רק עראק: כל החידושים לאוהבי העראק
האלכוהול היחיד שעולה פחות מבירה ולא נועד לפתיחת סתימות בשירותים. שי אילן עם כל החידושים לאוהבי האניס. מה"ראקי" הטורקי החדש ועד לעראק היווני מאלת המסטיק
בוכא בוקובזה", לחובבי האקזוטיקה. תזקיק תאנים ממוצא טוניסאי, שמשמר במוצר הסופי טעם נעים של פירות יבשים צילום: יח''צ
תמונה ראשונה: אני מכתת רגליי אל השפך הדלוח של שוק הכרמל, שם פזורות כמה חנויות מכולת בין המדמנות. בארגז קרטון יש ערימה של בקבוקים, עליהם תוויות המודבקות עקום (אולי מישהו רקק והדביק, או מרח קצת קמח מעורבב במים). על התוויות כתוב "עראק סוג זחלאווי". המחיר: 2.80 שקל (שני שקלים ושמונים אגורות). מוכר משופם ועצבני נותן לי שקית ניילון מיד רביעית ואני מתנודד לדירה במלצ'ט עם שלושה בקבוקים במחיר שמשלים את שכר הדירה ל-400 דולר (לשלושת השותפים. היו זמנים). הערב נרכיב משקפיים מתחתיות של בקבוקי עראק.
תמונה שנייה: סמטאות אבן אלגנטיות ותלולות, מונמרטר, בערך כעבור עשר שנים. גשם מטפטף, יום ראשון לפני צהרים בעיצומו של סתיו פריזאי. מהרחוב לא רואים אטלייה של אף צייר בעליית גג ואנשים לא חובשים בארט. אבל בקרן רחוב בראש הגבעה, פאב בודד פתוח. אני נעמד בפנים ליד הבר, מסתכל בזקנים העצבניים והמשופמים ושואל את עצמי עד כמה הם מתגעגעים למשטר וישי. כדי לא להיות יוצא דופן, אני מזמין את מה שהם שותים, פסטיס עם קנקן מים. אחרי שתי לגימות מתפשטת באברים לאות נעימה ובכוסית הבאה אני כמעט סולח לאנטישמים האלה יימח שמם.
מה אנו למדים משתי האפיזודות? שבאגן הים התיכון אתה פעם למטה, פעם למעלה, ומה שבעיקר יכול להעיד איפה אתה נמצא זה סוג משקה האניס שיש לך בכוס. הטורקים שותים ראקי, האיטלקים סמבוקה, היוונים אוזו, הצרפתים, חוץ מהפסטיס שותים פרנו. במזרח אירופה התזקיקים האלכוהוליים מקבלים טוויסט – אצל הבולגרים יש רקיא, שכבר דומה יותר לגראפה, אבל עדיין נושא משהו מאותו אופי. זה לא אניס, אבל זה יושב על אותו וריד. גם הבוחא, תזקיק התאנים הוא כזה, איכשהו, והוא בא מטוניס. איך מטוניס? בעיקר יהודים מייצרים אותו.
אפה ראקי ענבים, ב- 199 שקלים. יוצא מהכלל צילום: יח''צ
אני אוהב עראק, ולא בגלל טעמו, אלא בגלל שהוא האלכוהול היחיד שעולה פחות מבירה ולא נועד מלכתחילה לפתיחת סתימות בשירותים. כך לפחות הורגלנו עד כה: אם נחה עליכם הרוח המזרח תיכונית, צאו אל המכולת, הכינו 27 שקלים, ובתום הערב תוכלו לסלסל בשפמכם בהנאה ולדבר בחצאי משפטים. וודקה באותו מחיר לא מגיעה לאותה תוצאה. אבל אנחנו בעידן
הפרימיום, הסופר פרימיום, והאולטרה סופר ספיישל רזרב פרימיום דלוקס. והעראק קופץ גם הוא על העגלה.
נכון שאפשר היה עד כה לקנות בקבוקי חצי ליטר מעוטרים של זחלאווי ועראק ירדני במחירים נאים. עכשיו מצטרף אליהם עראק ישראלי, מבירת הקולינריה הבלתי מעורערת של הצפון, נצרת. משפחת קעואר, שמייצרת מזה שבעים שנה גם בירדן את עראק "ר'נטוס" פתחה בהשקעה ניכרת מפעל בישראל.
בניגוד לרבים מהמותגים הפשוטים בשוק, הם משתמשים בתזקיק ענבים טהור, באניס סורי אמיתי, ולא בתמצית, ובמים טהורים במיוחד. התוצאה מעודנת, מבושמת, עם מתקתקות קלה אבל לא מוגזמת כמו שלעיתים אני מוצא בזחלאווי. הוא מזכיר במעט את העראק הלבנוני והירדני ובכל זאת עם משהו מקורי בתיבול.
המחיר עולה ככל שאחוזי האלכוהול עולים. ה"לייט" הירוק, עם 45 אחוזי אלכוהול עולה 55 שקלים. ה"קלאסיק" האדום, עם 50 אחוז: 83 שקלים ואילו הפרימיום השחור, עם 53 אחוזי אלכוהול עולה 132 שקלים. מי שמערבב את העראק שלו במיץ אשכוליות כימי אולי לא ייהנה מאלה. מי שהאניס בדמו, בהחלט כדאי לו להוסיף את קעואר לאוסף.
בשנת 2005, מספרת האגדה, ירד דיוניסוס מהאולימפוס ואמר ליוונים: "די עם האוזו, תאספו שרף של אלת המסטיק ועשו לכם ליקר" צילום: יח''צ
גם למי שעד כה צרך בהתנשאות אירופית את שאר מותגי האניס, יש חידושים. יקבי בנימינה הקימו חטיבה מסחרית חדשה, "בנימינה ספיריטס" שמתמחית בייבוא מותגים ים תיכוניים. בתוכם, בקטגוריית האניס מככב הראקי, המשקה הלאומי של טורקיה. ראקי איכותי עשוי מענבים מיובשים מיוחדים. תהליך הוספת האניס, על פי רוב, נעשה בזמן הזיקוק, באופן דומה קצת לג'ין. התוצאה היא משקה מעודן למדי. בנימינה מביאים את את "אפה", ראקי יוצא מהכלל, בוודאי בהשוואה לבקבוקי הדיוטי פרי שהגיעו לארץ עד כה במסגרת ה"הכול כלול". הראקי הקלאסי, אותו טעמתי, לא נופל בדבר בעידונו מהפסטיס יליד מרסיי. מעבר לטעמי האניס, הצימוקים והליקוריץ יש בו גוון בולט של טופי וסוכריות חמאה. קחו אותו עם קרח, או עם מעט מים קרים ותוכלו לצאת למשט לא ממורמר בבוספורוס, בין אסיה לאירופה, בדיוק היכן שהמשקה הזה ממוצב. 166 ש"ח ל"אפה ראקי קלאסי", 199 ש"ח ל"אפה ראקי ענבים", 249 ש"ח ל"אפה" שחור בעל זיקוק משולש ולפריקים אמיתיים, "סארי זייבק", ראקי מיושן וצהבהב בחביות עץ צרפתיות.
בנימה שונה מעט, בנימינה ספיריטס מייבאים גם את "בוכא בוקובזה", לחובבי האקזוטיקה. תזקיק תאנים ממוצא טוניסאי, שמשמר במוצר הסופי טעם נעים של פירות יבשים. אפשר לשתות מצונן, עם קרח, ואפשר בקוקטיילים, בעיקר על בסיס פירות. 149 ש"ח.
אבל האקזוטי מכולם הוא כנראה ה"סקינוס" היווני, ליקר מאלת המסטיק. בשנת 2005, מספרת האגדה, ירד דיוניסוס מהאולימפוס ואמר ליוונים: "די עם האוזו, תאספו שרף של אלת המסטיק ועשו לכם ליקר", והשאר היסטוריה. בתוך חמש שנים הפך הסקינוס למותג האלכוהול היווני הנמכר ביותר בעולם. אינני יודע מה טעמו, או מחירו, כי הוא עדיין לא נחת על מדפינו. עדכון בקרוב.
שתו את המשקאות האלה לצד בוטרגו - ביצי דגים מיובשות ארוזות בוואקום, לקרדה טורקית, זיתי טאסוס יווניים ופיתה עם זעתר, או עם בסטרמה טורקית חריפה, סרדינים כבושים, אנשובי ופלחי בצל. אני חושב שהמצאתי קונספט ואקרא לו "מאזטים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם