ב-3 לאוגוסט הרעיד פיצוץ אדיר את סביבתה של ביירות, כאשר תוצאותיו גרמו להרס רב בעיר והובילו למאות הרוגים, אלפי פצועים, מספר רב של נעדרים ונזק כלכלי וסביבתי שקשה עדיין להעריך את ממדיו. האירוע התרחש בעיצומו של משבר כלכלי וחברתי עמוק בו נמצאת לבנון, והחריף את המצב – שכבר היה חמור מאוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לא דובר עברית? לא תוכל לדווח שחלית בקורונה
– מחסור בעופות ועליית מחירים הם לא גזירת גורל
– תיאוריית הקשב: מסע אישי לטיפול בהפרעות קשב וריכוז
ישראל הזדרזה לציין כי אין לה כל קשר לפיצוץ ואף הציעה ללבנון סיוע הומניטארי, שנדחה על ידי הממשלה. עם זאת מנהיג חיזבאללה, חסן נאסרללה, לא היסס בנאומו ב-7 לאוגוסט להכריז כי: "אין לנו נשק בנמל ביירות", וכי "הארגון מכיר בצורה טובה יותר את נמל חיפה", ודי לחכימא ברמיזא.
ככל הידוע, האירוע נגרם כתוצאה משריפה שהתפשטה למאגר ענק של אמוניום ניטראט (חנקתי), חומר מחמצן המשמש לדישון בחקלאות, לייצור חומרי נפץ אזרחיים ולשימושים תעשייתיים שונים. בעבר האמינו מרבית המומחים שחומר זה איננו מסוכן, אולם תפיסה זו השתנתה כבר ב-1947 כאשר ארע פיצוץ בנמל של מדינת טקסס בארה”ב, בו עגנה אנייה, שהייתה עמוסה בכ-2,000 טונות ניטראט וגרמה לנזק דומה בממדיו לזה של נמל ביירות.
נמל ימי והאזור הסמוך אליו מהווים מטבעם סיכון בטיחותי ובריאותי לאוכלוסייה האזרחית השוכנת בקרבתם: נפרקים, נטענים ומאוחסנים בו לתקופות שונות מטענים מסוכנים, ובסביבתו התפתחה עם השנים תעשייה פטרוכימית המהווה הן מבחינה בטיחותית והן מבחינה רפואית סיכון למתגוררים בסמוך לתעשייה זו. גם הימצאות בסיסים צבאיים של חיל הים בנמל בהם עוגנים כלי שייט מצוידים בנשק, ותחמושת ופירוטכניקה, הופכים אותו להיות גורם סיכון לסובבים אותו.
בשל האירוע בביירות, שבה אתמול השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל על הצהרת הכוונות שלה לפינוי המפעלים ממפרץ חיפה ״כדי למנוע אסון כתוצאה מכמויות החומרים המסוכנים״. המשרד להגנת הסביבה ביצע כבר בשנת 2017 סקר שקבע כי פתרון הכולל שינוע אמוניה בצנרת מאנייה הוא הדרך הנהוגה גם בעולם, ובהתאם לכך רוקן מיכל האמונייה המסוכן ששכן במפרץ חיפה וההסתמכות כיום היא על מאגר אמוניה המבוסס על אנייה, שלא נכנסת לנמל, מעבירה את החומר למכלים תפעוליים קטנים יותר בחוף, ובשעת חירום, מסוגלת לעזוב את חופי ישראל.
לישראל רצועת חוף בים התיכון שאורכה 197 ק"מ, והיא עמוסה בין היתר בתשתיות להפקת חשמל, התפלת מי ים, בסיסים צבאיים, ואף מתקן לשיגור לוויינים. במפרץ חיפה עצמו קיים צבר של תשתיות המוכר לאורך שנים כמהווה סיכון לאוכלוסייה, אם כסיכון בטיחותי, ביטחוני, או כסיכון בריאותי. מיכל האמונייה שרוקן בשנת 2017, לא היה גורם הסיכון היחידי המצוי במפרץ חיפה בפרט, ולאורך חופי ישראל בכלל, ולכן חשוב שלישראל יהיה רעיון מסדר כולל שיאפשר העתקת תשתיות מסוכנות ממפרץ חיפה ולאורך חופי ישראל למקום שלא יסכן את האוכלוסייה. פרופסור אהוד קינן מהטכניון שהתראיין לעיתון "חדשות חיפה" ב-5 לאוגוסט בנוגע לסיכונים המושתים על אזור חיפה, טען בצדק כי יש להעתיק את התשתיות למקום אחר ואמר כי "אין הרבה אפשרויות. המקום הכי פחות מיושב בארץ זה הנגב, אז עדיף שם".
כותב מאמר זה סבור כי קיים פתרון טוב יותר לנושא, באמצעות העתקת תשתיות אלה לאיים מלאכותיים צפים במרחב הימי. זהו פתרון קיים, שהדרך למימושו פשוטה, והתפתחות טכנולוגית הפכה אותו לזמין עבור מדינת ישראל.
נושא הקמת איים מלאכותיים בים כרעיון מסדר עלה כבר באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת מתוך ההכרה בחיוניות הצורך. ישראל הסתייעה בזמנו בהולנד המתמחה בייבוש שטחי ים כדי ללמוד את המשמעות של הקמת איים מסוג זה. מדענים ישראליים ובראשם הפרופסור מיכאל בורט מהפקולטה לתכנון ובניין ערים בטכניון הציעו טכנולוגיות שונות כדי לנסות ולהתמודד עם בניית איים מסוג זה ללא צורך בשימוש בחול, משאב שישראל מנועה מלהשתמש בו עקב מאפיינה המדף היבשתי שלה, והמחסור בחול ימי.
משזוהה בעולם הצורך באיים מלאכותיים צפים, קודמה טכנולוגיה זו ופיתחה צורות שונות של איים מלאכותיים, החל מתחנות כוח חשמליות, תחנות כוח גרעיניות, מתקני הפקה לגז מהים, מתקני התפלה ימיים, ומתקנים לאחסון חומרים מסוכנים ועוד.
כותב מאמר זה היה מעורב בצעדים שהביאו ב-7 ליוני 2012 את ממשלת ישראל לבחון את הנושא, ואף הוקמה בזמנו ועדת היגוי בין-משרדית לבחינת היתכנות טכנולוגית להקמת איים מלאכותיים בישראל לצרכי תשתיות. את הוועדה הוביל משרד המדע והטכנולוגיה, ולפרויקטור מונה תא"ל במיל. ז"ל גדעון רז. נקבע כי ועדת ההיגוי תגיש המלצות תוך שנה לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובראשה יעמוד מנכ"ל משרד המדע והטכנולוגיה, כמו כן הועדה תכלול נציגי ראש הממשלה, נציגי משרד האנרגיה והמים, משרד האוצר, הגנת הסביבה, הפנים, התחבורה ומערכת הביטחון. בהחלטת הממשלה נקבע כי בין הצרכים שייבחנו יהיו: הקמת שדה תעופה, מפעלי התפלת מים, תחנות כוח ועוד. בסכמו את הישיבה הדגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו כי: "המדינה שלנו קטנה וצפופה. לכן ברעיון האיים המלאכותיים עבורנו יש הגיון מרחבי, כלכלי וביטחוני. יש לכך גם תועלות עבור הגנת הסביבה. אין ספק שמדובר בהזדמנויות רבות למדינת ישראל".
בפועל, לא גובש עד היום רעיון מסדר לנושא מלבד פתרונות אד הוק לצרכים בוערים המבוססים על אבני בניין של איים מלאכותיים צפים. כך לדוגמא החליט שר האנרגיה לשעבר ד"ר עוזי לנדאו בשנת 2012 בעקבות המחסור בגז טבעי בישראל, עקב הפסקת הגז הטבעי ממצרים והידלדלות מאגר ים תטיס, לבחון את האפשרויות לייבוא גז טבעי נוזלי לישראל. לצורך כך הוקם מקשר ימי (מצוף), מערבית לחדרה, אליו מתחברת אנייה מגזזת, והאנייה משמשת הן כמסוף צף לגז מונזל (LNG), והן כמכלית. בתחתית המצוף אליו מתחברת האנייה המגזזת נמצא צינור גז המתחבר למערכת הולכת הגז הטבעי הארצית.
גם בתחום הפקת הגז בים קיימת שיטה המתבססת על אי מלאכותי צף בדמות אנייתFPSO (Floating production storage and off loading) שהוא כלי שיט צף המשמש את תעשיית הנפט והגז הימיים לייצור ועיבוד הידרו קרבונטיים (גז) ולאחסון תוצרי דלק. ספינת FPSO מיועדת לקבל פחמימנים המיוצרים על ידי עצמה או מפלטפורמות או בתבנית תת-קרקעית, לעבד אותם ולאחסן נפט עד שניתן יהיה להוריד אותו למכלית או, בתדירות פחותה, להעביר דרך צינור. זה למעשה היה הפתרון עליו המליץ המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה לאסדת ההפקה של שדה לווייתן, פתרון שלמרבה הצער לא אומץ על ידי משרד האנרגיה, אלא רק בצורה מוגבלת במאגרי תנין וכריש הנמצאים סמוך לגבול הימי עם לבנון.
גם בתחום התפלת מי ים, נושא בו ישראל הינה אחת מהמובילות העולמיות בפיתוח הטכנולוגי, מתגבשת בעולם ההבנה כי מתקן התפלה יבשתי תופס שטח חוף יקר והשפעות האקולוגיות שלו עדיין לא ברורות וכן רגישותו של מתקן מסוג זה לזיהומי דלקים ושמנים. הבנה זו תומכת במתקן חליפי בדמות אי מלאכותי צף. כיום מוצעים בעולם מתקני התפלה צפים המהווים פתרון יעיל עבור הצמיחה היציבה בעסקי ההתפלה.
התפשטות הטכנולוגיה, הביא לכך שחוק אמנת הים משנת 1982 (UNCLOS), הגדיר כלי שייט העוסקים בסוג זה של משימות כאיים מלאכותיים, ולא ככלי שייט רגיל.
כתוצאה ממגפת הקורונה הפוקדת גם את ישראל, מצויה המדינה בעיצומו של משבר כלכלי וחברתי עמוק. לצד האיומים שמשית משבר כזה על המדינה, הוא יוצר גם הזדמנויות כאשר אחת מהן היא להתניע מיזמי תשתית לאומיים שיניעו את כלכלת המדינה ויחלצו אותה מהמשבר.
האסון בנמל בירות משמש לישראל קריאת השכמה חוזרת לסיכונים שטמונים במפעלי תעשייה ומתקני צבא הנמצאים בסמיכות לאוכלוסייה אזרחית, כמו זה של מפרץ חיפה ולאורך רצועת החוף של ישראל. בפני ישראל עומדת בשעה זו הזדמנות היסטורית להעתיק את התשתיות המסוכנות הן מבחינה בטיחותית והן מבחינה בריאותית למרחב הימי הרחק מקוו החוף שלה. הטכנולוגיה מזמנת לנו שעת רצון בכך שהיא מעמידה לרשותנו את פתרון האיים המלאכותיים הצפים במגוון רחב של נושאים, המתאימים למתאר מדף היבשת של מדינת ישראל, ויפה שעה אחת קודם.
פרופ' שאול חורב הוא ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, ראש תכנית הלימודים לתואר שני "ביטחון לאומי ואסטרטגיה ימית" באוניברסיטת חיפה, בית הספר למדעי המדינה, המחלקה ליחסים בינלאומיים וראש מרכז "עזרי" לחקר איראן והמפרץ הפרסי
