"לא היה דבר כזה מעולם”, אמר ל”הארץ” גורם ביטחוני בתגובה להצהרת הרמטכ"ל אביב כוכבי בשבוע שעבר: "נכין תכניות מבצעיות נגד איראן, אסור להגיע גם להסכם משופר".
על השורה הזו מ"הארץ" יש להעיר שתי הערות. האחת בעניין אמיתותה והשנייה על מהותה. ראשית יש לשים לב כי המקור לידיעה הוא אנונימי ולכן יש להטיל ספק במהימנותו. זאת לאור התחקיר שעליו עמל עורך אתר "פרספקטיבה", חנן עמיאור, בעניין השימוש במקורות אנונימיים כשיטת עבודה של "הארץ", המופיע בספרו "הסדנה להנדסת תודעה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
כל פעם מחדש: גרסת הצ'חצ'חים 2021, מכיוון לא צפוי
המשטרה דוחה את הטענות על היעדר אכיפה: 25 אלף דו"חות רק בשבוע החולף
"ברגע שאתה מייצר ביקוש, השמיים הם הגבול"
שנית יש לציין כי הקביעה ש "לא היה כדבר כזה מעולם", בהתייחס להצהרת כוכבי, אינה מדויקת. כך למשל, בתגובה לפעולות הפת"ח נגד ישראל שיצאו מסוריה, אמר בריאיון לאותו עיתון ב-1966 הרמטכ"ל דאז יצחק רבין כי "לא היה מנוס מלומר לסורים, בשפה היחידה המובנת כנראה עליהם". בריאיון נוסף לעיתון, בעניין פעולות הפת"ח נגד ישראל אמר רבין: "נראה עתה בסוריה כאחראית… וכאילו לא חדרו דרך מדינות אחרות". על הכוונה של רבין ניתן היה ללמוד מהריאיון שנתן לירחון "במחנה", בערב ראש השנה תשכ"ז (1966), שבו הצהיר כי "התגובה על פעולת סוריה… צריכה להיות נגד מבצעי החבלות ונגד השלטון התומך בחבלות אלו… הבעיה אפוא עם סוריה היא במהותה התנגשות עם השלטון".
רבין לא היה היחיד שעסק ב"ניהול המדיניות" כהגדרת מאמר המערכת של "הארץ". לאחר נאום סאדאת בנובמבר 1977 התבצעה הערכת מצב באמ"ן בדבר כוונותיו האמתיות. לאחריה יצא הרמטכ"ל דאז מוטה גור בהצהרה, כי "אין להתעלם מאפשרות ומסימנים העשויים להצביע על מאמץ הונאתי חסר תקדים, שביקור סאדאת בירושלים הינו גולת הכותרת".
השוני בין שני האירועים שצוינו הוא ששני הרמטכ"לים ננזפו, רבין על ידי לוי אשכול וגור על ידי עזר וויצמן, בעקבות הצהרותיהם.
בניגוד אליהם נראה שהצהרת הרמטכ"ל כוכבי ניתנה תוך תיאום כוונות עם הדרג המדיני לכאורה. התיאום עם הדרג המדיני נעשה מן הסתם רק עם החלק המתפקד בממשלה ולא עם אותו נמק שאוכל בתפקודה. בעניין זה, של תיאום בין הדרג המדיני לצבאי יש צדק בדברי עיתון "הארץ", ש"לא היה דבר כזה מעולם". עד כמה הדבר נדיר בישראל ניתן ללמוד מהעמדה שהציגו הרמטכ"לים, שהיו לפני כוכבי, נגד תקיפת מתקני הגרעין באיראן.
התיאום הזה צורם למקהלת הפייסנות, שעליה מנצח עיתון "הארץ", המלווה בשירה אדירה את צעדיה הראשונים של ארה"ב לחידוש הסכם הגרעין. חברי המקהלה, כמו צבי בראל לדוגמא, שמודה כי "איראן הונתה את המערב במשך שנים", נראים סקרנים וקצרי רוח לראות מה יהיו השלכותיו של ההסכם המיוחל עם איראן, אשר עלול להתברר כהסכם מינכן של המזרח התיכון.
על רקע כמיהה בלתי מוסברת זו, ניתן למצוא דווקא סימן מעודד מההשוואה בין ההסכם עם איראן לבין הסכם מינכן הישן והטוב. התיאום המסתמן לכאורה בין ראש הממשלה והרמטכ"ל, הוא אשר נותן תקווה שאולי הפעם ההיסטוריה לא תחזור על עצמה. כלומר, שחוסר האונים שהיה מנת חלקם של מפקדי צבא צ'כוסלובקיה בימים שקדמו לחתימת נשיא צ'כוסלובקיה אדווארד בנש על הסכם מינכן, לא יחזור כאן בישראל.
בספרו "מדינות קטנות במבחן הקיום", תיאר דוד ויטל את פגישת ראשי הצבא עם בנש, בניסיון להניא אותו מלחתום על הסכם הכניעה: "[הגנרלים] טענו שהצבא כבר מגויס וערוך באזורי הביצורים, והמסקנה היא שאם בכלל חושבים על התנגדות, זה הזמן להפעלתה… אנו חייבים לצאת למלחמה, אמרו, בלי לשעות לתוצאות. מעצמות המערב יהיו נאלצות לבוא בעקבותינו… על הצבא מוטלת החובה להגן על אדמת הלאום, הוא רוצה להילחם והוא יילחם". לימים תיאר בנש כיצד הגנרלים "ביקשו, התחננו, איימו. אחדים מהם בכו… אך [הוא] סירב לשנות את ההחלטה".
ניתן לומר שהקונסטלציה הקיימת בישראל כיום אינה מובנת מאליה, ויש לקוות שאף חלק מציר ההתנגדות שהתהווה, לתכנית הגרעין האירנית, לא יישבר. לא כתוצאה מבחירות ולא בעקבות הסתה מתוזמרת.
