אבל יש משהו מוזר בכל עניין ה''תרגול המוכח''.
נגיד, משום מה ללכת לעבודה, לצפור ברמזור וכאלה הם ביטוי מובהק של האגו, כשלקפוץ באשראם כזה או אחר ולחבק אנשים זרים הם ביטוי ל''שחרור'' של האגו ?
האם יש משהו בהגדרת ה''אגו'' שמונע ממנו לאמץ לעצמו מסכה ''רוחנית'' ופשוט להתנהג יפה ?
ז''א, האם במקום לכעוס ולחמוד הוא לא יכול ללמוד לתת ולחבק ? האם זה ''מעלים אותו '' ?
רמאנה אגב דיבר רבות על תרגול - במיוחד על חקירה וכניעה לכוח עליון.
לפי רמאנה , אגב, האגו לא מתבטל לעולם, מפני שלא היה קיים לעולם.
כמו ש''תודעת רוצח'' אינה מתבטלת ע''י כך שתחליט לא לרצוח - אתה פשוט לא מזדהה עם מחשבה לרצוח מישהו אלא רואה אותה כצפה בתודעה.
אם נקח דוגמא מקבלה יהודית, לדוגמא, אזי אגו הוא תוצר רגעי של הזדהות של נפש המשכלת עם נפש הבהמית או האלהית. אלה שוב מושגים, כדי להמחיש את העיקר.
רמאנה מדבר רבות עם אחיזה ב''מחשבת האני'' כשלב האחרון של תרגול אפשרי - אחיזה חזקה במחשבת האני כמקור לכל תופעות בעולם שבו אנו חיים מפרידה את המחשבה הזאת מסבך מחשבות אחרות שנקראות ''אגו'' ומותירה בסופו של דבר את המציאות כפי שהיא.