החסד המוחלט: שלושת מצבי התודעה העילאיים
כמו נהר שבסוף דרכו מתמזג עם האוקיינוס ולעולם לא יוכל עוד לשוב ולהיות נהר, כך הוא האדם המשיג את הסמדהי השלם ולעולם לא ייוולד עוד מחדש. רמאנה מהארשי מדבר מתוכו
דבר זה מתרחש מכיוון שהתנודות של התפיסות ושל דרכי החשיבה הישנות מפְנות את מיקוד המיינד החוצה, ועמו מוקרנות אל עבר אובייקטים חיצוניים גם המחשבות. כך נוצרת הדואליות של סובייקט ואובייקט, הכרוכה בחוסר מודעות לכך שהחושב, אובייקט המחשבה והחשיבה עצמה עלו כולם מתוך התודעה הטהורה, וכי אין להם קיום עצמאי.
כדי להיפטר מן הדפוסים הישנים, יש לתת להם לעלות אל פני השטח של המיינד, ולעשות זאת מתוך מודעות מלאה אך מבלי להיצמד אליהן. כך, על ידי הפנייה של המיינד פנימה, מתוך התמקדות בעצמי, ניתן לאפשר להם לרוקן עצמם מהתכנים הכובלים שלהם. אז יתעלה האדם מעל הדואליות של הסובייקט והאובייקט, והשילוש של החושב, אובייקט המחשבה והחשיבה עצמה יתמזג חזרה אל המקור הראשוני, ממנו עלה מלכתחילה.
ככל שהתרגול יהפוך בלתי מעורער, כך הוא ייעשה טבעי והמחשבות יחלפו על פני העצמי כמו תמונות החולפות על פני מסך, בעוד שהמסך עצמו – העצמי, איננו זז ואיננו משתנה. תרגול עקבי ומתמשך יביא לשליטה מוחלטת במיינד, ולכך שהרישומים של התפיסות ודרכי המחשבה הישנות (ואסנות) ייעלמו בהדרגה. היכולת הזאת לשלוט במיינד ולשמור אותו שקט ושליו באופן תמידי איננה יכולת שנולדנו איתה, אומר רמאנה: מי שהצליחו לשלוט במיינד חייבים את הצלחתם להתמדתם.
כאשר הרישומים הישנים הטבועים במיינד יחדלו מלהיות פעילים, המיינד ייעשה חופשי ממחשבות, ואילו הדממה הפנימית תחשוף את העצמי כמודעות טהורה - מצב המאופיין בבהירות ושלווה פנימית מושלמת. התעמקות בעצמי במצב החסד העילאי הזה היא סַמַדהי. סמדהי הוא המצב היחידי היכול לחשוף את האמת לגבי טבעו האמיתי של העצמי כמודעות טהורה, ואת טבע העצמי כמציאות נצחית הנוכחת תמיד. אמת זו איננה יכולה להתגלות בדרך אחרת, מכיוון שרק במצב זה המחשבות אינן מערפלות ומסתירות את המודעות הטהורה, ואת המציאות הנצחית הנחווית כקיום – תודעה – חסד (סאט צ'יט אננדה).
ישנם, לפי רמאנה, שלושה סוגים עיקריים של סמדהי, המתפתחים בדרך כלל באופן הדרגתי:
סוויקאלפה סמדהי. במצב הזה המודעות לעצמי מוחזקת על ידי מאמץ, מכיוון שעדיין ישנה פעילות מנטלית של המיינד. מצב זה נמשך רק כל עוד המודעות לעצמי מוחזקת באופן מודע, מכיוון שהאדם עדיין נתון לתנודות של המיינד שמחוללים בו הרישומים הישנים (וואסנות), המופיעים כמחשבות המערפלות את המודעות לעצמי וממסכות את טבע המציאות הנצחית. חוויית סמדהי ראשונית מסוג זה היא זמנית לרוב, ומחייבת מאמץ מודע ומתמשך לאמן את המיינד להתמקד בנקודה אחת, או להביא אותו למצב שבו הוא חופשי לגמרי ממחשבות.
נירוויקאלפהסמדהי. זהו מצב מתקדם יותר, ובו המיינד חופשי לגמרי ממחשבות ומתמזג פנימה אל המקור - העצמי, אך ללא מודעות לגוף ולעולם. במצב הזה המיינד והחושים אינם פעילים, והאדם שרוי בעמקי הווייתו, בתוך חסד עילאי ושלווה עמוקה כמו זאת של אוקיינוס חסר גלים. סמדהי כזה יכול להימשך זמן רב, אך בשלב כלשהו יצטרך האדם להתמודד עם העולם.
