ג'ננה: החוכמה האלוהית לפי רמאנה מהארשי
כמו נוסע המתעקש לשאת על ראשו את המזוודה בזמן שהוא יושב בקרון רכבת, כך אנחנו שקועים במאמץ חסר פשר ונטול ערך לשאת את תעתועי האגו. פרק רביעי בסדרה
ראמנה חוזר ומדגיש שמקור הסבל והאומללות בחייו של אדם איננו נמצא במהלך חייו החיצוני, אלא באמונה בקיום האגו בתוכו. מנגנון ייצור הסבל האנושי, אם ניתן לכנות אותו כך, מושתת על זיהוי שגוי של העצמי עם האגו, שמחולל ישות אשלייתית שכופה על עצמה מגבלות ואז עושה מאמצים חסרי ערך או פשר להתעלות מעליהן.
ראמנה שואל: "איזו תועלת יש בכך שתייחס את הסיבה לאומללות ולסבל לאירועים חיצוניים בחיים, בעוד שהסיבה להם נמצאת בתוכך? איזו שמחה תשיג מדברים שנמצאים מחוץ לך? כשאתה משיג אותם, כמה זמן הם יימשכו? אם תתכחש לאגו ותחסל אותו בכך שתתעלם ממנו או שתגרום לו להיכנע, אתה תהיה חופשי ממנו. אם תקבל אותו, הוא יכפה עליך מגבלות ויזרוק אותך אל עבר מאבק ריק וחסר ערך המיועד לכאורה להתעלות על מגבלות אלו. להיות העצמי, זה שהוא באמת אתה, הוא האמצעי היחיד להבנת החסד. והחסד הזה תמיד נותר שלך".
רבים הביעו בפני ראמנה את החשש מפני ריקנות או היעדר שמחה כתוצאה מוויתור על האגו, אך הוא הפנה את תשומת לבם לכך שהם עושים כך בכל פעם שהם נרדמים. הוא הסביר שעם אובדן האגו מתמזגים החושב, אובייקט המחשבה והחשיבה אל המקור האחד, שהנו תודעה טהורה: העצמי, שאינו אלא החסד עצמו. המצב הזה איננו דומם או ריק, הוא אומר, ומוסיף: "אינני מבין מדוע אנשים פוחדים ממצב בו כל המחשבות חדלות מלהתקיים. הם חווים זאת מדי יום בשנתם. אין מיינד או מחשבות בשינה, ועדיין אדם קם משינה ואומר, "ישנתי טוב".
למעשה, אומר ראמנה, אתה תמיד העצמי: בזמני ערות, שינה וחלום - תמיד אתה שם. אתה תמיד אותה הוויה נצחית ואלמותית, המתמשכת בכל המצבים החולפים. אבל אתה מזהה את עצמך עם האגו, ומדמיין שאתה נפרד וכבול על ידי הגורל. אתה עובר אינספור חוויות וסובל כדי לנסות לעשות משהו שאתה כבר בלאו הכי, עכשיו. אתה עושה מאמצים כבירים להיות חופשי, למרות שאתה חופשי
ישנן שתי דרכים לכבוש את הגורל או להיות חופשי ממנו, אומר ראמנה. אחת היא לחקור של מי הגורל הזה, ולגלות שהוא חל על האגו לבדו ולא על העצמי. הדרך האחרת היא חיסול האגו באמצעות כניעה מוחלטת לאלוהים, מתוך הבנה שאין לך דרך אחרת לעזור לעצמך מלבדה. דרך זו נעשית תוך חזרה מתמדת על המשפט "לא אני, אלא אתה אלוהיי", ומתוך תרגול ויתור על כל תחושה של "אני" ו"שלי".
דרך זו, של הכנעת האגו לאלוהים, מחייבת רצון חזק ונחישות רבה. ראמנה ממשיל מצב זה למצבו של אדם המוחזק בידי כוחות עלומים מתחת למים, ומנסה להתרומם מעלה כדי לנסות להציל את חייו. כניעה, הוא מסכם, איננה דבר קל, אך כניעה חלקית אפשרית לרוב האנשים, ובחלוף הזמן היא תוביל לכניעה מוחלטת.
ראמנה מסביר: כניעה מוחלטת היא שכנוע פנימי בלתי מעורער לפיו אלוהים לבדו קיים, בעוד האגו אינו אלא תעתוע - יחד עם קבלה מוחלטת של הרצון האלוהי. בין אם הוא נגלה בפניך או נעלם, חכה לעונג שלו - הוא יגיע. אין צורך להגיד לאלוהים מה אתה רוצה או צריך: הוא יודע זאת טוב ממך וידאג לכך בעצמו. אם אתה מבקש ממנו לעשות כרצונך, זאת איננה כניעה אלא פקודה. אתה לא יכול לגרום לו לציית לך ולחשוב שנכנעת. הוא יודע מה הדבר הטוב ביותר לעשות, וכן מתי ואיך לעשות זאת. תשאיר הכול לו. הנטל הוא שלו, בעוד שלך לא יהיו עוד דאגות. זאת כניעה, זוהי דבקות באלוהים.
אם אתה נכנע לכוח הגבוה שיצר אותך ואת הכול, דברים יסתדרו. הכוח הזה רואה דרכך את כל המתרחש בחייך. רק כאשר אתה חושב שאתה "העושה", רק אז אתה מחויב לשאת את תוצאות מעשיך. אם, מצד שני, אתה נכנע ומזהה את העצמי האינדיבידואלי ככלי של הכוח הגבוה, הכוח הזה ייקח את העניינים שלך לידיו יחד עם תוצאות מעשיך. אז, לא תהיה מושפע עוד מן הנסיבות החיצוניות (לכאורה) של חייך, והעשייה תימשך ללא הפרעה.
התחושה לפיה אתה הוא זה ש"עושה" היא זאת שכובלת אותך, לא הפעולות עצמן – ממשיך רמאנה. בין אם אתה מזהה את הכוח הגבוה ובין אם לאו, סדר הדברים איננו משתנה: ישנו רק שינוי בנקודת המבט. ראמנה אומר: מדוע עליך לסחוב את המטען על ראשך בזמן נסיעה ברכבת? היא נושאת אותך ואת המטען שלך בין אם הוא על ראשך ובין אם על רצפת הרכבת. אתה לא מפחית את עומס הרכבת בכך שאתה שם את המטען על ראשך, אתה רק מכביד על עצמך ללא צורך. באופן דומה, זוהי תחושת העשייה בעולם של אינדיבידואלים.
האגו, ממשיך רמאנה, מתקיים מכוחה של האשליה כאילו הוא פועל על דעת עצמו, אבל למעשה הוא איננו יכול להתקיים ללא הכוח הגבוה. אך ברגע שיזהה את הכוח הגבוה הוא ייכנע, אחרת ימשיך האגו להעמיד פנים כאילו הוא ה"עושה", והאדם יהיה נתון לתעתועי הגורל.
כניעה, לפי רמאנה, היא ויתור על עצמך לטובת הסיבה הראשונית של היותך. אל תשלה את עצמך, אומר ראמנה, בכך שתדמיין שמקור היותך הוא אלוהים הנמצא מחוץ לך. מקור היותך נמצא בתוכך. עליך לוותר על עצמך לטובתו. אז, הניצוץ של הידע הרוחני (ג'ננה) יכלה וישרוף את אינספור עולמות התעתוע שבתוכך, המבוססים על התשתית החלשה או הבלתי קיימת של האגו. משפצצת האטום של הידע תנחת עליהם, הם כולם יתפרקו לחלוטין. זהו המצב של שחרור נצחי (מוקשה).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם