איזה יין תשתו בסוכה?
יקבי רמת הגולן או יקבי כרמל? הבוטיקאים של ישראל מתאמצים והקרב על האיכות בין היקבים הגדולים לקטנים בישראל לא הוכרע. שי אילן בוחר יין לחג
כל הגדולים עושים יינות "פרימיום" (כמה אני שונא את המונח הזה) ומעלה, וגם מגדלים להם יקבי מחמד לצידם, בשביל היינות ההרפתקניים יותר. לכרמל יש את ה"מדיטרניאן" וה"לימיטד אדישן", ואת יקב יתיר בתור מיזם איכות, לרמת הגולן את "הרי גליל", לברקן את "סגל". גם היקבים הגדולים האחרים מתרוממים לפסגות נכספות, ברקן עם ה"אלטיטיוד", דלתון עם הקברנה "מירון" ו"מתתיה".
אנחנו לא מבקשים להכריע בקרב בין הגדולים, או להגיד אם אם עדיפים על יקבי הבוטיק. יש להם את הכוח לשווק, הם נמצאים בסופרמרקטים וכל עוד אפשר לפגוש במכולת בפריפריה יין מ"הסדרה האזורית", לא נימצא חסרים בשולחן החג, ודיינו. הנה, אם כן, מצעד היינות של היקבים הגדולים לחג:
סמל סטטוס לאירוע יוקרתי- רמת הגולן, "ירדן" קברנה סוביניון 2007: זה כנראה יין הכיול של כל תעשיית היין בישראל, כלומר, כל שאר היינות הם או מתחתיו או מעליו. יש משהו מעודד בזה שהמייצג האולטימטיבי של תעשיית היין הישראלית הוא יין לא טריוויאלי, וה-2007 לא מזייף במובן הזה. רק אזהרה אחת: הוא עוד צעיר מדי. אפשר לשתות אותו, אבל קשה ליהנות ממלוא סגולותיו. למרות העובריות, הוא מפגין ניחוח פרי שחור חזק, עם תיבול קל של פלפל שחור וניחוחות חבית קלים. טאניות קטיפתית אבל נוכחת, חמיצות מתונה. הפה גם הוא פירותי ומתובל, שזיפי, די מלא בגוף, עם ניואנס קל של צימוקים, עץ אלון וירקרקות מרומזת מאוד שמשתלבת היטב עם הטעם המעושן של העץ. בגימור הארוך ניכרים טעמי פירות, ליקוריץ וקפה. יין מבטיח, אבל עדיין זקוק לאינטגרציה. אם שותים, לחדרר. אם מחכים, אז כדאי שנתיים. כך או כך, זה יין ראוי כסמל סטטוס, לאירוע יוקרתי, אבל גם לכל מטרה אחרת. לשתות בלי אוכל אם אפשר, אבל אם חייבים, קרפצ'יו סינטה נשמע מלווה מצוין. 125 ש"ח.
יין קונצנזוס לא מאכזב - רמת הגולן שרדונה "קצרין" 2007. משהו טוב קרה לשרדונה קצרין בשנתיים האחרונות. מיין קצת כבד ועתיר טעמי חבית שניוניים הוא הפך להיות יין מלא חיוניות. השנה הוא פשוט מענג, אפילו שהוא מיינסטרימי בטעם. הוא זהוב כהה עם ירקרקות קלה. מפוצץ בניחוחות אננס, בננה ואפרסק, עם נגיעה של חבית. בפה הוא עגול ומלא, חמאתי מאוד במידה אבל עם חמיצות טובה כל הדרך, ממשיך את הניחוח עם פירות טרופיים, אפרסק, משמש ונגיעה קלה של חבית ויש לו גם אגוזיות מרומזת וגימור של וניל וטופי. עוד יין קונצנזוס שלא יכול לאכזב, ואם אתם מתכוונים להוציא 102 שקל על יין לבן, זה הימור
- אחרי ה"רום" המאתגר והמעניין, רמת הגולן הוציאו את ה"תל פארס" 2006, יין סירה מכרם יחיד. יין מרשים ובעל גוף, ניחוחות ניכרים של עץ מתובל, קופסת סיגרים ושזיפים ובחיך גוף מלא של יין סירה קלאסי ורחב כתפיים ובשרני, עם שזיפים ופירותיות נדיבה ונוכחות של עץ כמו באף, וגם עור חדש ובשרניות. הטאניות נוכחת, מוצקה אבל לא קשה מדי. אפשר להגיד יין מפואר ואיתן אבל ידידותי. ובכל מקרה, שוב, צעיר מדי עכשיו, אולי בדרך לתרדמת. אם אתם לא שותים ממש עכשיו, חכו שנתיים לפחות, אולי שלוש.
הסדרה האזורית של כרמל היא בדיוק מסוג הדברים שבעתיד יהפכו את ישראל למדינה שראויה להיקרא "ארץ יין". כשאפשר לקנות מתחת כל עץ רענן יינות ברמה הזאת ובמחיר הזה, נגישים מצד אחד אבל איכותיים, זאת תעודת בגרות. מהתיכון, אמנם, עדיין לא אוניברסיטה, אבל בהחלט בגרות.
יין הגיגי וחושני גם לתבשילי בקר - קריניאן 2007 "הסדרה האזורית" של "כרמל": גפנים קשישות כבר, בנות 30, וגפן זקנה בהחלט מניבה יין טוב. יין כהה, בעל ריח פירותי אינטנסיבי ובשל. בחיך גוף בינוני מלא עם נטייה למלא, סמיך ועם טאניות מתקתקה. נוכחות של שזיף וקסיס על רקע של חמיצות נדיבה. יין משמח, שיכול להמתין בבקבוק עוד כשנה להתחברות מלאה, ואפשר גם לשתות עכשיו. בעיניי זה יין רב שימושי, חגיגי וחושני כאחת, מספיק איתן לתבשילי בקר, אבל לא יגנוב את ההצגה למנות עדינות יותר. תמורה מצוינת לרמת המחיר שלו: 80 ש"ח.
יין לכל עת - קברנה סוביניון – שיראז 2007, "הסדרה האזורית": יין מאוזן ואלגנטי, עם ניחוח של פרי אדום וחבית. בחיך טאניות קטיפתית, חמיצות טובה וריכוז טוב של פרי אדום. נפתח בכוס לטעמי שזיפים, עץ מעושין ועור חדש, עם תיבול של פלפל שחור וניואנס של עשב. משתהה יפה על החיך בסיום, מאוזן, מוכן לשתייה, השיראז מורגש בו מאוד וטוב שכך. אולי טיפה פחות מרשים מהקריניאן, אבל בהחלט יין לכל עת ובמחיר הגון, 65 שקלים.
תמורה טובה למחיר - שרדונה 2009, "הסדרה האזורית": ניחוח פרחוני, ניואנס של קליפת לימון, עם מעט מאוד עץ. בחיך – גוף בינוני-קל, טעמים של תפוח ירוק שנפתחים לאננס וליצ'י, ואחר כך דשא כסוח ועשבי תיבול. חמיצות טובה, יין מרענן, מצוין ללוות פסטות, דגים, סלטים. הוא אולי הפחות מרשים מבין השלושה, אבל בסדר גמור למחירו, 56 שקלים.
היקב האחרון שנביא לפניכם קצת יותר קטן, אבל עדיין נמנה עם הגדולים. יקב דלתון עושה באופן עקבי דברים צנועים ונאים, והנוכחות שלו בסופרמרקטים בלתי צפויים בפריפריה, היכן שאני רוכש את יינותי אם אני נתקע בלי, מחממת את הלב. אפילו גנבי ארצנו, כך שמעתי, למדו את ערכו, ושדדו את מחסניו ואפילו ידעו להבחין בין היינות המובחרים לפשוטים יותר, כך שאין ספק שהוא יכול להתברג בין הגדולים.
דלתון פומה בלאן 2009. סוביניון בלאן במסורת עמק הלואר, עם ניחוחות קלים של עץ מעושן ועשבים. בפה העישון מורגש קלות, יחד עם טעמי לימון ותפוח ירוק ועשבי תיבול. פריך אבל לא דק מדי, יין מעניין ומהנה במחיר מצוין, 45 שקלים.
דלתון "עלמה" 2008. בלנד של קברנה ומרלו באחוזים שווים ומעט קברנה פראנק. ניחוחות בולטים של עץ מתובל ופרי שחור. מפגין גוף מלא, טאניות איתנה אך חלקה וסמיכות טובה. בלנד בורדולזי ראוי לשמו, עם חבית מורגשת ומתובלת, פירותיות סמיכה ונוכחות, ובמקביל אלגנטיות. סיומת נאה של שוקולד וקפה. 85 שקלים יקנו לכם הימור בטוח לארוחה חגיגית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם