עושים רוח: שיחה עם קרישנמורטי
מהו זיכרון, כיצד יש בכוחה של ההשראה לרפא ומהי הטרנספורמציה שעובר האדם באמצעות ידיעה עצמית ומוּדעות למחשבותיו ולרגשותיו? פרופסור דיוויד בוהם שואל, הגורו ג'ידו קרישנמורטי משיב
הדיאלוגים המופלאים הללו עוסקים בשאלות בסיסיות אודות מהות הקיום. נקודת המוצא של הדיון שלפנינו עוסקת בשאלה: האם האנושות סטתה מהדרך וכתוצאה מכך הביאה על עצמה הפרדה בין אנשים, קונפליקטים והרס. באמצעות הקריאה בדיאלוגים אלו ניתן להתבונן על הטבע האנושי, יחסו של הפרט לחברה, וכן ללמוד על החשיבה האנושית אודות מוות, הארה, סדר קוסמי והבעייתיות של תודעה מפוצלת.
החוויה יוצאת הדופן, שבעקבותיה אנו רוכשים סופסוף חופש אמיתי, מייצגת מעין פריצת גבולות בין שני ממדי קיום שונים, ועל כן עולה השאלה האם האדם שחווה אותה מסוגל להעבירה ולהבהירה לאחרים.
קרישנמורטי פתח בפניי עולם של גילוי ולמידה עצמית, הנובעים מהתבוננות פנימית, ולא מבדיקה אינטלקטואלית גרידא. הקריאה בספריו הולידה בי הזדהות עמוקה. חשתי שהוא מבטא את תחושותיי בדיוק רב.
להלן חלק מהשאלות והתשובות בריאיון שהתקיים בין איש הרוח והפיסיקאי:
פרופסור בוהם: בחוויית הטרנספורמציה פועלת אנרגיה עצומה וחסרת גבולות. עד לרגע זה, האנרגיה מצטברת בתודעתנו במצב דחוס ומצומצם, ובמצב זה מוחנו מוגבל בתפקודו, כיוון שאינו מסוגל להכיל את האנרגיה האדירה הזו. כתוצאה מכך המוח 'מצטמצם'. האם בעת ההשראה נמצא המוח בקשר עם המקור האנרגטי הזה?
קרישנמורטי: כן. למעשה, כל הבעיות שטורדות את מנוחתנו ומפריעות לחיינו כלל אינן קיימות. הן כבר נפתרו, כיוון שהכול אנרגיה טהורה מאוד מאז ראשית הזמן. הייתי רוצה שבני האדם יבינו זאת, ואז ייפתרו כל בעיותיהם.
פרופסור בוהם: כיצד יכול אדם להבין באמת - ולא באמצעות לימוד, עזרה או דחיפה - שההתוודעות לעצמו ולאנרגיות שבו היא שתוביל אותו לתחושה מושלמת של שקט ואהבה? ואם אכן הגעת למצב הזה, חווית סוג של השראה ואתה מלא התפעמות מכך, כיצד תעזור לזולת? כיצד
הרי בני האדם עוברים בחייהם משבר אחר משבר. הם חווים זעזועים רבים, נתקלים בכל סוג של חוסר מזל, מלחמה ועצב אישי. אמנם הם חווים גם מעט חיבה, קצת שמחה, אבל כל אלה לא משנים אותם. מה יגרום לנו אפוא לעזוב את הדרך המורגלת שאנו פוסעים בה, לטובת כיוון שונה לחלוטין?
קרישנמורטי: אני סבור שאחת הבעיות העיקריות היא שבניגוד למה שנהוג לחשוב, השראה אינה זיכרון. הזיכרון הוא זמן. הוא מתפתח ומתגבש במשך השנים. אלה הם ניסיון וידע שנצברים ומאוחסנים במוח.
ההשראה, לעומת זאת, מנותקת מממד הזמן. השראה טוטאלית היא קץ ה'עצמי'. זו חריגה מהזמן, כיוון שה'עצמי' הוא זמן, הוא אגו, התנגדות, כאב.
