המלך הלבן: כל החברים של השרדונה
שי אילן מנסה לכתוב טור על יינות לבנים קייציים בלי להזכיר את המלך - השרדונה. למה? כי הוא טרנדי. ובצדק. בדרך גם התחרז לו שיר בנושא. העפיצות טובה למוזה
הוא אולי המלך של הענבים הלבנים. זה השרדונה, ואנחנו לא נדבר עליו היום. היום אנחנו, כמו שאומרים באנגלית, ABC, כלומר Anything But Chardonay. למה? כי זה טרנדי. ובצדק.
יש כל כך הרבה ענבים לבנים אחרים חוץ מהשרדונה. הסוביניון בלאן חזר לככב גם אצל היקבים הישראלים וגם ביבוא. בצידו צמחו כמה אקזוטיקות, כמו שלל גבורצטרמינרים, ויונייה, ריזלינג ועוד היד נטויה. עד כאן ההקדמה עם הרציונל. האמת היא שהפכתי והפכתי בשאלה מה יש לומר על הטרנד הזה, והיו לי רעיונות רבים שנפסלו אחד אחד משום היותם קלושים. בסוף החלטתי לקחת לעצמי חופש אומנותי, להסתכן בכך שאואשם בראוותנות והיבריס, ולחרוז את שבחי הענבים האחרים. התוצאה לפניכם:
ישבתי מעט עגמומי ליד מטוס חונה
וחשבתי איך אוכל להימנע משרדונה
"קח אותי" אמרתי לו, "המרא, מטוס יקר,
ובוא ניסע ללגום סאנסר בעמק הלואר"
חיש קל כנף פרסנו ורכבנו על ענן
לעבר חבל ארץ בו יש סוביניון לבן
אז נאנח לו המטוס, שאל "מה יהיה"?
אמרתי לו: “נטוס לרון לשתות קצת ויונייה"
ולעת לילה שוב נמריא, נלגום לאור הנר
בעיר שטרסבורג שבאלזס גבורצטרמינר.
כחכח המטוס והסתכל בי קצת מוזר
מיד מזגתי לקרבו קצת פרנץ' קולומבאר
אך הוא לא מוותר ואחרי עוד שיעול קטן
אומר הוא לי: "איך לא תיבוש, חתיכת נהנתן.
“מה חשבת, שתוכל ללגום יין צלול
“כאילו שצרפת היא טורקיה והכול כלול?
“תבריש את ההולנדית ידידי, ואל תדאג
“יש אמסטל ודגים כי עוד מעט ננחת בהאג".
"כמה חופש אומנותי אתה חושב שתקבל? מה אתה חושב שאתה, סייד קשוע"? אמר לי העורך הפנימי שלי. "לא, לא, מי רוצה להיות סייד קשוע. אם כבר לעבוד אצל המתחרים, אני מעדיף להיות רוגוב", עניתי. העורך הפנימי שלי הרצין מבט. "שלא תחשוב שלא שמתי לב שהגנבת פוליטיקה לכתבת יין". “אני"? התממתי. "איפה אני, איפה פוליטיקה? האג זה פוליטיקה? זה היעד התיירותי הגדול הבא". זהו, אני חושב. הלאיתי מספיק. עכשיו אפשר להביא את התקרובת. יש המון חומר, אז נעשה את זה בשני חלקים:
ונתחיל בקצת יין ישראלי: טוליפ לבן 2009, חדש חדש מהיקב - יין יפה, גם במראה, צבע קש זהוב. בלנד של 70 אחוז גבורצטרמינר ו-30 אחוז סוביניון בלאן, ונותן בדיוק את מה שהבלנד מבטיח.
באף, פירות לבנים – אפרסק וגויאבה, אולי קצת משמש, פרחוניות קלה, קצת ורדים, קצת יערה. בחיך ניכרים טעמים דומים, משמש, אפרסק, צימוקים בהירים מצד אחד, ותפוח ירוק ועשבוניות מצד שני.
יין עם גוף בינוני וחומציות טובה שמאופיין על ידי תכונה שלטעמי חוזרת אצל תמיר ארצי, היינן של "טוליפ" - מבנה נכון ומחשבה על מבנה. מה שמקנה ליין אלגנטיות למרות היותו פשוט יחסית. הוא מרענן, נגיש וחושני ואהבתי אותו מאוד. מחיר מומלץ : 67 שקלים, הגיוני בהחלט.
פיוז'ן ריזלינג2009 - היין הבא צריך קצת פירוט על המיזם. "פיוז'ן גלובל וויינרי" היא חברה ישראלית שעושה יין ביקבים נבחרים בחו"ל. היינות הקודמים שלה היו אדומים ודי מרשימים.
היינן הוא שוב דורון יצחקי מטוליפ, שנוסע ברחבי העולם, בוחר יקבים מובחרים, נוטל מהם את המיטב, מערבב ומגיע לבלנד הרצוי. במקרה הזה, הריזלינג מגיע מריינהאסן, אזור היין הגדול בגרמניה.
מ-51 אחוז ריזלינג יבש לגמרי, 22 אחוז יבש ו-22 אחוז עתיר סוכר מתקבלת תערובת חצי יבשה עם נטייה ליבש. בכל זאת משתרבבים 5 אחוז שרדונה לכתבה
היין ארומטי, חושני ובעל נוכחות, עם ריחות של פרי לבן בשל ופרחים באף. בפה – טעמי פירות טרופיים כמו פסיפלורה וליצ'י, משמש ורמז לסיידר וג'ינג'ר. כל זה מלווה בחמיצות מרעננת ולא משתלטת. המתקתקות נעימה ולא מוגזמת. בהחלט יין לאוכל. שוב, כבוד על המבנה והאלגנטיות, וגם על היין והמיזם, שעוד נקדיש לו כתבה נפרדת, יש להניח. 69 שקלים. מחיר מומלץ, תמחור הגיוני בהחלט ליין ברמה הזאת.
סוביניון בלאן הוא אולי לא ענב אקזוטי, אבל ניו זילנד כן. אנרי בורז'ואה פטי קלו 2008: יצרן גדול מעמק הלואר שעושה גם יין בניו זילנד. הצבע – זהוב בהיר, עם ארומה פרחונית-עשבונית, טיפה מאובקת. גוף בינוני, בפה – מעט וניל, אפרסק לבן, והמון תפוח ירוק, ניואנס של ארומת ורדים ודשא מכוסח. 60 שקלים.
את הכל מלווה מתיקות קלה, כשהחמצמצות מגיעה באפטר טייסט, ומשמרת את הטעם על הלשון כמה שניות טובות. בגדול, סוביניון בלאן אופייני, פריך אבל לא יבשושי. יין נעים מאוד, לא מורכב אבל בעל עומק, מרענן, נגיש, תמורה נהדרת למחיר. מזכיר יינות מעמק הלואר, אבל בכל זאת שונה, אולי פחות שברירי, יותר שרירי.
מונטס סוביניון בלאן רזרבה: שוב, האקזוטיקה היא במוצא. יין צ'יליאני, מאחד היצרנים הבולטים שם. הסוביניון בלאן שלהם זהוב עם ניואנס ירוק, ניחוח תפוחים ופרי טרופי שופע, עם ריחות עשבוניים סוביניון בלאניים.
בחיך שוב ניכרים פירות טרופיים מתקתקים עדינים, קיווי, ליצ'י ושוב תפוח ירוק. באופן כללי יש משהו מינרלי, חמיצות מרעננת, יין מאוזן וקליל אבל לא טריוויאלי. והוא פשוט מציאה היסטרית ב-39.90 ש"ח, לפחות בסניפי "דרך היין".
ועוד פינוק של ממש: ד'ארנברג לאסט דיץ' ויונייה 2006: יין נהדר, בעל צבע זהוב בהיר ובוקה עמוק בריחות של פירות קיץ וג'ינג'ר. גוף בינוני, טעמים של תפוח ירוק ואגס, לימון ועשב ירוק, שנשענים על טעמי חבית קלים יחסית, וניל וחמאה. 80 שקלים.
אחרי שהיין נפתח מעט בכוס, יוצאת פירותיות נוספת, ליצ'י ואפרסק לבן, ומעט תיבול של ציפורן ופרחוניות זנית אופיינית. כל זה מלווה לכל האורך בחומציות טובה ומרעננת שמעניקה ליין מבנה איתן.
בעיה אחת: היין בוגר. חייבים לשתות אותו עכשיו. היין לא עבר תסיסה מלולקטית, אבל התחושה היא מאוזנת ומעודנת. ממש יין משובח. אני מאוד מקווה למצוא את ה-2008 של אותו יין, שלמיטב הבנתי ישב פחות זמן בחבית. תמורה מצוינת למחיר, בתנאי, שוב, שתרוצו לקנות אותו מהר לפני שיאבד מקסמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם