לא הבנתי מדוע מופיע הקרדיט של הכותבת שלא כתבה ולא ראיינה, ולא הבנתי מדוע עוד ניתן קרדיט פרסומי לספרה. על אחת כמה וכמה - שקרישנמורטי מעולם לא החזיק בדעה האיומה, שסבל הוא המתכון/ת לצמיחה.
הכותבת יוצרת כאן רושם מטעה כאילו מדובר בראיון עכשווי עם שני אישים חיים. האם זה נעשה מתוך בורות או כי לא נוח לה להודות שהיא מחזרה ראיון נודף נפטלין שהוצא מהבויידם הארכיוני מאחר ושני האישים כבר מזמן אינם בין החים: בוהם נפטר לפני 19 שנים וקרישנמורטי לפני 25 שנים
המחברת וודאי סמכה על הקוראים שידעו שמושאי המאמר כבר אינם בין החיים.
אבל גם אם גופם הארצי כבר אינו כאן האם אי אפשר להנות מהתובנות המזהירות שלהם?
ולמה זה חשוב אם החומר כבר מוכר ואינו חדש. יותר טוב למחזר פורמטים של תוכניות ריאליטי?
======
מומלץ לעשות אגו צ'ק