רק כשההיאחזות בכל אלה מגיעה לקצה, רק אז ניתן לחוות השראה טוטאלית. זהו ויתור על החשיבה היומיומית המורגלת, המבוססת על שכלתנות, על אגו ועל ממד הזמן.
פרופסור בוהם: כלומר, ניתן לחרוג לחלוטין מכל המבנה הזה של ה'עצמי', לשים קץ למצב התודעה הזה. אולם, אנשים מעטים בלבד מסוגלים ללכת בדרך זו, כיוון שהיא מפחידה ומרתיעה. אם כן, מה עשוי להוביל את האדם לוותר על הפעילות האגואיסטית, לחרוג ממצבו הנפשי המורגל? מה עשוי לגרום לו להתרחק מהפעילות ההרסנית, מההתרכזות בעצמו ובאגו שלו? והאם ההשראה היא אנרגיה שמאירה את פעילות המוח? האם בעת ההשראה המוח עצמו מתחיל לפעול אחרת?
קרישנמורטי: הבזק ההשראה מאיר את כל השדה המוחי שלנו. הוא מציף את מוחנו באור בוהק וחודר, וכך למעשה נעלמים כל ה'בורות', המכשולים והחשכה. זעם, שנאה, אלימות, כעס - כל הרגשות השליליים שהציפו את מוחנו עד כה גורמים הלם וממש פוצעים את המוח. אך זה לא בלתי הפיך. ההשראה מסוגלת לרפא את הפצעים האלה.
פרופסור בוהם: האם תיתכן השראה שתבהיר לנו מהו טבעה של ההפרעה שאנו לוקים בה? האם ההשראה מסוגלת לשנות את תאי המוח שנפצעו, להביא לנו מזור?
קרישנמורטי: כן, וריפוי זה חייב להיות מיידי!
פרופסור בוהם: החיפוש אחר הנאה בחיי היומיום הוא שמנחה אותנו. הנאה קשורה תמיד לזיכרון, לעבר, היא אינה חמלה או אהבה. להנאה אין מקום כשאנו חשים חמלה. טענת שחל שינוי בתאי המוח לאחר הבזק ההשראה. האם החמלה אפוא חזקה מההנאה?
קרישנמורטי: נכון מאוד! המוח הפגום נרפא כאשר אנו חווים השראה.
פרופסור בוהם: בחיי היומיום שלנו אנו מלאי מרץ בשאיפתנו להתפרנס, להרוויח כסף, או לעשות כל דבר אחר שאנו מתעניינים בו. האם ניתן לנתב את החיוּת הזאת ואת שפע האנרגיה, כדי לבצע שינוי מעמיק בעצמנו ובדרכי החשיבה שלנו?
כאשר אדם מסוגל לחוש חמלה, כיצד הוא יכול לתקשר זאת אִתי, להעביר זאת אליי? הרי אם אני חי בהנאה, לאור אידיאל הנהנתנות בלבד, אדם שחווה הארה לא יוכל לתקשר זאת עמי. הרי לא אוכל להבין את החוויה שעברה עליו.
קרישנמורטי: חמלה אין פירושה לחוש חמלה - זו גישה מוטעית מיסודה. תודעתו של אדם חוֹמל פועלת בחיי היומיום ללא 'עצמי', ללא אגו;
הוא לא יאמר לך שהוא חש חמלה, משום שאינו מודע לכך. החמלה לא נובעת מהשכל, אלא מחופש ספונטני. אדם זה עשוי לשגות לעתים, אך מיד תודעתו מתקנת את עצמה ואינה נושאת עמה את הטעות לאורך זמן.
לחיים מלאי חמלה יש משמעות אדירה. כל עשייה בעולם הפיזי ניתנת לתיקון מיידי, אך האם אפשר לתקשר זאת לזולת באופן מעשי? הרי מעט מאוד אנשים שמים קץ להתמקדות בידע ומגיעים לחופש אמיתי. ידע שמצטבר עמוק בפנים הוא הרסני מאוד, הוא מרעיל כל חלקה טובה, ולכן עלינו לנקות את תת המודע שלנו, להיפטר מהדיקטטורה של הידע.
פרופסור בוהם: מה עליי לעשות אפוא? אני מבין שעליי להשתחרר מידע פסיכולוגי שהצטבר, משום שהוא יוצר הפרדה, הרס וקטנוניות. אבל קשה לעשות זאת. אולי קושי זה נובע מחוסר אנרגיה? ניתן לדמות זאת למצב שבו אני נמצא בצדו האחד של הקיר, ואתה בצדו השני. אתה מצפה שיהיו בי די אהבה ואינטליגנציה שבעזרתן אוכל למוטט את הקיר, אבל הרי איני יודע על בשרי מהי אהבה זו, מה פשר האינטליגנציה הזו, מפני שאני לכוד מעברו השני של הקיר. האם ניתן לשבור את הקיר הזה באמצעות ההשראה? הרי באופן לוגי ושכלתני אני מבין שדבריך מדויקים, נכונים והגיוניים. אני מבין את חשיבותה של הריסת הקיר הזה, אולם הוא כה חזק, יציב, מבוסס ומלא עוצמה, שאיני מסוגל לגבור עליו ולעבור לצדו האחר.
קרישנמורטי: אני מוטרד מאוד, כיוון שבכל מקום אני נתקל במצבים כאלה, ויש להביא לכך קץ.
פרופסור בוהם: האם היכולת להקשיב לזולת היא לדעתך החשובה מכול, היא המפתח להצלה? אם אקשיב באופן מלא לדבריך ולעצותיך, הקיר עשוי להישבר? הרי אני מבין את חשיבות דבריך, אני מעורב מאוד במה שאתה אומר, אבל מסיבה כלשהי הלהבה לא הוצתה. כל הדלק נמצא שם, זמין ומוכן לשימוש, אך אין ניצוץ, אין אש. מה עליי לעשות? זו זעקתי האינסופית!
קרישנמורטי: הפתרון היחיד הוא תקשורת אמיתית בין בני אדם. תקשורת כה חזקה, שפעולת ההקשבה תשא פרי. רק כך ההתקשרות תצליח, ותהיה מסוגל לשבור את ה'קיר'.
פרופסור בוהם: כלומר, צריך לשבור את הדעות המורגלוֹת של האדם דרך המבנה הכולל, יש למוטט את כל מבנה-העל המכתיב את דעותיו. לשם כך אנשים מגיעים אליך: הם מבינים שאתה צודק, ולכן כשאתה מתקשר עמם, התקשורת חזקה ואמיתית. זה מתאפשר רק משום שאינך מדבר מתוך ידע ורעיונות מופשטים, אלא מתוך חופש אמיתי.
קרישנמורטי: כאשר אדם מן היישוב מתקשר עם אדם חופשי שחווה השראה עמוקה (ואם כמובן הוא משתוקק בכל לבו להקשיב למישהו שאומר דברי אמת), הרי שבמהלך ההאזנה יקרה לו דבר-מה, משום שהוא מקשיב בלהט ומתוך רצון כן.
פרופסור בוהם: האם זו אשמת המתקשר, שהמאזין אינו מקבל את דבריו באופן מיידי? ואולי זו אשמתו של המאזין, שאינו מסוגל להקשיב באמת ובתמים?
קרישנמורטי: ככל שאתה חופר פנימה, עמוק יותר לתוך עצמך, כך גם תגיע לאנשים רבים יותר. הכנוּת העצמית היא הגורם החשוב ביותר בכל התהליך. ברגע שתתוודע לעצמך, כשלא תהיה בך עוד שום פינה נסתרת שלא בדקת וחקרת עד תום, רק אז תוכל להעביר את החוויה ואת המסר גם לסובבים אותך.
יהודית שמר, מחברת הספר "צמיחה מתוך כאב", היא מנחה סדנאות מודעות עצמית עם טיפים מהקבלה. judi_shemer@hotmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם