אמרנו בחשש, היינו בטוחים שנאכל את הכובע". והמספרים אכן הדהימו את הבכירים בעירייה – קרוב ל־4,000 איש התחסנו באותו יום, כמעט פי ארבעה מיום רגיל.

עו"ד משה מורגנשטרן, מחזיק תיק הבריאות בעיריית בני־ברק, מסביר שהטשולנט הוא לא העניין המרכזי. "כבר מחמישי בבוקר הגיעו יותר אנשים להתחסן, עוד לפני שהחלה החלוקה, נוצר שיח אחר וגם החיסונים הפכו לסוג של הפנינג. נוצר הווי חברתי. לרגע אחד בני־ברק חזרה למה שהיא הייתה פעם. אני אומר לך, מה שעשינו כאן יועתק לערים אחרות, חרדיות ולא חרדיות, כל אחד ייתן איזה צ'ופר, טוויסט. ואנשים יבואו להתחסן בשביל הכיף", הוא אומר לי ביום חמישי, מנבא את העיריות הבאות שיפעלו כמו בני־ברק.

אז מה בכל זאת גורם לאדם להחליט שהוא מתחסן? עם כל הכבוד לפיצה, ויש הרבה כבוד, אף מגש לא הופך מתנגדי חיסונים לחובבי מחטים. מפתה ככל שיהיה, שום ארבעס לא גורם לקיצוניים לזנוח תיאוריות כזב. כולנו מדחיקים, כולנו דוחים פעולות שלא נוח ומלחיץ להתעסק בהן. כן, גם בבני־ברק יש צעירים וצעירות עם התלבטויות, פחדים וספקות.

הססנות חיסונים זו תופעה נפוצה שלא תיעלם אם נתעלם ממנה או נחליט שהיא לא רציונלית. יש מנגנונים נפשיים לכל החלטה. החרדה לפעמים יכולה להיות משתקת וגם לגרום לדחיינות. ההפנינג שיצרו המתחמים והשעות הקטנות של הלילה קילפו שכבה של חשש אנושי, עטפו את הרגע הזה בפאן וחגיגיות. קופות החולים וגם העירייה שיגרו הודעות לתושבים, בקופת חולים מכבי כל רופא משפחה פנה לפציינטים שלו בתזכורת והרבה מתחסנים הגיעו גם בעקבות הזה. בסופו של יום מי שהגיע למתחמי החיסונים רק בגלל הטשולנט היו בעיקר כלי התקשורת.

חזרה לסוף הערב בבני־ברק. אחרי החיסון מגיע גם השי המיוחל. מספר בנות סמינר עומדות ליד המתחם עם השקית הנכספת ביד. מחכות לחברות נוספות שתגענה. "גדולי ישראל הורו ועכשיו הייתה הזדמנות אז באנו", הן עונות לי בפשטות.