בחדר צנוע, המצוי ללא כל ספק בבית חולים, התרחשה אמש היסטוריה. חיסוני הקורונה הראשונים ניתנו אתמול קודם כל לראש הממשלה בנימין נתניהו ולאחר מכן לשר הבריאות יולי אדלשטיין. המעמד נמשך רק כמה דקות, ובאופן נדיר וחריג כל כך הייתה התקשורת, ששידרה את האירוע בשידור חי, חפה מכל ציניות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סהר וסופה: מאחורי הסכם השלום בין ישראל למרוקו
– כת מתנגדי החיסונים שואלת, אנחנו עונים
– סטירה לפרקליטות: כתב האישום בתיק 4000 פשוט לא ראוי
ברגעים שקדמו לכך ובאלו שבאו אחרי הפאנצ'ים בטוויטר והדאחקות באולפן נשפכו כמים. וזה בסדר גמור. כמה דקות קודם לכן עוד התווכחו פאנליסטים עד זוב פוזיציה, וודאי עשו זאת גם לאחר מכן. אבל למשך כמה דקות, סתם ככה במוצאי שבת באמצע בדצמבר, זכינו לאווירת יום העצמאות באולפנים. כתבים ושדרנים שרגילים להיות ביקורתיים וחמורי סבר – כשצריך וגם כשלא צריך – הרשו לעצמם להוציא מפיהם מילים כמו "יום מרגש, יום היסטורי", והשמיים לא נפלו.
זה לא מובן מאליו כמו שחלקכם אולי חושבים, כי ביקורת הרי לא חסרה. ישנם לא מעט אנשים שחושבים שנתניהו היה צריך לתת לקשיש או לקשישה להתחסן ראשונים, כמו שנעשה בבריטניה. ישנם כאלה שסבורים שישראל שילמה מחיר מופקע עבור החיסונים, והפכה למדינה מובילה מבחינת קצב החיסון רק מסיבה זו. ויש כאלה שטוענים כי לא נכון שראש הממשלה יתחסן ראשון. הרי אם יתברר שיש איזושהי תופעת לוואי שתצוץ בשידור חי, יגרום הדבר נזק תדמיתי אדיר למאמץ ההסברה בעד החיסונים.
ויש עוד ועוד טענות ומענות, וכולן נשמעות היטב, גם לפני וגם אחרי, וזה בסדר גמור גם כן. אבל קרדיט צריך להינתן לערוצי הטלוויזיה הגדולים, 12 ו-13 בעיקר, שלמשך כמה דקות הזיזו הצידה את כל מה שיש להם לומר בנושא, ופשוט נתנו לעם היושב בציון ליהנות מתמונת הניצחון הזו. נתנו לאנשים הזדמנות להתכרבל בפוך בבית, ואחרי שנה של שיתוק כלכלי ותחושה שהעולם עצר מלכת, להרגיש שיש מישהו בממשלה שדואג להם. בהתחשב בעובדה הידועה שבאולפנים, בניגוד למתרחש בציבור, יש רוב מובהק נגד נתניהו, לא מדובר בדבר מובן מאליו. הם התאפקו יפה, החברים והחברות, וכשצריך לומר מילה טובה, נאמר אותה.
אל דאגה. בשבוע הבא הטור על הנעשה באולפני הטלוויזיה בסוף השבוע כבר לא יהיה סלחני כל כך. אנחנו לא אופטימיים עד כדי כך בכל הנוגע לתקשורת הישראלית.
