פרשת השבוע שלנו מלאה במצוות חדשות שבהן מצווים בני ישראל רגע אחרי מתן התורה. באחת המצוות מצווה אותנו התורה כך: "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזב תעזוב עמו". רש"י מפרש: שמא תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ושמא תאמר אחדל מלעזור, זאת אומרת "מעזוב", לו אל תאמר כך אלא עזור תעזור עמו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
מתנחלים? אולי גם אתכם יזמנו לבית הדין בהאג
דו"ח נציב קבילות החיילים: כשלים ותקלות בטיפול בקורונה
למה אדם שזוכה במיליון דולר ילך ויזרוק את זה ברחוב?
ספר החינוך מתייחס למצווה זו ואומר שאע"פ שיש אדם מישראל, שמותר לשנאתו, בתנאים מסוימים, מצווה אותנו התורה, שגם לו אנחנו מחויבים לעזור לו לפרוק מהחמור. ספר החינוך ממשיך ומפרט את שורשי המצווה וכותב שהיא ללמד נפשנו במידת החמלה, שהיא מדה משובחת. משמע שזה עניין מתיקון המידות "ומראה בעצמו מדת האכזריות שהיא מדה מכערת ולא מענייני השלום. כך אנחנו למדים גם ממדרש רבה. אומר המדרש: "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" לא הקפידה התורה לרדוף אחר המצוות אלא נאמר "כי יקרא קן צפור", "כי תפגע", "כי תראה חמור שנאך", וממשיך המדרש: "אבל השלום בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר וכן עשו ישראל במלחמת סיחון".
אולם במדרש תנחומא מובא פירוש אחר. וכך אומר המדרש: מהו "אתה כוננת מישרים" אמר רבי אלכסנדרי שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה. רבץ לאחד מהם חמורו, חברו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו, אמר לא כתיב בתורה "כי תראה חמור שנאך וגו’ עזוב תעזוב". מה עשה? חזר וטען ומלוהו. התחיל משיח עמו ,עזוב קמעא מכאן ,העלה מכאן ערוק מכאן, עד שיטעון עמו, נמצאו עושים שלום ביניהם, וחברו אומר לא הייתי סבור שהוא שונאי. ראה היאך רחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדוחק. מתוך כך נכנסו לפונדק, אכלו ושתו ונתאהבו זה לזה. עד כאן דברי המדרש.
הקב"ה ברחמיו על האדם שלא יחיה באשליות שחבירו "באמת" שונאו מזמן לו צרה שחמורו כורע תחת משאו והוא צריך עזרה, ודווקא אז השם שולח לו את העזרה דרך האדם שלא נעים להגיד שהוא שונא אותו כדי ללמד אותו שבאמת באמת אין ישראל שונאים אחד את השני כי אנשים אחים אנחנו.
בימים אלו שהמגפה נמצאת ברחובותינו ישנן מחלוקות קשות בין חלקים בציבור והשנאה אחד כלפי השני גדלה מאוד. כתוספת למצב, אנו נמצאים זמן קצר לפני הבחירות ואנשים עם דעות שונות זה מזה מרשים לעצמם לדבר על ציבורים שלמים בעם ישראל בלי בושה. אין דבר יותר מזיק לעם ישראל מאשר מציאות של שנאה אחד כלפי השני.
הדברים כל כך פשוטים בחז"ל שלא צריך אפילו לחזור עליהם. חבל שאנשים מתחילים לצאת מהדמיונות שלהם רק כאשר הקב"ה מעורר אותם ע"י צרות שבאות עליהם ואז הם נפגשים עם אנשים שנותנים יד לעזרה ונחשפים לפנים האמיתיות של עם ישראל. מוטב בימים אלו להתגבר ולעסוק בצד החיובי של הזולת ולא בשלילי ובזכות אהבת חינם יבוא הגואל.
הרב שלום יחזקאל שמידט הוא רב בבית המדרש במרכז האקדמי לב