אז, סביר שתודעת הגוף תחזור ועמה מה שנשאר מהאגו שלא חוסל לחלוטין, והמיינד עם הרישומים שעדיין נותרו בו. אלו
מצב קבוע זה נקרא סהג'ה נירוויקאלפה סמדהי (סמדהי טבעי וחסר הבדלים). או אז האגו והרישומים הישנים (ואסנות) חוסלו לחלוטין, והעצמי מושג לנצח. האדם שרוי באופן תמידי במרכז המודעות הטהורה הראשונית (לפני הופעת האגו והמחשבות), וללא מאמץ. העצמי נתפס אז כתשתית של כל הנגלה: הרואה, הנראה והראייה עצמה נחווים כתודעה טהורה ואבסולוטית אחת. האדם במצב זה נעשה אחד עם המציאות: הוא רואה את הכול כהתגלמות של העצמי העילאי וכמכלול אחד בלתי מחולק, שבו הכול קיים בעצמי העילאי ושבו העצמי העילאי קיים בכל.
אדם שהשיג את הסמדהי הקבוע נמצא כל העת במגע אינטימי עם הכול, אך הוא איננו מושפע מתופעות העולם. אלו חולפות על פני התודעה הטהורה של הווייתו כמו תמונות המוקרנות על גבי מסך, באות והולכות בעוד האדם הוא המסך, שאיננו נתון לשינויים ונשאר תמיד כפי שהוא. הוא מתבונן בתופעות החולפות מבלי להיצמד אליהם ואל הרגשות המתעוררים בו, בעודו חסר דאגות לחלוטין. הוא איננו "נעשה" רגשותיו ועל כן נשאר שקט, רגוע וקר רוח במהלך כל הפעילויות האפשריות. במצב זה האדם מבין שהוא מונע על ידי העצמי הפנימי בתוכו, ואיננו מושפע ממה שהוא חושב, אומר או עושה. הוא משוחרר לנצח מבעיות, דאגות, פחדים או חרדות, מכיוון שהוא מבין שאין דבר ששייך לו, וכי כל הכול הוא פועל יוצא של הוויה שהוא נמצא באיחוד מודע עמה.
אדם במצב זה מתפקד בעולם בטבעיות, כמו כל אדם רגיל, אלא שהוא לא רואה הבדל בינו לבין אחרים או בינו לבין העולם. אדם כזה יכול לחיות בעולם מלא הסחות דעת, או לחיות בחופשיות בקרב אנשים מבלי שדבר יפר את שלוותו העמוקה או יוציא אותו מתוך מצב החסד בו הוא שרוי, מכיוון שהטבע האמיתי שלו נמשך דרך כל המצבים האפשריים ומתעלה מעליהם. באמצעות המודעות הטהורה של הווייתו הוא חווה את זהות העצמיות הטהורה שלו כמציאות הנצחית, הנמצאת בכל ושורה על הכול.
המציאות הנצחית, של קיום-תודעה-חסד, נחווית כמציאות אלוהית אינסופית, שמנקודת המבט הגבוהה ביותר קיים בה רק עצמי עילאי אחד: אין אני, אין אתה, לא הוא ולא היא. לא עבר, לא הווה ולא עתיד. המציאות הנצחית קיימת מעבר לחלל ולזמן, מעבר לכל ביטוי, הגדרה או תיאור.
החוויה הישירה של המציאות הזאת מכונה סאט צי'ט אננדה. היא זהה בכל הדרכים ובכל התורות, ויש לה שלושה היבטים: סאט - קיום. היבט המודגש אצל החכם (ניאני) השרוי במצב מנוחה ורוגע תמידי במהות האמיתית של הווייתו, ומאבד את האינדיבידואליות שלו באלוהות. צ'יט – תודעה. היבט המודגש אצל יוגים השולטים במיינד ורואים באמצעות תודעת הווייתם את ההוד וההדר של אלוהים, המתגלה כאור אחד הקורן לכול הכיוונים. אננדה – חסד, המודגש אצל זה שהתמסר לאלוהים לחלוטין, המשתכר מאהבת אלוהים בחוויה אקסטטית מלאת חסד שבה הוא מאבד את האינדיבידואליות שלו אל תוך האלוהות.
אדם שחי מתוך זהות תמידית ומודעת עם העצמי העילאי, מתמזג לנצח אל האלוהות ולא ייוולד מחדש, כמו נהר שמתפרק לאוקיינוס ועל כן לא ישוב לעולם להיות נהר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם