ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

סופרפוזיציה: בלומין, האישה הגדולה מהחלומות

הבלונד, העקבים, האליטיזם, הטלנובלה, הרוחניקיות והשילוב הפשוט וחסר התקדים ביניהם. מארינה מקסימיליאן בלומין מציגה: כל מה שלא העזתן להיות

ליאת אפרים | 15/3/2010 10:03

בכוכב נולד ניסה צביקה לקצר למארינה את השם. הוא רצה לקרוא לה ממ"ב. זה לא תפס, כי אי אפשר לקרוא לה בקיצור: היא גם מארינה וגם מקסימיליאן וגם בלומין, מה שמדגים איך זה נראה כשאישה יודעת שיש לה מקום בעולם. כשאישה לא מצטמצמת, לא מתנצלת ולא מפחדת.

מארינה היא אישה גדולה. גבוהה, יפה להכאיב, עם מידות גוף שאנחנו לא רגילים לראות בנוף הטלוויזיוני. ואת הגוף הזה היא לא מטשטשת בשחורים ולא מסתירה בשכבות של בדים. לגובה שלה מתווספים דרך קבע סנטימטרים מכובדים של נעלי עקב, כאילו לא מספיק מה שנתן הטבע, מארינה לא מתביישת לקחת עוד. לגופה קווי מתאר שמציגים לראווה ובלי שום גמגום את האישה, כמו שאלוהים התכוון שאישה תראה: מעוגלת בפינות.

וזה לא הכול. היא תמנוּנה שלא מפחדת לשלוח את זרועותיה לכל הכיוונים, ואלוהים, כמה שהזרועות האלו מוכשרות. בערב שישי היא מגישת טלוויזיה בשיער חלק, בלילות היא חיית במה עם שיער סתור. יש בה מן האליטיזם, מה שלא מפריע לה לשחק בטלנובלה. והיא לא שוכחת להביא לשם ערך מוסף, כשהיא מצטלמת לסצנת סקס בבטן לא שטוחה.

מארינה של הלילה. בהופעה צילום: ברק פכטר

החומרים מהם עשויים אנשים

כשכל העולם מסביבי אומר לי תבחרי, תתקדשי או תתחרבשי, מארינה מקסימיליאן בלומין מגלה לי שאפשר גם וגם וגם. גם כוכב נולד מתקתק וגם צלילים צורמים ודורשים עיכול, גם חלק וגם סתור, גם קלאסי וגם טלנובלה. אלו החומרים מהם עשויים אנשים. מארינה יודעת שכשאת צובעת לבלונד זה לא הופך אותך לקלת דעת, והיא יודעת גם שזה שאת מוחצנת לא אומר שאת ריקה מבפנים.

היא לא מפוצלת. היא חיה בשלום את כל הצדדים שבתוכה, ופתאום המורכבות הזאת נראית אפילו פשוטה וטבעית. כאילו היא יודעת איזה סוד קדום, שאומר שאנחנו מי שאנחנו על כל חלקינו וצדדינו, ובכל מה שהננו יש להם מקום. ועושה רושם שזה בא לה טבעי. הפשטות המרובדת הזאת היא האיכות שמארינה מביאה לטלוויזיה, האיכות שאף אחת לפניה לא הצליחה להביא לקהל, אפילו לא מרגול, אישה גדולה גם היא, עם פה גדול וקול גדול ונשמה ענקית.

בערוץ 8 אירח רוני קובן את מארינה במשך 24 שעות שלמות,

בחדר אחד לעיני מצלמות. הוא יצא משם מאוהב. גם אני. מארינה משוחררת, שרה, רוקדת, ישירה, מעבירה טיפול הילינג לקובן, ובכל מה שהיא עושה היא מצליחה לסחוף אחריה את המנחה: מתברר שהשחרור מדבק כשלא מתנגדים לו. את הפשטות המרובדת שלה מדגימה הסצנה בה היא מתחילה לצייר על הקירות. כשקובן מצטרף אליה, מהוסס, בטענה שאינו יודע לצייר, היא משיבה לו באמרה ניו-אייג'ית לעוסה משהו: "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, כי אנחנו ממציאים את המשחק". רק שמהפה שלה זה נשמע טרי, וזה גם עובד.

יש אנשים שעוברים חיים שלמים בלי להבין שהם אלו שממציאים את המשחק. באותו הזמן הם ממציאים משחק חלופי, בו הם הקורבן. ואילו מארינה, כל כך צעירה וכבר כזאת חכמה, יודעת שאנחנו הברואים של העולם אבל אנחנו גם אלו שבוראים את העולם שלנו. מהמקום הזה, שבו בדרך כלל אנשים רגילים רואים קירות, מארינה מציירת עליהם ועושה בהם צורות צבעוניות.

בלומין של הימים. בלונד צילום: רונן אקרמן

לא קלה לעיכול

מצד שני, לפעמים היא גם מעוררת התנגדות. היא לא קלה לעיכול, מארינה. זה בסדר, ככה זה בעולם, לא תמיד כולם יאהבו אותך. אבל מה שצורם כאן הוא שהיא לרוב מעוררת התנגדות דוקא אצל נשים. זה קורה המון, ובכל פעם שזה קורה בסביבה שלי משהו בי מתכווץ. כנראה בגלל החשד הסביר שמקנן בי באשר למקור ההתנגדות. אני חושדת שמארינה סודקת את הסדר הקיים של עולמנו המצומצם. זהו סדק קטן, אבל מציק. סדק שנבקע במפה שיש לנו בראש על העולם, זאת שמשרטטת במדויק איך הוא אמור להיות ואיזה מקום אנחנו אמורות לתפוס בו.

מארינה היא כמו מראה שמטיחה את האמת בפנים. בעיקר מולנו, הנשים. אנחנו, הלא, אמורות לדעת באופן אינטואיטיבי שיש מורדות ויש עליות, יש התרוקנות ויש התמלאות - הרי זה קורה לנו מדי חודש. והמראה הזאת, מארינה, מטיחה בפנינו את מה שהיינו לו רק העזנו להיות, את מה שהיה קורה אם לא היינו בוחרות ליישר קו עם העולם ובמקום זה מתפרשות בתוכו ומתרחבות. מארינה מראה לנו שאפשר אחרת. היא מראה שאפשר להיות גדולה, מתפשטת ורבת-פנים. בגילה הצעיר היא יודעת את מה שאני לא תמיד, ומפריד בינינו למעלה מעשור. היא יודעת שיש מספיק אוויר בעולם לכולם.