אחת הסיבות להחלטת האיחוד הלאומי בראשות ח"כ בצלאל סמוטריץ' לפרוש מרשימת ימינה, הייתה איוש תפקידי מפתח בידי אנשים שאינם שומרי מצוות ושאינם בקו הפוליטי של הציונות הדתית. דוגמה אחת מני רבות: שמואל אבואב הוא איש מוכשר ומסור לכל הדעות, שנפתלי בנט רואה בו שותף לדרכו, אף שהוא נחשב למי שאינו שומר מצוות ובעבר היה מועמד של מפלגת העבודה. הקוד הגנטי של הציונות הדתית, אליבא דטענה זו, הוא שמירת מצוות התורה, לפחות ברמה בסיסית, אהבת הארץ, ובדור האחרון גם עמדה פוליטית השוללת משא ומתן עם ראשי המרצחים ועם ארגוני הטרור על אפשרות לבעלותם בחלקים מארץ חמדה שה' הנחיל לנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
סופה של קהילה: היהודי האחרון בחוג׳נד, טג׳יקיסטן, הלך לעולמו
חיסון האסירים: בג"ץ קבע כי השר אוחנה פעל בניגוד לחוק
היוצרים הסרוגים הם מיינסטרים הישראלי החדש
זו עמדה הגיונית ומכובדת. אפשר לחלוק עליה, אך יש לה גם מעלות רבות. כרגע עומדת על הפרק, בלחצו של נתניהו ובשל חשש מאחוז החסימה, האפשרות לצרף לאיחוד הלאומי ולבית היהודי גם את מפלגת עוצמה יהודית של איתמר בן־גביר וחבריו. העמדה הזו מניחה שעוצמה יהודית מזוהה עם הקוד הגנטי של הציונות הדתית, גם אם בדרך שאינה נוחה לרוב מצביעי המגזר. אכן, ראשי המפלגה הם יהודים בני תורה המקפידים במצוות, ואין ספק בזיקתם לארץ ובאהבתם אותה.
אך נראה לי שהקוד הגנטי של הציונות הדתית כולל שני יסודות נוספים. ראשית, כניסה בלב שלם וללא כל תנאים תחת אלונקת ביטחון המדינה. הדבר כולל הזדהות עם צה"ל וכוחות הביטחון גם כשאינם פועלים על פי אמונתנו. הוא ודאי כולל שלילה מוחלטת מכול וכול ובכל תנאי של התנכלות לשוטרים וחיילי מג"ב או השלכת אבנים עליהם. שנית, הוא כולל מוסר בסיסי מכוח שבע מצוות בני נוח גם כלפי ערבים, שלא הוכח שהם אויבי ישראל המתנכלים ליהודים. גם זה כולל שלילה מוחלטת מכול וכול ובכל תנאי של התנכלות לערבים אקראיים או השלכת אבנים עליהם. ללא שני היסודות האלו, לא תהיה לציונות הדתית עמידה בחברה הישראלית.
מההנחות הללו נובע שכשם שהציונות הדתית לא תחבור לעפר שלח כדי לעבור את אחוז החסימה, כי הוא מוחזק ככופר ביסודות הראשונים שהזכרנו, כך אל לה לחבור לתנועה שאינה שוללת מכול וכול התנכלות לשוטרים או לערבים אקראיים, גם אם בכך תסכן את קיומה הפוליטי. עקרונות היסוד קודמים לשרידות הפוליטית.
האם מדברינו נובע שאל לאיחוד הלאומי ולבית היהודי לחבור לעוצמה יהודית? ממש לא. יש לי מחלוקות עמוקות עם ראשי עוצמה יהודית, אך הם גם אנשים עתירי זכויות. על אף מחלוקות העומק עמם, כולנו צריכים לחשוש מאחוז החסימה, שעלול להותיר את הציונות הדתית מחוץ לכנסת. אך כמה מראשי עוצמה יהודית חשודים, בצדק או שלא בצדק, בתמיכה שבשתיקה או בתמיכה אחרת בצעירים ב"גבעות" העוברים לעיתים על שני העקרונות האחרונים שהזכרנו, ביחסם למשטרה ולערבים אקראיים. שוב נזכיר, זהו מיעוט קטן מן הצעירים הללו, שרובם ציונים טובים ונאמנים.
אנשי עוצמה יהודית חשודים על כך גם משום שברוך מרזל סירב במפורש לגנות לפני כחודש פציעת שוטר מאבן בהפגנת צעירים מ"הגבעות". בן־גביר אמנם אמר (ב"עולם קטן") על פגיעה בערבים ש"זה לא נכון וזו לא הדרך" ושהוא "נגד פגיעה בערבים", אך באווירה הקיימת בשום פנים אין די בכך.
בעימות המתמשך עם חלק מנערי הגבעות, ושהם מגנים מעשים כאלה ומתחייבים לעשות ככל יכולתם, יחד עם כולנו, כדי למנוע תופעות כאלו בקרב הציונות הדתית.
אם אכן יעשו זאת בנוסח הראוי, נראה לי שלא תהיה כל סיבה להחרים אותם. אם לא יעשו זאת, דינם יהיה כמי שאינם יכולים להשתייך לציונות הדתית המאורגנת ולא יהיה עמם כל איחוד פוליטי. שוב, עקרונות היסוד של הציונות הדתית חשובים משרידותה הפוליטית.
