כשאני מחפש את ה"אני", אינני מוצא דבר
כשכל המחשבות דוממות, התודעה הטהורה מראה את עצמה במקומן. רמאנה משוחח עם אחד מתלמידיו על המוקשים, הלוּפים וכשלי ההיגיון שמזמן החיפוש הרוחני למתרגלים. מאמר שלישי בסדרה
שאלה: אתה נוהג לומר לעיתים קרובות: "העולם איננו מחוץ לך", או לשאול: "מה יש שם מחוץ לך"? אני מוצא שזה מבלבל. העולם היה קיים לפני שנולדתי וימשיך להתקיים גם לאחר מותי, כפי שהוא שרד את מותם של רבים שחיו פעם כפי שאני חי עכשיו.
ראמנה: האם אי פעם אמרתי שהעולם קיים בגללך? רק הפניתי אליך את השאלה, "מה קיים בנפרד מעצמך?". עליך להבין שמשמעות העצמי איננה הגוף הפיזי, וגם לא הגוף המעודן. נאמר לך שברגע שתדע את העצמי בתוכך, זה שבו מתקיימים כל הרעיונות, מבלי להוציא מהכלל את הרעיון שלך על אודות עצמך, על אחרים כמוך ועל העולם - אז תוכל להבין את האמת. אמת זו מראה שישנה מציאות, וכי מציאות זאת היא אמת עילאית שהינה העצמי של העולם שאתה רואה עכשיו. זהו העצמי של כל העצמיים, העצמי העילאי האמיתי והנצחי, הנפרד מהאגו או מההוויה האינדיבידואלית שהינה ארעית. אסור לך לבלבל את האגו או הרעיון הגופני עם העצמי.
שואל: האם אתה מתכוון שהעצמי הוא אלוהים?
ראמנה: אתה רואה את הקושי? חקירה עצמית והשאלה "מי אני?", היא טכניקה שונה מהמדיטציה המתמקדת בהבנה לפיה "הנני אלוהים", או "אני הוא זה". ראוי לשים את הדגש על ידע עצמי, מכיוון שקודם עליך לעסוק בעצמך לפני שתוכל להמשיך להבין את העולם ואת בוראו. מדיטציית "הנני אלוהים", או "אני הוא זה" היא מנטלית מטיבה, פחות או יותר.
אבל החיפוש אחר העצמי שעליו אני מדבר הוא שיטה ישירה יותר. זאת, מכיוון שברגע שאתה נכנס עמוק פנימה בחיפוש אחר העצמי, העצמי האמיתי מחכה שם כדי לקבל אותך. ואז, משאתה מוצא אותו, כל מה שנעשה, נעשה על ידי משהו אחר שלך, כאינדיבידואל, אין חלק בו. בתהליך הזה כל הספקות וההרהורים נעלמים, כפי שאדם חולם שוכח לזמן מה את כל דאגותיו.
שאלה: איזו ודאות קיימת לכך שמשהו שם מחכה לקבל אותי?
ראמנה: כשאדם נעשה בוגר בצורה מספקת הוא משתכנע בכך באופן טבעי.
שאלה: איך משיגים בגרות שכזאת?
ראמנה: יש דרכים רבות להגיע לכך. אבל חקירה עצמית כנה תמיד מזרזת אותה, ללא קשר להתפתחות קודמת שכבר נעשתה.
שאלה: זאת התפלמסות מעגלית. היא אומרת, למעשה: אני חזק מספיק לחיפוש רק אם אני בוגר מספיק, והחיפוש הוא זה שעושה אותי בוגר.
ראמנה: למיינד יש קושי כזה. הוא רוצה תיאוריה מוכנה מראש שתספק אותו. אך למעשה, שום תיאוריה איננה הכרחית עבור אדם ששואף ברצינות להתקרב אל אלוהים או אל העצמי
המסתורין הגדול מקורו בכך שאנשים אינם יודעים זאת, אך הם רוצים להבין את העצמי, בעוד שהבנה מורכבת רק מוויתור על הרעיון השגוי הזה. אין מדובר כאן במשהו חדש שיש להשיגו. זה מוכרח להיות כבר קיים, אחרת ההבנה איננה נצחית ורק מה שנצחי הוא מה שראוי לשאוף אליו. ברגע שהרעיון השגוי "אני הוא הגוף", או "אינני מבין את עצמי" יוסר, התודעה העילאית - או העצמי – זה הדבר שיישאר. במצב הידע הנוכחי של אנשים הם יקראו לזה "הבנה", אבל האמת היא שההבנה נצחית וכבר קיימת כאן ועכשיו.
תודעה היא ידע טהור. המיינד עולה מתוכה, והמיינד מורכב ממחשבות. המהות של המיינד היא רק מודעות לתודעה. בכל אופן, כשהאגו מעיב עליה היא מתפקדת כהגיון, חשיבה או תפיסה. למיינד האוניברסלי, זה שאינו מוגבל על ידי האגו, אין דבר מחוץ לעצמו ועל כן הוא רק מודע. לכך מכוונת השורה בתורה האומרת "הנני אשר הנני". שליטת האגו במיינד מותירה אותו חלש מכדי להתנגד למחשבות המטרידות. מנגד, המיינד חסר האגו שמח, כפי שניתן לראות בשינה עמוקה חסרת חלומות. לכן שמחה וטרדות אינם אלא מצבים של המיינד.
שאלה: כשאני מחפש את "האני", אינני רואה דבר.
ראמנה: אתה אומר זאת בגלל שאתה מורגל לזהות את עצמך עם הגוף, ולראות באמצעות העיניים שלך. אבל מה יש שם שיש לראותו? ומי רואה? ואיך?
ישנה רק תודעה אחת, וכשהיא מזהה עצמה עם הגוף, היא מקרינה את עצמה דרך העיניים ורואה את האובייקטים מסביב. האינדיבידואל מוגבל במצב הערות. הוא מצפה לראות משהו אחר ומקבל את סמכות החושים שלו. הוא לא יודע שזה אשר רואה, האובייקטים הנראים ופעולת הראייה עצמה - הם התגלמות של אותה תודעה. מדיטציה עוזרת להתגבר על האשליה שהעצמי הוא משהו שיש לראותו.
למעשה, אין דבר שיש לראותו. איך אתה מזהה את עצמך עכשיו? האם אתה חייב להחזיק מראה מולך כדי לזהות את עצמך? המודעות עצמה היא ה"אני". אתה מסוגל להבין את זה משום שזאת האמת.
שאלה: כשאני חוקר אל תוך מקור המחשבות, ישנה תפיסה של "האני" אבל היא איננה מספקת אותי.
ראמנה: אכן כך. זאת משום שתפיסת "האני" משויכת לצורה, וייתכן שעם הגוף הפיזי. אין לזהות דבר עם העצמי הטהור. העצמי הוא המציאות הטהורה, שלאורה הגוף, האגו וכל השאר מתקיימים. כשכל המחשבות דוממות, התודעה הטהורה מראה את עצמה במקומן.
שאלה: איך עולה האגו?
ראמנה: אין אגו. אם היה, היית מוכרח להודות בכך שיש שני עצמיים בתוכך. על כן אין בורות. אם אתה חוקר את העצמי, תימצא שהבורות איננה קיימת ותאמר שהיא נעלמה.
שאלה: אינני יודע אם העצמי שונה מהאגו.
ראמנה: באיזה מצב היית בזמן שישנת שינה עמוקה?
שאלה: אינני יודע.
ראמנה: מי לא יודע? העצמי הער? אבל אינך מכחיש שאתה קיים בזמן שינה עמוקה.
שאלה: הייתי קיים ואני קיים עכשיו, אבל אינני יודע מי היה שם, בזמן השינה העמוקה.
ראמנה: בדיוק, האדם הער אומר שהוא איננו יודע דבר במצב של שינה עמוקה. עכשיו הוא רואה אובייקטים ויודע שהוא קיים, אבל בשינה עמוקה לא היו אובייקטים ולא רואה. ועדיין, אותו אדם שמדבר עכשיו התקיים גם בזמן שינה עמוקה. מה ההבדל בין שני המצבים? עכשיו ישנם אובייקטים ומשחק של החושים, בזמן שבשינה עמוקה לא היה. ישות חדשה עלתה: האגו, הפועל דרך החושים, רואה אובייקטים, מזהה עצמו עם הגוף וטוען להיות העצמי.
במציאות, מה שהיה בזמן שינה עמוקה ממשיך להיות גם עכשיו. העצמי חסר שינוי. זה האגו שהופיע בין לבין, זה שעולה ויורד זה האגו. זה שנשאר ללא שינוי הוא העצמי. ערות, חלום ושינה הם רק מצבים של המיינד. לא של העצמי. העצמי אינו אלא עֵד לשלושת המצבים האלו. הטבע האמיתי שלך מתקיים בשינה חסרת חלומות.
שאלה: נאמר לנו לא להירדם בזמן מדיטציה.
ראמנה: עליך להגן על עצמך מפני קהות חושים שכזאת. שינה שמתחלפת עם ערות איננה שינה אמיתית. ערות שמתחלפת עם שינה איננה ערות אמיתית. האם את ער עכשיו? לא. מה שעליך לעשות הוא להתעורר אל הטבע האמיתי שלך. עליך להימנע מהירדמות במצב המדיטציה, אך גם לא להישאר בערות שגויה.
למרות שהעצמי נוכח אפילו בשינה, הוא איננו נתפס במצב הזה. לא ניתן לדעת אותו מיידית. יש להבין אותו קודם בזמן ערות, משום שזהו הטבע האמיתי שלנו והוא מונח בבסיס שלושת המצבים. את המאמץ להבין את העצמי יש להשקיע בזמן הערות, כאן ועכשיו. אז הוא יובן כעצמי מתמשך שאיננו משתנה בעקבות שינויי שלושת מצבי הערות, החלום והשינה העמוקה. אתה הוויה בלתי משתנה ומתמשכת, הנותרת בכל שלושת המצבים האלו שמשתנים בעקביות ועל כן חולפים. אבל אתה לא משתנה ונצחי. אתה תמיד "זה".
השיחה מתורגמת וערוכה מתוך הספרהלימוד של ראמנה מהארשי במילותיו שלו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם