מה פתאום כרמל? היקב הענק כבר לא עושה בושות כמו פעם
אם שאול אברון, המסעדן האנין, חוגג עם יינות כרמל, זה החותם הסופי שהיקב הענק הפסיק לעשות בושות ושנות היין הרע תמו ונמחקו
האמת היא שאני מיתמם. הנסיעה לזכרון נעשתה בהכרה צלולה שאני עתיד לפגוש יינות משובחים. כרמל קפצו מדרגה כבר לפני כמה שנים, מיתגו את עצמם מחדש טוב ונכון, גם מבחינת סדרות היין (מעל לסלקטד ולפרייבט קולקשן – אזורית, כרם יחיד ולימיטד אדישן) וגם מבחינת מגוון זנים ובלנדים. המציאות, עם זאת, עלתה על הציפיות.
אני רוצה להגיד משהו, ראשית, על עצם הביקור. מרכז המבקרים של יקבי כרמל הוא בעצמו מעין לונה פארק לחובבים מתקדמים ומתחילים. יש שם חנות יין מפוארת ומצוידת, ספריה, חדרי טעימה והכול בתשלובת מבנים שחלקה נמצא שם מאז 1882, כשהנדיב הידוע לבית רוטשילד שלח את פקידיו ללמד את דרי פלסטינה, הילכות יין.
ובכלל, מרכז המבקרים הוא מעין עוגיית מדלן קטנה, כי מי לא הובל בכיתה ד' למרתפי היקב עם הריח האופייני, החזק והמיוחד, מתחת לבריכות הבטון? אפשר לעשות שם סיורים מודרכים לקבוצות, לספוג היסטוריה ולראות את ספרי ההזמנות הכתובים בכתב יד, בצרפתית משתי מאות אחורנית. אם תרצו, תוכלו להתרכז בטעימה. המדריכות, אני יכול להעיד, שופעות ידע ומבינות.
אבל מעבר לכל אלה, ולעניין שאלת התם "מה פתאום כרמל" בה פתחנו: מה שנוכח ומובן לכל מי שזוכה להסתובב באזור החביות ומכלי הנירוסטה המלאים נוזל תוסס הוא שמדובר בגן עדן ליינן.
עם כל הכבוד ליקבי הגראז' והבוטיק, מה שיש לליאור לקסר, היינן של "כרמל" במרחק הושטת יד, יכול לגרום ליקבים קטנים להאדים או להוריק מקנאה. לכרמל יש כרמים בכל הארץ, עם גפנים ותיקות יותר ופחות. שיטת הרכישה של הענבים מהכורמים היא על פי איכות ולא כמות, כך שהכורמים שואפים להוציא מתחת ידם תוצרת משובחת ככל האפשר, כדי שהיא תשמש בסדרות הגבוהות יותר. האפשרות ליצור בלנדים היא אין סופית.
יש מעין דואליות ברוכה במצב הזה: מצד אחד, כרמל יכולים להרשות לעצמם להיות הרפתקנים
נסו את היאנג סלקטד החביב מקריניאן ומעט מוסקט, תוסס, ניחוחי ומעורר עליצות. בסדרת פרייבט קולקשן, שתמצאו למשל בפיצוציה הקרובה לביתכם, תמצאו יינות שבהם אפילו כאלה שעולים על יינות הסדרה האזורית, כמו השרדונה הקליל והמאוזן, שהשהייה הקצרה בחבית הספיקה לו בדיוק. גם הקברנה-מרלו של פרייבט קולקשן הוא יין צעיר וטוב, פייבוריט בדרגת היינות מתחת לשבעים שקל.
בסדרה האזורית נסו את הפטיט סירה, מגפנים בוגרות. אם יתמזל מזלכם ותמצאו בקבוק של ה-2006, באתם על שכרכם. לדעתי הוא טוב מה-2007. זה יין מיוחד מזן משני שיכול להיכנס לרשימת יינות הקאלט הישראליים. עם הטאניות המוצקה אך קטיפתית שלו, הטעמים החרוכים, עץ ועשבוניות, ניחוח העור שהוא אולי המאפיין הבולט שלו, והברטיות הקלה והחיובית. על הצד הפירותי יש בו שזיפיות בהחלט יין שמתחרה עם הסדרות הגבוהות יותר. (80 ש"ח ל-2007).
בסדרת הכרם היחיד יצאו השנה שניים: השיראז המהולל מכרם קאיומי וקברנה סוביניון קאיומי. השיראז 2007 די דומה ל-2006 עם ריח חזק ומפתה של עור חדש, שזיפים וקופסת סיגר. אחרי זמן מה בכוס נותר ריח של קסיס בפה: גרפיט, מתכתיות מסוימת, עשן, עץ מתובל והרבה, זיתים שחורים, קצת כמהין ובשר חרוך וקפה. טאניות קטיפתית מופיעה אחרי אוורור של כחצי שעה יש לו סיומת מרירה והוא מרשים, אולי קצת פחות מה-2006 עטור הפרסים, שהיה מעט יותר פירותי. 120 ש"ח, יין מצוין ללוות ארוחה בשרית ולפתוח איתו את החורף.
הקברנה סוביניון "קאיומי" 2007 טוב יותר מאחיו ומפתיע. הוא שופע פרי גם בניחוח וגם בחיך, עם טעמים אופייניים לזן של קסיס, פטל ושזיפים וכן תיבול של ליקוריץ ועשבוניות מתונה. זהו יין בעל גוף מלא, עגול ומרוכז אבל לא כבד, ונוכחות החבית לא מופרזת. הסיומת הארוכה מותירה בפה טעמי קפה וחמצמצות טובה. טוב לצד תבשילי קדרה ויתן קונטרה ראויה לבשר על האש.
המדיטרניאן 2007, הבלנד ההרפתקני שעשוי ממיטב הענבים שלרשות היקב הוא פשוט נהדר. מפוצץ טעמי פירות אדומים ושחורים, פטל, אוכמניות, קסיס, מתובל עם טעמי חבית קלים, עור ופלפל שחור. טעמי הענבים השונים המשתתפים בבלנד ניכרים בו, ועם זאת הוא קוהרנטי ואלגנטי. ב-150 שקל לבקבוק, זו אחת המציאות המוצלחות בשוק היין הישראלי.
אפשר להבין, על כן, למה במרתפי יועזר מוזגים "כרמל" בלי לדפוק חשבון ואפילו חוגגים איתם יומולדת. אפשר לשכוח מהבושות של פעם. יש יין טוב בסופרמרקט הקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם