בריאיון שמתפרסם היום בעיתון ישראל היום מודיע הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט כי פניו לפוליטיקה. אם לא הבנתם את פשר צהלות השמחה והגיל שנשמעות ללא הפסקה ברחבי ישראל מאז פורסם הקדימון על כוונותיו של הרא"ל במילואים, הנה עכשיו אתם יודעים: סוף־סוף מגיע גנרל לשעבר להושיע אותנו. חשבנו שאנחנו כבר אבודים, והנה מגיע קצין בכיר לשאת אותנו על כפיים. כמה טוב שבאת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רות, סוף: רב אלוף גדי איזנקוט גוזר את החוגר
– למה דעתם הפוליטית של גנרלים חשובה?
– גנץ כבר לא החניך התורן של לפיד
לא ברור מה גורם לאיזנקוט לחשוב שעם ישראל זקוק לשירותיו הפוליטיים, וכלל לא משנה אם הוא מתכוון לעשות זאת בימין, בשמאל או במרכז. הצצה קטנה לעבר רשימת הקודמים לו בתפקיד בעבר הנראה לעין היה צריך להוביל אותו, אם כבר, למסקנה הפוכה לגמרי.
אהוד ברק היה ראש הממשלה במשך פחות משנתיים, ובסקר מומחים שערך אתר "מאקו" לפני שנתיים הוכתר ככושל ביותר מראשי הממשלה בישראל מאז ומעולם. האיש שהתחיל במפלגת העבודה סיים במקום העשירי והלא ריאלי ברשימה מאוחדת עם מרצ, וכיום הוא עסוק בין השאר בהפצת תיאוריות קונספירציה הזויות באולפנים, וטוען ללא בדל הוכחה שנתניהו סחט את בכירי כחול לבן כדי שייכנסו לממשלתו.
אמנון ליפקין־שחק ז"ל קפץ לפוליטיקה לתקופה קצרצרה. הוא הספיק לעבור ממפלגת המרכז למפלגתו של ברק, ולא הותיר בה כל חותם.
שאול מופז נדד גם הוא מהליכוד לקדימה, ואז חבר לקואליציית נתניהו רק כדי לפרוש ממנה אחרי חודשיים. גם הוא אבד מזמן בתהום הנשייה.
הבא בתור, משה יעלון, הפך לבדיחה פוליטית מנותקת ומוזרה. האיש ששוויו האלקטורלי אפס הצליח לשרוד בפוליטיקה הישראלית רק במעבר מימין לשמאל, ורק במסגרת שכולה ניסיון כושל להפיל את נתניהו מראשות הממשלה.
הלאה. דן חלוץ, שהתפטר מתפקידו כרמטכ"ל בעקבות כשלי מלחמת לבנון השנייה, התפקד בזמנו למפלגת קדימה אך עשה בשכל ולא קפץ לזירה הפוליטית. הרזומה שלו באזרחות יכול אולי לרמוז שגם הוא לא היה נעשה להיט פוליטי גדול מדי: באוגוסט 2013 מונה ליו"ר איגוד הכדורסל, והחזיק בתפקיד קצת יותר מחצי שנה לפני שהתפטר. חלוץ כיהן גם כיו"ר "ג'ובוקיט", חברה המפעילה אתרי תוכן מצחיקים ברשת. בשלוש שנות כהונתו בתפקיד עד שהתפטר ב־2016 התרסקה מניית החברה בשיעור לא מצחיק בכלל: 70 אחוזים.
גבי אשכנזי ובני גנץ, שני הרמטכ"לים האחרונים ברשימה לפני איזנקוט, ניהלו (עם יעלון) במשך שלוש מערכות בחירות קרב שמטרתו אחת: להביא לסיום כהונתו של בנימין נתניהו. לא היה שם סדר יום חדש לחיי האזרחים בישראל, כלכלי או מדיני, או לפחות על תרבות וספורט. כל זה כנראה לא ממש מעניין אנשים שבמשך עשרות שנים חיו בבועה סגורה ומגוננת ששמה צה"ל; בועה שמעניקה ביטחון כלכלי שרוב אזרחי ישראל יכולים רק לחלום עליו, כולל משכורות גבוהות מאוד, מרקיעות שחקים.
קחו למשל את ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון שלכם, בני גנץ. השכר הממוצע שלו כרמטכ"ל ב־2011 היה 73 אלף שקל. לא רע, תגידו. ובכן, ב־2015 שכר הרמטכ"ל כבר הגיע לממוצע של 91 אלף שקל. למה? ככה. תצדיעו ותסתמו, כפי שדרש בטוויטר דובר כחול לבן כמה ימים לפני הבחירות מאזרחים שהעזו ברוב חוצפתם להביע ביקורת על הרמטכ"לים שלו.
איך אני יודע שלא הייתה בכחול לבן שום אג'נדה אחרת? עֹפר שלח, חברם למפלגה והאיש המקורב ביותר לחבר הקוקפיט יאיר לפיד, העיד לא מזמן ש"גבי ובני התהפכו כמו חביתות" בכל הנוגע לסוגיית סיפוח יהודה ושומרון. תיראו מופתעים.
ובכן, אחרי הסקירה הלא מפוארת הזו, שיש לשער שגם איזנקוט מודע לפרטיה הכוללים בעיקר כישלונות וזגזוגים, מה בדיוק גורם לו לחשוב שאצלו זה יהיה אחרת? ציטוט מפורסם המיוחס לאלברט איינשטיין קובע כי "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה ובכל פעם לצפות לתוצאה אחרת". איזנקוט אינו טיפש, חלילה. להפך, הוא איש חכם ונבון, וכמובן עתיר זכויות. לפני פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל נכחתי בפגישה סגורה איתו במשרדו שבקריה, וההתרשמות של כל המשתתפים הייתה חיובית ביותר. התשובה לשאלה מדוע הוא עומד לעשות צעד שהוביל את כל קודמיו בעשורים האחרונים לתהום פוליטית, פחות או יותר, תישאר לעת עתה ללא מענה.
בריאיון אתמול ב"כאן ב'" אמר יעלון משפט קצר על הצטרפותו הצפויה של איזנקוט לפוליטיקה, ובכך הדגים היטב את הכשל הלוגי הבסיסי שקיים משום מה אצלו ובקרב רוב חבריו למועדון הרא"לים: "כשמסתכלים סטטיסטית, רוב הרמטכ"לים בסופו של דבר הגיעו לפוליטיקה. אני חושב שזה טבעי – מי שבחר במסלול של לקיחת אחריות גם בצבא, ודאי כרמטכ"ל, מבין את האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל ולא יכול לשבת בבית". מה אתה אומר, בוגי.
הסטטיסטיקה מוכיחה דבר אחד – רמטכ"לים הם פוליטיקאים כושלים. תפקידם הצבאי מעניק להם הבנה צבאית באתגרי הביטחון של המדינה, לא נותן להם שום יתרון בהבנה של כל אתגר לאומי מסוג אחר. וכן, הם בהחלט יכולים לשבת בבית ולא לקפוץ פנימה לפוליטיקה, אנחנו נסתדר בלעדיהם יופי־טופי. אם יתברר שאיזנקוט אכן התבשם מאותה סטטיסטיקה מדומיינת של יעלון, הדבר היחיד שנותר הוא לקוות שאביב כוכבי, הרמטכ"ל הנוכחי והמצוין, ישבור בעתיד את המסורת הלא קדושה הזו, וייתן למורשתו הצבאית להיות היחידה שתגדיר את הביוגרפיה שלו.
