תמיד העסיקה אותי השאלה למה שמישהו ישנא מישהו אחר לחינם? הרי אם אנחנו לא אוהבים מישהו, זה לרוב מסיבה כלשהי: כי הוא עשה לנו משהו לא נעים, או, חלילה, חושב אחרת מאיתנו, אם זה כך, הרי זה לא לחינם, יש סיבה. לפעמים מוצדקת, ולפעמים גם לא. אומרים שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, ויוקם מחדש בעידן של אהבת חינם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מההתנתקות ועד עמונה: הקצינים ששכחו מהי אלימות
– "קאמאקורה" – בשורה לחובבי המטבח היפני
– חובשים ונהנים: באו לעשות שמח וזה הרבה
בוויקיפדיה כתוב: "שנאת חינם היא מונח שמקורו ביהדות והוא מבטא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם או קבוצה אחרת ללא כל סיבה עניינית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו, או השתייכות לקבוצה שונה".
אך גם ההסבר הזה לא מספק אותי. הרי אם יש לאדם תפיסה שונה משלי, ואני לא אוהבת אותו בשל כך, גם כאן יש לזה סיבה. זה לא לחינם.
אם אני לא מבינה מהי שנאת חינם איך אבין אהבת חינם, הרי לאהוב מישהו סתם כך זה קצת מוזר, לא? כדי לאהוב צריך להכיר, אפילו טיפה, ואם אני מכירה אותו ואוהבת אותו בגלל סיבה כלשהי אז זה כבר לא חינם. ואם אני לא אוהבת אותו, מה אז?
מצאתי את עצמי מסתובבת במעגלים סביב הביטויים האלה: שנאת חינם ואהבת חינם. ולמה הם בכלל מעסיקים אותי? אולי כי אחד הדברים שמניעים אותי בחיים זה לעזור לאנשים להצליח, ונראה לי שאהבה קשורה לזה, ומה לעשות מסתבר שגם שנאה קשורה לזה.
ופתאום עלתה בי תובנה שנתנה פרשנות אחרת למילה חינם. חינם, כלומר החן שלהם. הרגשתי את הנינוחות המתפשטת בי, והבנתי.
כשאנשים שונאים אחרים בגלל החן שלהם – בגלל היופי והטוב שבהם – זה באמת יכול להביא לחורבן. זו קנאה שיכולה לחרב עולמות. אך כשאנשים אוהבים את החן שבאחרים, זה סימן שהם רואים את הטוב שבהם, מעריכים את הדברים האלו, מפרגנים להם, נעזרים בהם – וזה באמת עולם אוטופי.
אם נעמיק עוד קצת בשנאת חינם, נראה את הקשר הישיר לקנאה. אפילו בדמיון בין המילים: שנאה – קנאה. כשמישהו שונא אדם אחר כי יש בו משהו טוב – כי הרי הוא רוצה את זה גם – זו קנאה. אפילו אגדיל ואומר – עין רעה. לא במובן המיסטי של הביטוי, אלא פשוט רואה את הטוב שבו כרע. עושה עליו היפוך, וזה הדבר הכי גרוע.
כך למשל בעלת עסק הרואה שקולגה שלה מאוד מצליחה. היא כותבת ברשתות החברתיות, אנשים אוהבים אותה ויש לה הרבה לקוחות – היא מקנאה בה, היא רוצה גם. היא אפילו יכולה למצוא את עצמה אומרת – לעצמה כמובן – וואו זו חופרת ברשת, כמה פוסטים היא מעלה וכמה היא עפה על עצמה. אבל בליבה פנימה היא בעצם אומרת: גם אני הייתי רוצה להרגיש חופשייה עם עצמי, לבטא את מה שיש בי. להוציא את זה לעולם, להצליח ולממש את עצמי.
יש אנשים שכבר עברו כברת דרך של מודעות יודעים להודות בכך ולהגיד שזו הסיבה לקנאה או לשנאה. לעומתם יש שיגידו, מה פתאום, אני בחיים לא אהיה ככה, זה אומר להיות מוחצנת, זה להוציא את כל כולי החוצה, זה לא צנוע ועוד ועוד.
אבל האמת היא, שעמוק בפנים, כל אחד מאיתנו רוצה למצוא את מה שייחודי לו, את הקול שלו ולהצליח לבטא אותו. לבטא אותו חזק כל כך שכולם ישמעו, יכירו ויבואו. לעזור לאחרים עם מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב ומרגישים הכי משמעותיים בו. זה בעצם, להגשים את הייעוד שלנו.
אז מה הריפוי לשנאת חינם? הריפוי הוא למצוא את חינם. למצוא את החן באחרים ולהתמקד בזה, להתמקד במשהו שאני כן אוהבת. זה יפחית את השנאה, הקנאה, העצבים או כל רגש שלילי שיש לנו כלפיהם ויפתח לנו משהו נעים יותר עבורם. זה בתורו, יפתח אצלנו רגשות נעימים הרבה יותר. הרי עם רגשות חיוביים הרבה יותר נעים לחיות.
משם אולי נוכל להמשיך ולהתקדם ולמצוא את הדרך לבטא את הקול שלנו ואיך הוא, יכול לעזור לאחרים בחייהם. אז לקראת תשעה באב, אני מאחלת לכולנו למצוא את חינם של אחרים ולעבור לחיים מלאים ברגשות חיוביים ומציאת הקול האישי שלנו, בחינם.
